הוא צופה במונדיאל? רוצי לבזבז על חשבונו
המפרסמים ואנשי השיווק שבטוחים שבזמן שהגברים ייצמדו למסך, הנשים ימותו משעמום, ומציעים פתרון: לנצל את הזמן לבילוי נשי כמו מסיבת בוטוקס (על חשבון הבעל, כמובן). אורית ראובני מציעה להם פתרון אחר
לפני כמה שנים שמעתי את האיש שלי מדסקס בהתלהבות עם הספר שלו את משחק השבת. במשך דקות ארוכות ניסיתי להיזכר מתי לאחרונה ראיתי אותו צופה במשחק כדורגל. את האהדה שוברת הלב שלו לאדומים המפסידנים ממלחה אני מכירה, הוא אפילו גרר אותי לשם פעם, אבל מה לו ולכדורגל?
אופס, כנראה ששאלתי את זה בקול רם, כי המספריים קפאו באוויר שמעל ראשו, ועכשיו שניהם נעצו בי מבט בתדהמה. למעשה, הספר הסתכל בי בזעזוע והאיש שלי הביט בי כאילו הרגע סיפרתי בטלוויזייה שהוא נוהג להסתובב בבית בתחתוני נשים.
גברים אוהבים כדורגל. זה אחד מסדרי העולם, כמו שהשמים כחולים, השמש זורחת במזרח וכל הישראלים רוצים שלום. בסדר, הבנתי. מאז התקרית ההיא חלפו מאות משחקי שבת ולפחות שני מונדיאלים ומעולם לא הטלתי שוב דופי באהבתו לכדורגל. לי, לעומת זאת, המשחק הזה נראה די מטופש רוב הזמן. 22 גברים בוגרים רבים על כדור אחד? בואו ניתן לכל אחד כדור משלו ובאמא שלכם, עזבו אותנו בשקט.
מצד שני, המונדיאל הוא חגיגה אמיתית. פעם בארבע שנים שובתים גברי העולם ממריבותיהם וסכסוכיהם ומפנים את הטסטוסטרון שלהם לספורט, אז שלא נתרגש? ובטח אם האיטלקים מגיעים לגמר. איטליה נגד צרפת זה בכל זאת קצת יותר מלהיב ממכבי חיפה נגד בית"ר, ובין אלסנדרו דל פיירו לפאביו גרוסו (נו, ההוא מהמודעה של דולצ'ה וגבאנה), גם בחורה כמוני יכולה למצוא עניין בכדורגל.
עצות לשיפור הזוגיות מפלסטיקאי מדופלם
האומנם? רגע לפני המונדיאל התברר לי שאנשי ונשות שיווק חושבים שהעניין היחיד שיש לנשים במונדיאל, נובע מההזדמנות שהוא מייצר להן לסחוט כלכלית ורגשית את בעליהן.כך, למשל, מציעה חברה מסוימת כורסת טלוויזיה מפנקת לגבר, וכדי שייהנה ממנה בשקט היא מציעה לתת לאשתו 1,000 שקל ולשלוח אותה לקניות. במכוני הספא, מסתבר, מוטרדים מכך שישעמם לנו בעת שבני הזוג שלנו צופים במשחקים ומאריכים את שעות הפעילות. הללויה! הרי לולא היו בעלינו משעשעים אותנו מדי ערב ודאי היינו מתות מחוסר מעש! אפשרות אחרת: מסך טלוויזיה שמחולק לשניים ומאפשר לצפות במקביל במשחק ובסרט החתונה שלכם(אבל רק בסרט החתונה! שלא תנסי להגניב חדשות או סרט תיעודי, הא?!).
אבל ההודעה הכי דוחה שבה נתקלנו לאחרונה, הגיעה מפלסטיקאי מדופלם וכללה את הטקסט הבא:
"הבנים בכדורגל הבנות קופצות על חבל... המונדיאל בפתח וזה הזמן להניח לגברים שלנו ליהנות מסיפוקים שלעולם לא נבין ולהתעסק בפינוקים שלנו...". כאן מגיעות מספר עצות חינם לשיפור הזוגיות, כמו לא להתלונן באזני בעלך על כך שהוא אוהב כדורגל יותר מאשר אותך ולנסות ללמוד ליהנות מהמשחק (לנסות, כן?!), ואחריהן מגיע הד"ר הנכבד לעצם העניין: "מה שבטוח זה שתקופת המונדיאל היא פרק זמן אידיאלי לבוא בדרישות ולנהל משא ומתן על בסיס ההתחשבות, ההקרבה ושיתוף הפעולה מצידכם ששווה הון". דרישות? משא ומתן? הקרבה? אולי הוא מציע שהנשים ינצלו את ההזדמנות לביצוע מחטף לחתימה על הסכמי שלום אזוריים?
אז זהו, שלא. הוא דווקא מתכוון לטרנד ישן ומאוס: מסיבות בוטוקס! ובלשון הדוקטור: "ערבי בוטוקס - זמן איכות עם עצמך ועם חברותייך. בדרך זו תרגישי שאת מטופחת ומשקיעה בעצמך, נהנית לא פחות מהגבר שלך ושני הצדדים יהיו מרוצים".
בטח מרוצים. בזמן שהאיש שלך דבוק למסך, את תזריקי רעלן משתק לשרירי הפנים שלך. הוא יוכל להתייחד בשקט עם רונלדיניו ואת תיראי צעירה יותר, לפחות לחברותייך. ובונוס נוסף לבעל – שכמובן משלם עבור הפינוק, הרי לא סביר שאת מממנת את קיומך בעצמך - גם יהיה לך קשה יותר לעשות לו פרצופים! בחיי, עם צ'ופרים כאלה אולי כדאי לקיים מונדיאל כל שנתיים.
מה שמרגיז ב"מבצעים" האלה היא לא רק הנחת העבודה, שלפיה לנשים אין עניין בכדורגל, אלא ההנחה שלנשים אין עניין, נקודה. כל קיומנו מתמצה בהשגת יחס מהבעל, ובהיעדרו, השגת פיצוי כלכלי על השממה בחיינו. ואם אתם מתכוונים להאשים אותי בפמיניזם נרגן וחסר הומור, תרגיעו. בדקתי, ואנשי הפרסום, השיווק והיח"צ שחתומים על הטקסטים האלה רציניים לגמרי.
כיוון שכך, הרשו לי להציע גימיק חלופי: מסיבות מונדיאל במכוני הבוטוקס. תוך כדי צפייה במשחק יקבלו הגברים שלנו מסאז' טוב, איזה פילינג חומצתי, ושאיבת שומן קטנה מהמותניים והכרס. זה לא יגרום להם להיראות כמו דל פיירו, אבל היי, לפחות הם לא יסתובבו לנו בין הרגליים.
