"הלכתי תמיד בעקבות הלב"
הזמר והגיטריסט וורן היינס מספר על החיים בלהקת "Gov't Mule" אחרי מות שותפו אלן וודי, ההנאה לנגן עם בוב דילן וג'ון לי הוקר, הציפיות מאובמה והגעגוע לאלבומים שלמים. בסוף השבוע הבא יופיע כאן עם להקתו
בקיץ 2000 קרתה טרגדיה ללהקת "גוברנמנט מיול": אלן וודי, בסיסט הלהקה ואחד ממייסדיה, נמצא מת בגיל 44 בחדר מלון שבקווינס, ניו-יורק. וודי השתייך לקבוצה מוזיקלית הכוללת להקות ואמנים רבים. אמנם לחבורה אין שם רשמי, אבל מלבד "גוברנמנט מיול", אפשר למצוא שם חברים בלהקות "האחים אולמן", "The Dead" (הלהקה שהוקמה מחברי להקת "גרייטפול דד"), "דייב מת'יוס בנד" ו"פיש".
מדובר בכנופיה שלמה של מוזיקאים שדוגלים בג'אמים מוזיקליים ובהופעות חיות ארוכות. כל אמן ועולמו שלו, אך תחברו את כולם ותקבלו עולם אחד, מלא בחופש מוזיקלי מוחלט.
ב-18 ביוני תנחת כאן "גוברנמנט מיול" (Gov't Mule), ותופיע במועדון רידינג 3 בתל-אביב. בעשר השנים מאז שאלן וודי הלך לעולמו, את המושכות תופס לבדו חברו ושותפו, הזמר והגיטריסט וורן היינס.
השניים הקימו את הלהקה באמצע שנות התשעים, כשלהקתם האחרת, "האחים אולמן" האגדית, היתה בפגרה. היינס בן ה-50, חבר גם הוא בלהקת "דה דד", ממשיכת דרכה של "הגרייטפול דד" ומי שהפכה גם היא ללהקת קאלט בזכות סיבובי ההופעות הבלתי פוסקים שלה בארצות הברית.
בתחילת דרכו, היינס היה הגיטריסט בלהקתו של זמר הקאנטרי הפרובוקטיבי דיוויד אלן קו. "לא ראיתי אותו כבר הרבה מאוד שנים", הוא מודה בראיון ל-ynet, "אבל הוא נתן לי את ההזדמנות הראשונה ואחראי לכך שבסופו של דבר הצטרפתי ל'אחים אולמן'".
אבל חוץ מהלהקות הקבועות, היינס ייסד בסוף שנות השמונים את אחד מאירועי הג'אם המפורסמים ביותר בעולם. פעם בשנה, הוא מזמין את כל הכנופיה לאירוע שנקרא "ג'אם חג המולד", שבשנים האחרונות נערך באשוויל, עיר הממוקמת אי שם בצפון קרוליינה. בכל שנה פוקדים חובבי הבלוז, הקאנטרי, הבלוגראס והרוקנ'רול את האירוע, שנמשך שעות רבות. בכל שנה משתתפים שם עשרות אמנים מפורסמים, שם הם עורכים הופעות מיוחדות, עולים ויורדים מהבמה ומתחלפים במקומותיהם מאחורי הכלים.
"אני גאה שניגנתי עם כמה מהגיבורים שלי", אומר היינס על הפרויקט, "הרבה מהאנשים שגדלתי עליהם ולמדתי אותם, כמו בוב דילן וג'ון לי הוקר. אבל אני כמובן מאוד גאה גם בעבודה עם 'האחים אולמן' ו'הגרייטפול דד'. אני גאה שניתנה לי ההזדמנות לקחת חלק בלהקות האלה ובמוזיקה שעשינו. מוזיקה שהיא עדיין בשיאה בכל מופע, בכל ערב. עד היום".
איך היית מסביר את האהדה המתמשכת ללהקות בארצות הברית?
"הלהקות האלו חיות על אלתור, בדומה ללהקות ג'אז ובלוז, אבל גם יש להן שירים מצוינים. הצירוף בין שני הדברים גורם למוזיקה להיות אלמותית. כל אחד מהמאפיינים האלה לבדו לא היה מספיק".
אחת ההופעות האחרונות הזכורות של "דה דד" היתה הופעת תמיכה בברק אובמה, בבחירות לנשיאות ב-2008. אחרי שנתיים בתפקיד, מה אתה חושב עליו היום?
"אחרי שמונה שנים של בוש, השאירו לו את העבודה הקשה ביותר בהיסטוריה של נשיאי ארצות הברית. אני חושב שהוא עושה עבודה טובה ושצריך לתמוך בו. זה לא אומר שאני תומך בכל החלטה שהממשלה עושה, אבל אני לא חושב שהעם האמריקאי נותן לאובמה מספיק הזדמנויות ליצור את מה שהוא צריך ליצור. זה ייקח זמן, הוא יזדקק לעזרה ולצערי זה משהו שהוא לא ממש מקבל".
מה היה הרעיון המקורי מאחורי "גוברנמנט מיול"?
"בהתחלה זה היה פרויקט צד. היתה תקופה שהאחים אולמן לא נגנו יחד ואלן ואני החלטנו לעשות משהו בשביל הכיף. מהר מאוד זה הפך למשהו אמיתי והחל לצבור מומנטום. לא היו לא תוכניות לעשות אלבום שני, שלישי או רביעי, עשינו משהו רק בשבילנו".
אם אלן היה היום בחיים, איך אתה חושב שהלהקה היתה נראית?
"קשה לי מאוד לחשוב על זה. אני בטוח שהיא היתה ממשיכה לצמוח לכיוונים שונים, כי זה משהו שמאוד היה חשוב לו. היה לו חשוב שכל אלבום יהיה שונה מהשני, להיות מושפע בכל פעם מדברים חדשים".
ואחרי כל כך הרבה שנים בתעשיית המוזיקה, אתה יכול לנסות לשחזר את התחושות שהיו לך כשהתחלת?
"בכל להקה שהייתי חבר בה, ניגנו את המוזיקה בדיוק איך שרצינו ועיצבנו את המודל שלנו, שעובד מציון גם היום. אחד הדברים שאני מתגעגע אליהם זה האלבום כקונספט. עכשיו אנחנו חוזרים במוזיקה הפופולרית לסינגלים ולשירים בודדים, כשאנחנו מורידים אותם ברשת. אבל זה לא מתאים לכל יצירה. אני חושב שאלבומים כמו 'Dark Side of the Moon' של 'פינק פלויד' או 'אבי רוד' של 'הביטלס' הם הצהרה שלמה וחייבים להקשיב להם כך. אני מתגעגע, אבל אני מאמין שהאלבומים השלמים יחזרו. הרי הכל חוזר בסוף".
ומה הולך לקרות אחרי ההופעה בישראל וסיבוב ההופעות?
"נצא להפסקה קטנה ובתחילת השנה הבאה אוציא עוד אלבום סולו שאני עובד עליו כבר הרבה מאוד זמן. אין רגע משעמם".
איך אתה יודע מה טוב לך?
"אני הולך אך ורק עם מה שמרגיש לי נכון. כל הצלחה שהיתה לי בתעשיית המוזיקה, היתה בגלל שהלכתי בעקבות הלב שלי. זו תמיד תהיה הפילוסופיה שלי".
