בחירות לקונגרס בארה"ב: הנשים תופסות תאוצה
עונת הפריימריז עדיין בעיצומה אך כבר ניתן להצביע על מגמה חשובה: מאות נשים, רובן רפובליקניות, מתמודדות ומנצחות ברחבי אמריקה. מעבר למספר הגדול של נשים, המפנה האמיתי הוא שסוגיית המגדר כלל לא על הפרק. ותודה לשרה פיילין
הפריימריז שמתקיימים בשבועות האחרונים ברחבי ארצות הברית כבר שכנעו כלי תקשורת רבים להכתיר את 2010 בתור "שנת האשה בפוליטיקה האמריקנית". מאות נשים מתמודדות וזוכות במינוי המפלגות הגדולות - ובעיקר במפלגה הרפובליקנית - לקראת הבחירות לקונגרס, לבתי המחוקקים במדינות ולתפקידי המושלים בעוד חמישה חודשים.
הדוגמה המובהקת למפנה התרחשה השבוע ב"יום שלישי הגדול", כשברוב המרוצים החשובים זכו נשים. השמות ה"חמים" ביותר היו בקליפורניה: מג וויטמן, לשעבר מנכ"לית eBay, זכתה במינוי הרפובליקני להתמודד לתפקיד המושל, ואשת עסקים נוספת, מנכ"לית HP לשעבר קרלי פיורינה, נבחרה על ידי הרפובליקנים להתמודד מטעם קליפורניה לסנאט בוושינגטון.
"פוליקאים קרייריסטים בסקרמנטו (בירת קליפורניה, ומקום מושבו של המושל) ובוושינגטון, היזהרו: אתם ניצבים מול הסיוט הגדול ביותר שלכם - שתי נשות עסקים מהעולם האמיתי שיודעות איך ליצור מקומות עבודה, לגבש תקציב מאוזן ולהגיע להישגים", הצהירה וויטמן בעקבותה הניצחון שלה ושל פיורינה.
אולם וויטמן ופיורינה לא לבד. הן מצטרפות לרשימה הולכת וגדלה של נשים המנצחות בפריימריז ברחבי ארה"ב, כמו הרפובליקניות ניקי היילי בדרום קרולינה ושרון אנגל בנבאדה. מנצחת גדולה נוספת היתה הסנאטורית הדמוקרטית בלאנש לינקולן שהצליחה לזכות בניצחון דחוק בפריימריז בארקנסו.
המהפכה האמיתית: המגדר לא על הפרק
1992 כבר זכתה לכינוי "שנת האשה בפוליטיקה" אחרי שמספר שיא של נשים נבחרו לקונגרס: 24 לבית הנבחרים וחמש לסנאט. מערכת הבחירות ההיא קיבלה מימד פמיניסטי ברור כשפולטיקאיות, בעיקר דמוקרטיות, אמרו במוצהר שברצונן לערער את ההגמוניה הגברית על גבעת הקפיטול.
18 שנים חלפו מאז ומספר נשים בקונגרס גדל בהתמדה - 17 בסנאט ו-75 בבית הנבחרים, בהן יושבת הראש ננסי פלוסי. אולם הפוליטיקה עדיין נותרה עיסוק גברי בעיקרו, כשבקונגרס מכהנים 83 סנאטורים ו-360 צירי בית
הנבחרים. נכון לעכשיו, 23 נשים מתמודדות לסנאט בנובמבר, 216 מתמודדות לבית הנבחרים ו-23 עשויות להיבחר למושלות. מספר זה רק יגדל עד סוף עונת הפריימריז באוגוסט.
אן קורנבליט, פרשנית "וושינגטון טיימס", ציינה שההבדל המהותי מ-1992 הוא לא רק המספר הגדול של נשים המתמודדות לתפקידי מפתח, אלא העובדה שסוגיית המגדר כלל לא על הפרק. "הנשים שהתמודדו ביום שלישי היו מגוונות: חלקן תמכו בהפלות ואחרות התנגדו, חלקן זקנות וחלקן צעירות, חלקן באו מתוך הממסד הפוליטי ואחרות מחוצה לו. רק מיעוט מבוטל התייחס לסוגיות נשיות במובהק".
דבי וולש, מנהלת המרכז ללימודי מגדר ופוליטיקה באוניברסיטת רטגרס, סבורה שהמפנה הנוכחי נעוץ בתחושת המיאוס הקיימת בציבור האמריקני מהנבחרים המכהנים. סקרים מלמדים ששני שלישים מהבוחרים מעוניינים להדיח את הנבחרים הנוכחיים ולהזרים דם חדש לוושינגטון.
"נשים רבות מתמודדות ומנצלות את ההזדמנות הזו", הסבירה וולש וטענה שנשים מגלמות את השינוי המיוחל. "כשבוחרים מחפשים משהו שונה וחדש, נשים יכולות להשתלב לתוך זה, מכיוון שהן לא חלק מהסטטוס-קוו. הן פשוט נראות שונות משאר הפוליטיקאים".
המומנטום של פיילין
לאור העובדה שעליית כוחן של הנשים הוא גדול במיוחד במפלגה הרפובליקנית, שמרנים מצביעים על תרומתה של שרה פיילין. מושלת אלסקה לשעבר היתה האשה הראשונה שהתמודדה במערכת בחירות נשיאותית מטעם הרפובליקנים, כשנבחרה לשמש כסגניתו של ג'ון מקיין.
עדיין דומיננטית. פיילין בעצרת בנבדה בחודש מרס (צילום: AP)
מסע הבחירות לנשיאות, שבו פיילין האפילה על מקיין, סימלה את עלייתה של הפוליטיקאיות הרפובליקניות: שמרניות, דבקות בערכי המשפחה ומוכנות להיאבק בשדה הקרב הגברי. מאז הבחירות ההן בנובמבר 2008, צצו שלל רפובליקניות ברחבי ארה"ב.
המושלת לשעבר אמנם פרשה מתפקידה באלסקה בקיץ שעבר, אך היא נותרה דמות דומיננטית ובעלת השפעה אדירה במפלגה, ובעיקר בקרב הבוחרים
השמרנים. ואכן, נשים, כמו גם גברים, שזכו להצהרת תמיכה מפיילין במהלך הפריימריז התעוררו כמנצחים הגדולים. וויטמן, פיורינה והיילי, למשל, קיבלו את תמיכתה.
פיילין, מצדה, טענה ברשת "פוקס ניוז" שעליית כוחן של הנשים היא תופעה כללית ולא קשורה לתמיכה האישית שלי. "הצהרת תמיכה אולי יכולה להעניק מומנטום קל בכמה מהמקרים, ואני חושבת שזה מה שקרה, אבל ברור לכל שזה לא קשור אליי באופן אישי".
לפנייה לכתב/ת 
