מעדיפים את גלעד שליט מת?

לחלק מגופי התקשורת כבר נמאס מגלעד שליט. הוא לא "אייטם" אחרי 1,444 ימים בכלא החמאס. המשפחה האצילה איבדה מקסמה. חבריה שותקים. לא מגיעים למחאות ולהפגנות למען שחרורו, ואם הם אינם - לא מסקרים. אבל אם היה מדובר בחייל בודד או יתום, - לא היינו יוצאים להפגנות? האם גם אז לא היו מדווחים כי "זה לא מעניין את הציבור"?

מאות פעילים יצאו למשט למען שחרורו של גלעד על תשע יאכטות, שבסופו קיימנו עצרת. נכחו בה חברות כנסת, אבל זה לא היה מעניין. לא היו מכות, לא היו הרוגים. היה רק כאב על חייל שנחטף לפני ארבע שנים. לא היה דיווח של התקשורת כי לא היה דם, לא נרשמה הפרת חוק, לא היה עירום. היה רק עצב.

נדמה שכל מה שאמרנו עד היום כבר ממש לא רלוונטי: החמרת תנאי האסירים, ניתוק ממדינת החמאס שרוצה להשמידנו, סגר שימנע אפשרות להעביר אמצעי לחימה - כל אלה היו אמורים להתבצע למען ביטחון ישראל, אין להם כל קשר לחטיפת חייל.

סופרים ומנהיגים יצאו נגד הסגר תגובת ישראל על המשט לעזה (לא שלנו), בנימוק ש"מצור על מיליון וחצי איש מול גלעד שליט אחד הוא מוגזם". אך את המצור על עזה מנהלת ממשלת החמאס. עד היום היא כלל לא העבירה את הציוד שהיה על אוניות המשט. לרצועה עוברות דרך גבול ישראל מאות משאיות עם מזון וציוד.

אנשי החמאס חטפו את שליט, אבל רק ממשלת ישראל יכולה לשחררו. וצריך לעשות זאת תמורת האסירים שהם דורשים. למה? כי זו כבר עובדה שמונחת לפנינו כבר שנים ארוכות ונוכח ממשלות שונות. בעד החזרת כל חטופינו עד היום שילמנו לאחר זמן רב את כל מה שדרשו חוטפיהם כבר בראשית המו"מ לשחרורם, פרט לאנטבה ולנחשון וקסמן. אם לא שילמנו, לא קיבלנו. כך במקרה רון ארד. זו עובדה שלא נוכל לשנותה גם אם החטוף יהיה בשבי 17 שנה, כמו בטלנובלה הטלוויזיונית. אחרי ארבע שנים מרגע החטיפה, כבר אין אופציה אחרת.

הנזק שמביאים הרוצחים בהימצאותם בכלא, לא קטן יותר מהנזק שיגרמו מחוצה לו. ראו את הספרים שמנהיגיהם כותבים בכלא ומצליחים להוציאם לדפוס: ספרי שטנה, לימוד רצח וחטיפה, והמלצות לאמצעי השמדה ברחוב הישראלי. בית הסוהר אינו רק מעון חמישה כוכבים, אלא משמש כאכסניה ארגונית למנהיגים הרוצים לחסלנו. מהכלא הם מפיצים את משנתם תחת הלה של שאהידים. קל יהיה יותר להתמודד איתם בחוץ ואם יהיו פצצה מתקתקת גם לחסלם.

ואילו ישראל מתקשה לתפקד כשאחד מחייליה חטוף. מדובר בפגיעה יומיומית בתפקוד הממשלה ובצה"ל, שמתקשה להתנהל מתוך דאגה ופחד שמא כל פעולה מסכנת את חייו של החטוף.

היא גורמת גם להפקת נהלים כמו פקודת חניבעל, לפיה בארוע חטיפה יש לפתוח באש ולהתעלם מהאפשרות שהחטוף עלול לההרג. הרי כשהחטוף הרוג, לא ייאלצו מנהיגי המדינה ומפקדי צה"ל לעבור מסכת ייסורים שמתחייבת משנים ארוכות בשבי. חטוף - הרוג  - וסיום הפרשה. בלי החלפת שבויים, בלי הפגנות, בלי משפחות ובלי מועקה מוסרית שמתלווה לאידיאולוגיה לפיה "לא משאירים פצוע בשטח", "רעות", "אחוות לוחמים" ומה לא. זה נורא, זה מזעזע. אבל נגיע לידי כך אם לא נשחרר את החטוף וגם את הבא אחריו חס וחלילה.

המאבק הוא לא למען הוריו של גלעד שליט, אלא למען שחרורו של חייל צה"ל. לכן לא ברור מדוע מתעלמים ממחאות ומהפגנות. אסור בשום פנים ואופן שבבית ישראלי ישמעו על חייל חטוף רק אם הוריו הם אלו שמעבירים את המסרים אודותיו. כי חייל חטוף הוא בן של כולנו. גם החייל גלעד שליט.