שהמונדיאל יעשה את העבודה
הוא רווי טסטוסטרון, דם ורצח בעיניים. המונדיאל כמו מלחמה אמיתית פלוס פיצוחים. אולי תסתפקו בו ולא תצטרכו מלחמות אחרות?
רגע לפני שתישרק השריקה,
רגע לפני שיוכרז ניתוקה
של אונה, של אומה, של כל היקום
שירבוץ מול מסך בלי נוע בלי קום,
שיקריב מרצון על מזבח המונדיאל
ירח שלם מחייו, אז אשאל:
מה עוד תבקש מאיתנו, מחורע
מה איוותה נפשך והיא חסרה?
הנה נתתי לפניך, כמו לפי תפריט
את כל מנעמי הרעות הגברית:
לשתות, ולגרבץ וגרעפסים חופשי
לחזק ברית אחים מול המין הנשי.
לפצח, לירוק, ושוב לגרבץ
לקלל, לנאץ, לפרשן, לייעץ
לדעת הכי טוב, כמו תמיד
אז מה עוד תבקש מאיתנו, תגיד?
להתעטף בדגל אם נפשך חשקה
להגיר שלוליות של פטריוטיות דביקה
לצבוע פנים בשלל צבעי קרב
להתלהם כחיה מול מגרש ושעריו
בנפול אויבך להריע עד כלות
לשנוא בלי סיבה, חשבון או גבולות
אז מה עוד תרצה, מה לך אין?
מה עוד תבקש והמונדיאל לא ייתן?
הנה גם כסף גדול, ויצרים אפלים
ושאגות ניצחון ובכי מושפלים
ובאיצטדיונים ריח של זיעה ודם
ובאולפנים מתייצבים כסדרם ומועדם
מצביאי העבר, סוסי קרבות מתים
באור הזרקורים חיים ובועטים
מפרשנים, טוחנים, מזיזים כוחות
מנצחים בהבל פה וברגליים נכות
אז מה חסר לך אחי, מה ביקשת עוד?
הנה חודש של יזע, דם ודמעות
וטונות של ליבידו, וים טסטוסטרון,
ורצח בעיניים, וזעם בגרון
ונקם ושילם וחשבונות מחוסלים
ויריביך סביבך נופלים כחללים.
ככה נפרגן לך חודש שלם
אפילו מהכורסה הבלויה נתעלם,
כל מה שתבקש לך – תיקח
ורק תישבע לי, אח שלי, שאחר כך
עת תרועת המונדיאל תיאלם בדממה
כבר לא תצטרך יותר אף מלחמה.
 |
לפנייה לכתב/ת 
