חקירה בינלאומית כדי למנוע "גולדסטון-2"

ישראל נתונה כיום תחת מתקפה קשה על הלגיטימציה שלה, מתקפה שמבקשת להשפיע על דעת הקהל העולמית ולבודד אותה. בידוד מדיני כזה עלול לפגוע אסטרטגית בחוסנה של המדינה.

המתקפה האמורה מתמקדת בהצגתה של ישראל כמדינה גזענית, אימפריאליסטית ופורעת חוק. אמנם, גם מדינות אחרות המעורבות בלחימה, כמו ארה"ב, נתונות לעיתים לביקורת. אך הביקורת נגד ישראל חריפה הרבה יותר. הטענה היא שישראל פוגעת בכוונה באזרחים ושכל מהות פעולתה היא בלתי חוקית. זו היתה למשל השורה התחתונה של דו"ח גולדסטון, שלא התמקד בטענות על שימוש מוגזם או לא מידתי בכוח, אלא בהאשמה כוזבת, לפיה כל מטרת הפעולה ב"עופרת יצוקה" הייתה פגיעה באזרחים פלסטינים.

אירועי המשט מן השבוע שעבר נוצלו על ידי מובילי המתקפה נגד ישראל כהמחשה נוספת להיותה של ישראל מדינה פורעת חוק, שתוקפת פעילי שלום תמימים.

כיוון שבמקרה זה מדובר באירוע נקודתי, שניתן להפריך לגביו את ההאשמות באופן משכנע הן במישור המשפטי והן במישור העובדתי, ניתן עדיין לצמצם את הנזקים. האירוע אף יכול להוות הזדמנות להשפיע על התודעה העולמית בכיוון הרצוי לישראל.

ישראל מונעת כניסה חופשית ובלתי מבוקרת של סחורות לעזה, ומצרים שותפה למדיניות זו. ההצדקה לכך היא ביטחונית ובבסיסה מניעת הטרור והאיום שנשקף מהרצועה. מדיניות זו אינה במחלוקת מול רוב מדינות המערב, שלא דרשו בשום שלב לאפשר מעבר חופשי אל רצועת עזה דרך הים.

הסגר הימי (הבלוקדה) שהוטל במהלך "עופרת יצוקה" ונשאר בתוקף עד היום, נועד לממש מדיניות זו. הוא הוכרז בהתאם להוראות המשפט הבינלאומי ולכללים המקובלים בו, המעוגנים ב"מדריך סן-רמו לכללי המשפט הבינלאומי החלים על עימות מזוין בים", לפיהם מותר לתפוס כלי שיט המנסה להפר סגר ימי ולשם כך לעלות ולהשתלט עליו, לא רק במים הטריטוריאליים של המדינה אלא גם בים הפתוח.

לגבי הביצוע בפועל, נראה כי לוחמי צה"ל הפגינו איפוק מירבי ולא נקטו בשימוש מופרז בכוח. בסיטואציה של סכנת חיים מותר להפעיל כוח אפילו בעיתות שלום. לענין זה אין משמעות למעמד של מי שנמצא מולם, לוחמים או אזרחים. מרגע שהחיילים הותקפו, מותר היה להם להגן על עצמם ואף לפגוע חזרה בתוקפים.

לאור האמור, נראה שמדובר באירוע שבדיקה הוגנת שלו במישור העובדתי והמשפטי תוביל לתוצאה שתחזק את טענת ישראל, כי היא פעלה כדין ובאופן צודק, אפילו אם מסקנות הבדיקה יכללו ביקורת מסוימת על היבט זה או אחר.

לא מדובר בתקדים

כמובן שתוצאה כזו אפשרית רק אם הבחינה תיעשה על ידי גורמים הגונים והוגנים, שייבחרו בקפידה. ועדת חקירה מטעם מועצת זכויות האדם של האו"ם (כדוגמת ועדת גולדסטון), עלולה בהחלט לאמץ שוב, באופן חד-צדדי ומגמתי, תיאור כוזב של העובדות מפי מנהלי התעמולה נגד ישראל, לדחות כל הסבר וראיות ישראליים כבלתי אמינים ולהתעלם מהמסגרת המשפטית של הסיטואציה ומלגיטימיות הסגר שמטילה ישראל כנגזרת מכך. לכן ערך רב עשוי להיות דווקא לבדיקה המערבת גורמים בינלאומיים, שימונו ויפעלו באופן אמין, הוגן ובלתי-מוטה.

הטענה העיקרית של המתנגדים לשילוב גורמים בינלאומיים בחקירת המשט, היא שמדובר בהתערבות בענייניה הפנימיים של המדינה. אך כבר היו בעבר מקרים של בחינת אירועים על-ידי גופים חיצוניים: לפני פחות משנה פורסם דו"ח מקיף של ועדת בדיקה מטעם האיחוד האירופי בראשות דיפלומט שוויצרי, שבחן את התנהלותן של רוסיה, גיאורגיה ורשויות דרום-אוסטייה ואבחזייה בקשר לעימות שהתרחש שם בקיץ 2008. מדינות אירופה נחשפות לביקורת חיצונית מטעם בית הדין האירופי לזכויות אדם, גם סביב פעילות לחימתית כעניין שבשגרה (כך גם רוסיה, טורקיה ואחרות), וקיימות דוגמאות נוספות.

בענייננו, כיוון שמדובר באירוע בלב ים בו נפגעו אזרחים זרים של מדינה שיש עימה יחסים דיפלומטיים - טורקיה, הרי שיש כאן מרכיב בינלאומי בעל משמעות.

אכן, קיים חשש להיווצרות תקדים בעייתי לעתיד, אך יש לשקול מחיר זה מול שאר השיקולים התומכים בבדיקה הכוללת גורמים חיצוניים, כולל החשש לכך שממילא תהיה בדיקה כזו אף ללא שיתוף הפעולה של ישראל.

ניתן יהיה לנסות להבחין מקרה זה ממקרים שמתרחשים אגב לחימה פעילה, עקב המימד הבינלאומי הייחודי שתואר לעיל. בנוסף, תמיד פתוחה הדרך להתנגד לחקירות חיצוניות של מקרים עתידיים, גם אם תועלה טענת התקדים.

כיוון שישראל נמצאת זה זמן במערכה על שמה הטוב ועל זכות קיומה המוסרית, כשידה למרבה הצער על התחתונה, חייבים לעשות מעשה כדי לבלום את ההידרדרות המתמשכת במעמדה בעולם.

מתן אפשרות לגורמים בינלאומיים רציניים וישרים ללוות בדיקה או חקירה של אירועי המשט, מתוך הערכה כי הדו"ח יהיה מאוזן והוגן, היא צעד בכיוון הנכון. באמצעותה ניתן יהיה לבלום את הסכנה שבדו"ח "גולדסטון 2" מפרי היוצר של מועצת זכויות האדם של האו"ם. אכן יש לכך מחיר – הכנסת גורם זר לבחינה של מערכת קבלת ההחלטות של הצד הישראלי וחשש מתקדים לעתיד לבוא. אך התועלת עולה על המחיר.

אל"מ (מיל') פנינה שרביט ברוך, לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית, מרצה למשפט בינלאומי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב