אני מצפה הלילה לאורגזמחשבתית סדרתית

8 ביוני, שנת 2020. עוד לילה של רווקוּת ירד עליי, והתחשק לי לעשות מישהו. הפעם רציתי לתת לעצמי שוב צ'אנס עם גבר אמיתי ולא עם אלו המוזמנים מראש, למרות שהשעשוע הזה, מאתגר ככל שיהיה, די נמאס בזמן האחרון - רשימת הדרישות שלהם ממני מתארכות ביחס הפוך לזמן שלוקח לשכנע אותם לזרום.

אם לקחתי אותו לאכול משהו ראוי, בניגוד למזון המהונדס שיש לרובם בבית, כי זה כל מה שמשכורת המזכיר האומללה שלהם שמה על השולחן, הריר נוזל לו והוא בטוח שנפל על מליינית. הוא מחייך מכל בדיחה גרועה שלי רק כדי להשלות את עצמו שתהיה פגישה שנייה.

אם קניתי לו לשתות - זהו. הוא משוכנע שמחר אקח אותו לפגוש את ההורים, ותוך חודש ארד על הברכיים עם טבעת יהלום במהלך קרוז רומנטי לשביל החלב אליה נצא, וכל זה עוד לפני שהספקתי להכניס לו יד למכנסיים לבדוק את הציוד.

ובכן, חמודים, אני מצטערת, אתם פשוט לא מבינים איך העולם עובד. כלומר, זה כן יתרון כשלגבר יש משהו גם בין האוזניים ולא רק בין הרגליים, אבל היי, זה לא ממש הכרחי. והעובדה שחלקכם עדיין מצפים שאתקשר למחרת, לא כל שכן אעיר אתכם בנשיקה, שנייה לפני שצחצחתי שיניים עם כל הגועל של הבוקר בפה שלי, מעיקה ממש.

מה אני צריכה לעשות כדי להבהיר שזה שאני מחפשת קצת כיף ועוד לא בא לי משהו רציני לא הופך אותי למניאקית, הא? הלילה חשבתי לנסות להיות כנה לגבי זה. אם החמוד שיושב מולי, כולו מסודר ומאופר ומריח טוב, ישאל – אני אגיד לו את האמת. בטוח שיש גם כמה בחורים שמחפשים בדיוק את מה שאני מחפשת ולא יעשו לי סרטים על זה, לא?

גם המייק-אפ שלו לא היה מהסוג הדביק והנמרח

לא. ממש לא. זה התחיל באופן די מבטיח, הבחור היה צעיר ממני בכמה שנים, כמו שאני אוהבת, וכתב שהוא אוהב נשים ללא חזה, כמוני. הוא גם העיד על עצמו שהוא מטופח והולך לחדר כושר כמו שצריך. גם המייק-אפ שלו לא היה מהסוג הדביק והנמרח.

כשהשתייה הגיעה לשולחן שבחרתי לנו, התוודיתי ואמרתי שאני כאן בשביל ליהנות, ולא להתענות, אז אין טעם להעמיד פנים. לקח לו רגע להבין לאן אני חותרת, וכשהיד שלי על הירך שלו הבהירה שאני חותרת למגע בלתי מחייב עוד הלילה, התשובה הגיעה: "איזה מין בחור את חושבת שאני?"

קיבלתי את היין הלבן, שאני שילמתי עליו, ישר בפרצוף

הוא קם ופקח בבעתה שתי עיניים יפות ומזועזעות תחומות בריסים מודבקים ארוכים. שנייה אחר כך קיבלתי את היין הלבן, שכאמור, אני שילמתי עליו, ישר בפרצוף, והוא יצא בסערה החוצה, משאיר אותי לנגב את הצווארון שלי לבד. חייכתי בנימוס אל האנשים סביבי שלא הבינו את פשר הסצינה והזמנתי לי עוד לשתות.

בעודי מהרהרת איך להמשיך את הערב, הבנתי שגברים אמיתיים לא רוצים לשמוע את האמת. הם מקובעים על יחסים דביקים עם אשה עם אוטו גדול שמפצה על חזה נפול, משכורת פי חמישה משלהם שתיקח אותם אל האופק, הישר אל בית החלומות בו תוכל לעטוף אותם במתנות, חלוקי משי, משרת מכני אישי ומערכת מציאות מדומה ביתית.

חתיכים בשמלות ומסוקסים בחולצות רשת וחצאיות (צילום: Index Open)

התקדמנו הרבה מאז מהפכת המינים, אבל אני לא מבינה למה בגלל שהטעם שלי הוא בדרך כלל גברים "רגילים", אני צריכה לסבול מכל תופעות הלוואי של יצורים רגישים שרוצים חיבוק. בנגיעה קלה בצדעפון שברקה השמאלית שלי התקשרתי אל חבר טוב שרצה להתעניין איך הולך. הסברתי לו, והוא אמר שהגיע הזמן שאפסיק להיות מיושנת ומקובעת על טיפוס ספציפי, וכך גם אפסיק להתאכזב.  

יכול להיות שיש משהו בדבריו. אם אני כל כך מתוסכלת, אולי כדאי להחליף סגנון. לחזור לבכיינים האלו תמיד אפשר. טוב, התנערתי ממחשבות התסכול, סיימתי להוריד את הג'וני השחור שלי חלק בגרון והבטתי סביב. על הבר ישבו כמה גברברים מפורכסים לא פחות מזה שהברחתי לפני כמה דקות. זה שינה את מאזן הכוחות לטובתי.  

היי, אני מוכנה גם לישון כפיות מידי פעם

כנות לא עבדה, אמרתי לעצמי שבסדר, אשנה גם טקטיקה ואשחק קצת במשחק שלהם. אהיה מתוקה ועדינה, רכה ומתחשבת, ואשאל איך אתם מרגישים לפני שאפתח לכם את החגורה. אני אפילו אסכים לעמעם את האורות, הכל כדי שתרגישו בנוח. היי, אני מוכנה גם לישון כפיות מידי פעם אם זה יעזור לכם להרגיש פחות זולים ברגע שאחרי.

היו גם כמה שלא הצלחתי להחליט מי הם רוצים להיות. הם שידרו לי משהו מעניין, מפתה, משהו שטעם מכל העולמות גם יחד - ויש יותר משניים. לא בדיוק נשים ולא בדיוק גברים, אולי גם וגם, אולי לא זה ולא זה. בעצם, זה לא היה חשוב מי הם רוצים להיות. הם מבחינתם כבר ידעו את התשובה, והתשובה נראתה טוב.

ככל שהערב התקדם חשבתי פחות על תחילתו המאוסה והתחלתי לשלוח מבטים לכל מי שנראו לי מעניינים מספיק. חומות הטעם המגביל שלי התמוטטו סביבי. חשקתי בעיקר בבלונדיני החתיך עם החזה החלק שישב בקצה הבר, אבל בסך הכל נראה לי שגם אם אסיים את הערב עם מישהו או מישהי אחרת זה לא ישנה מי הוא ומה היא, העיקר ששנינו נהנה.