ציון ייקח אותנו לתימן

לפני כ-12 שנה הייתה הפעם הראשונה בה נתקלתי בשם ציון גולן. הייתי בן 16 ועבדתי כדייל באולם אירועים בראש העין, שבו 90 אחוז מהאירועים היו של בני העדה התימנית. עוד בערב הראשון לעבודתי שם, שעה לפני תחילת האירוע, ביקש בחור חייכן עם כיפה לבנה גדולה על ראשו להיכנס עם רכבו לתוך שטח האולם, דבר שהיה מותר רק לבעלי השמחה בלבד.

סירבתי בנימוס. עם זאת הוא המשיך לחייך ושאל אותי אם אני לא מזהה אותו. השבתי בשלילה, ואז הוא ענה "אני ציון גולן הזמר". עניתי לו באותה מטבע. "ואני אייל גולן", אמרתי בציניות. "עם כל הכבוד, כבודו, מעולם לא שמעתי עליך ואתה לא יכול להיכנס".

גולן בקיסריה. הקפיץ את הקהל (צילום: עידו ארז)

לא עבר רגע וקול צעקה פילח את חלל האוויר. זה היה חבר לעבודה בשם הראל, שנזף בי איך אני מעז לעכב ככה את כוכב הערב והזמר הכי מצליח של העדה התימנית. הוא פילס לו מיד את הדרך, תוך שהוא מתנצל בשמי ומסביר לי ברצינות תהומית, "אבי, זה ציון גולן, הכוכב הכי גדול שלנו".

רוקדים - אבל באמת

נזכרתי בסיפור הזה אמש (ב') כשנסעתי עם אותו הראל למופע של גולן בקיסריה, אליה הוא הגיע לראשונה בקריירה הענפה שלו. גולן, אולי הזמר העדתי-תימני הכי מצליח בארץ, ידוע ככזה שהצליח להתפרסם גם מחוץ לעדה, עם לא מעט להיטים שהפכו לשם דבר בעולם המוזיקה הישראלי.

אמש במופע באמפי פארק קיסריה הוא הוכיח את סיבת הצלחתו, עם מופע שדומני כי אפילו זקני סדרני הפארק לא זוכרים. עד סוף הערב, הכסאות כבר נערמו בערמות ואף אחד לא ישב על מושבי הבטון. כולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, עשו רק דבר אחד - רקדו. אין הכוונה לעמוד ולזוז עם הגוף, כמו ברוב ההופעות, אלא לקפץ בצעדים תימנים סוערים, שהפכו את המקום למשך שעתיים לגרסה המתקדמת של "מחולות תימן".

אף אחד לא נשאר לשבת. חגיגה בקיסריה (צילום: עידו ארז)

כבר מהשיר הראשון הפגיז גולן עם "אבא שמעון", להיטו הגדול, כשמסביבו שמונה גברים לובשי טליתות ובגדים תימנים מסורתיים, ונתן את האות לחגיגה הגדולה. אלפי תימנים, בכל הגילאים, נשים וגברים, קמו על רגליהם ורקדו בשורות, במעברים, על הבטון ובקדמת הבמה ללא הפסקה, עד לשיר האחרון.

עוצמת הקפיצות והדילוגים כמעט הבהילו לרגע. עלה חשש שמא הם לא ישימו לב ויתרסקו למטה, אבל נראה שהגנום התימני חזק ומיומן יותר וכולם השתוללו לצלילי הקצב באופן פשוט מושלם. מיד אחר כך המשיך גולן בעוד להיטים רבים (ותודה להראל על התרגום): "יומא" (אמא בתימנית), אותו הקדיש לאמו הקשישה שישבה בקהל ובתמורה העניקה לו זר פרחים, "בנת אל ימן", אותו דקלם הקהל מילה במילה וכמובן "לך אלי", הפיוט המפורסם מתוך תפילת יום כיפור, שמלווה לחופה זוגות תימנים רבים וריגש את הקהל עד דמעות.

היה חגיגת

גולן, שהשמועות אומרות כי החליט להפסיק להופיע בפני קהל מעורב אחרי מופע זה, ביקש בעדינות האופיינית לו להימנע מריקודים מעורבים ובתמורה להפתעתי זכה דווקא במחיאות כפיים סוערות ולצייתנות מוחלטת של הנוכחים. את השיר "סלאם" שר גולן בליווי גברים מדרבקים בפחים, עם ביגוד לבן מסורתי ופאות ארוכות מסתלסלות. לצדם נשים עם חלוקים שחורים ומצנפות על ראשן מחוללות עם זרי פרחים.

הקהל כבר ירד למטה בהמוניו כדי לרקוד, עד שלא נותרה לסדרנים ברירה אלא לפלס להם את הדרך. אלה שנותרו על הכיסאות העבירו את הזמן בדרך התימנית האופיינית – הגברים לעסו גת והנשים הגישו מטעמים ביתים כמנהג ה"ג'עלה" המפורסם.

הגירסה התימנית לתאטרון היידי. סטנדאפ עדתי (צילום: עידו ארז)

בהמשך עלו לבמה צמד סטנדאפיסטים - התשובה התימנית לתיאטרון היידי. הגבר נראה כמו יעקב בודו והאישה, שבוודאי חצתה את גיל ה-70 אך עם כוח של בת 20, גרמו לנוכחים לצחוק עד דמעות מבדיחות על קמצנותם של בני העדה. לזכותם ייאמר שלפחות מודעות עצמית יש להם.

גם המרוקאים אוהבים

בתוך כל החפלה התימנית, דווקא שלט אחד - "ציון, גם המרוקאים אוהבים אותך" - הצליח לגנוב את ההצגה ואף הביא לחיוך עוד יותר רחב מהרגיל אצל גולן, דבר שלא היה נראה כאפשרי. כנראה זאת התשובה המרוקאית לפייסבוק, שם הקבוצה "תימנים נגד מרוקאים" כבר צברה אלפי לייקים.

חגיגה תימנית על הבמה ולמרגלותיה. גולן (צילום: עידו ארז)

שני מופעים תכנן גולן לעשות בקיסריה, אך עקב מכירת כרטיסים דלה הוא הסתפק באחד, אליו הגיעו כ-3,000 איש. אך למרות האכזבה היחסית, הוא נתן אמש מופע שגם מי שאינו בן העדה התימנית היה נהנה ממנו.

עם חיוך שלא נמחק לרגע מפניו, שרשרת להיטים, ובראשם "אחיי בני תימן", סאונד מעולה והפקה מושקעת, גולן כבש אמש את קיסריה והצליח אף להתעלות הרבה מעל מופעים אחרים שהיו בה לאחרונה, עם קהל שלזכותו ייאמר, נדיר למצוא. אני רק מקווה בשביל מי שהחמיץ את המופע, שגולן יחליט בכל זאת להמשיך בהופעות מסוג זה, רק הפעם באולמות קטנים יותר. ההנאה, בכל אופן, מובטחת.