לא תצחק 2

"זעזוע הלם וחלחלה תקפו את ראש עיריית בני ברק יעקב אשר". במילים אלו פותח אתר "בחדרי חרדים" את הכתבה. אותם הזעזועים והחלחלות תקפו במפתיע גם את ראש עיריית מודיעין עלית, יעקב גוטרמן. מה פשר המגיפה? ובכן, במהלך כנס של משרד התמ"ת בנושא תעסוקת חרדים, הוקראו קטעים "מתוך מאמר שכולו מדיף שנאת חרדים ובוטות נוראה כנגד קודשי ישראל". 

תמהתי מי הוא זה ואיזה הוא שהעז להרים כך יד בקדשי ישראל. להפתעתי גיליתי כי מדובר במאמר שאני עצמי כתבתי, אשר פורסם פה לפני כשלוש שנים לכבוד חג החנוכה. כאן המקום להישבע ביקר לי (האוסף הכפול של ה-"Doors"), שלא העתקתי דבר מיוליוס שטרייכר. מדובר בסאטירה סטריאוטיפית, העוסקת בדמויות רפאים קיצוניות של אב חילוני-קיצוני ואב חרדי-קיצוני (בהתאמה).

בתחילה לא זכה הטור להצלחה רבה מדי במושגי ynet. אך כשנה אחר כך היתה לו עדנה וקיבלתיו בכל מייל שני. שם הכותב נמחק כמיטב המסורת, וכותרות "ANAK!!!" ו"גדול!!! "התנוססו מעליו. אפילו בבית הכנסת, מצאתיו ספון בין דפי העלון של "מכון מאיר" – דף שיש לשמור על קדושתו. שמרתי.

שוחחתי על כך בטלפון עם הרב שלמה אבינר, שהתנצל על כי העלה את המאמר מבלי לתת לו קרדיט בעלון הנזכר. ניכר היה כי הוא משועשע מן התוכן. גם מספר שדרני רדיו חרדים קראו בשידור את המאמר בטרם חנוכה. אף הם צחקו מההלצה, אנטישמיים גועליים שכמותם.

אחרי הכל, אין מדובר בבדיחה אישית שנוסחה בצורה מעליבה. סתם עקיצה. אבל ראשי הערים החרדים, אלו שעלבונם אמנותם, הגיבו בדרך היחידה שהם מכירים ועזבו את הכנס בהפגנתיות. הפרופ' שציטט סלקטיבית מהטור, מיהר להסביר כי אינו מסכים עם המאמר (כאילו שיש עם מה להסכים – זו בדיחה לעזאזל), לא עזר לו.

ניאו-יהודים

בעלי הומור עצמי הם מין נכחד במגזר הדתי. אני מייחס זאת למגמת מעברם של דתיים רבים מהגדרה של "יהודים" ל"ניאו יהודים". ביהדות הישנה והטובה, מותר היה לצחוק על עצמך וביידיש זה אפילו נשמע יותר טוב. אבל להגדיר כל הלצה כ"אנטישמיות" - זו אינה יהדות. זו תכונה המאפיינת את שכנינו.

משוּפָמִי ומורי ר' אורי אורבך, סיכם פעם את העניין בצורה פשוטה. "שימוש בהומור עצמי, משמעו: לדעת את מקומך". לא סתם לוהקו הגרמנים והיפנים, המצטיינים בהומורסקות של גרדומים,

להחריב את מוסדות האנושות לדורותיה.

אך אני מכיר גם יהודים שורשיים אמיתיים, כאלו שיש להם הומור עצמי. הרשל'ה, ג'וחא (בלאדינו), קוני למל. למל ברוקס למשל, מיחסים את האימרה: "אני בודאי היהודי היחיד שהרויח משהו מהיטלר". אפילו חכמי חלם עדיין מסתובבים באיזור.

לכן, הנעלבים מעקיצה מתונה, בעלת תאריך תפוגה של חנוכה דאשתקד – הבדיחה על חשבונם. אלו הפכו עצמם לקריקטורה מגוחכת, יותר ממה שביכולתו של קריקטוריסט להציג. הם אף מזיקים לאינטרס של שולחיהם (במידה והוא בכלל מעניין אותם). לכן, ראוי לטעמי לשלול מהם את התואר "חכמי התורה". יש לזמן כל אחד מהם אישית לבית הנשיא, ושם להעניק לכל אחד מהם בטקס חגיגי את התואר "חכם חנוכה" (הספרדי או האשכנזי).