המבוקש מהמוקטעה שמח: "החנינה סגרה מעגל"

אחרי שנים ארוכות שהעביר ממחבוא אחד למשנהו בניסיון מתמיד לחמוק מזרועותיה הארוכות של מערכת הביטחון הישראלית, מתחיל כאמל ר'נאם, ש"כיכב" עד לימים האחרונים ברשימת בכירי המבוקשים הפלסטינים, להתרגל שוב לחיים כאזרח מן השורה.

בעקבות הדיווח ב-ynet ב-2004 נוכח לדעת לראשונה כי סומן כמועמד לחיסול, ואמש הופתע לקרוא כי שמו הוזכר ברשימת המבוקשים שזכו לחנינה מישראל. אמש (יום ה'), פחות מיממה לאחר הפרסום, הוא מייחל לעתיד טוב יותר ומנסה להותיר את מציאות החיים של השנים האחרונות מאחור.

הייתה אחת סיבות העיקריות לכתר הממושך שהטילה ישראל על המתחם. "החנינה הזו היא צעד שנותן לי סיכוי אמיתי להשתלב באופן מלא ונורמלי בחיים. כעת אפשר יהיה להתפנות לפתח את חיי המשפחה ולשוב ללימודים ולעבודה".

רק שלשום הוגדר עוד ר'אנם כמי שזכאי רק לחנינה חלקית. תחילה הורו לו לשהות רק בתוך מפקדות הרשות ואחר-כך הותר לו לשהות באזורים הנתונים לשליטה פלסטינית מלאה באזור רמאללה - עד ההודעה על הסרת כל המגבלות מעליו וההחלטה לאפשר לו תנועה חופשית בכל רחבי הגדה המערבית. "עכשיו אני יכול לצאת עם הילדים שלי מרמאללה כדי שסוף כל סוף הם יוכלו לראות את סבא שלהם", סיפר ר'אנם בהתרגשות. "זה יצר פתח גדול של תקווה להתחיל חיים חדשים, שאני מקווה שיוענק גם לעם הפלסטיני כולו. אנו צמאים לחופש ולחיי כבוד, ומקווים שהישראלים יתנו סיכוי לשלום אמיתי".

"שילמנו מחיר, חושבים על חיים אחרים"

אבל למרות שהדרך אל החופש נפתחה לפניו, מסביר ר'אנם כי לא יוכל למחוק מזיכרונו את כל אותן התרחשויות לאורך השנים - מפרוץ האינתיפאדה ועד היום. "זו הייתה תקופה שבה ניסינו דרך מסוימת כדי להגיע לחירות ולחופש ושילמנו על כך את מחיר המאבק. כיום המציאות שונה, יש פאזה שמאפשרת את המחשבה על חיים אחרים".

כשהמבוקש הבכיר לשעבר מדבר על מחיר, הוא מתכוון לשש שנים ויותר

שבהן לא היה ביכולתו לשהות באותו המקום למשך יותר מכמה שעות מחשש לחייו. ב-2003 נהרג אחיו, הנגרייה שהייתה העסק המשפחתי פוצצה בידי צה"ל בטענה כי שימשה לו מקום מסתור, שלושה מאחיו היו נתונים למעצר מנהלי ובית מגוריו זכה לביקורים תכופים של לוחמי צה"ל, בניסיון לשים עליו את ידיהם.

"התקופה הזאת הייתה התנסות וחוויה שעבר דור שלם שהרגיש את הכל על בשרו. רבים מחבריי הטובים נהרגו, אחרים נעצרו - ככה שלא הייתי לבד", הוא מסכם בחיוך - ומתעקש להשליך את יהבו על העתיד. "ב-2002 כשהסתבכו העניינים, הייתי צריך להשלים עוד שני שלישים של שנה באוניברסיטה כדי לקבל את התואר במדעי המחשב. עכשיו, אחרי כל השנים האלה, זה יקרה".