מה שצריך לומר בקול רם: זה כבר לא עובד!
הצורך האובססיבי להחיות את המת יגרום לכם לבזבז זמן יקר, שבו יכולתם להתחיל לחשוב איך אתם נפרדים בצורה הכי טובה ויעילה. נכון שמפחיד לחשוב על חיים חדשים, בית חדש, מזונות, הסדרי ראייה, קשיים חדשים וכו', אבל מה לעשות, צריך להפסיק לשבת על הגדר. הישיבה על הגדר מסוכנת לבריאות
אל תזדיינו מהצד! זה מעשה של פחדנים, שמנסים להחזיק במקל משני הצדדים, דבר שאף פעם לא מצליח. הזיונים מהצד רק מגביהים את ההרים שבינכם, עד למצב שאתם בכלל לא רואים את בן הזוג שלכם. ההרים מסתירים אותו.
השלב הראשון ומחוייב המציאות הוא בשיחה הראשונית ביניכם. המשפט שחייב להיאמר בקול רם, ושממנו ברחתם במשך תקופה ארוכה, אולי אפילו מספר שנים, הוא שזה כבר לא עובד.
נכון שבחלק מהמקרים אחד מבני הזוג, עדיין רוצה ומנסה לתקן, ועדיין מרגיש שהוא מאוהב בבת זוגו. אבל כשמולו נמצא בן הזוג השני במצב של אדישות מוחלטת, כל נסיון לתיקון ייתקל בחומה בצורה של אדישות וחוסר שיתוף פעולה. הצד המרגיש קורבן ינסה שוב ושוב לתקן. יציע דרכים שונות ומשונות להחזיר עטרה ליושנה ויגרור את בן הזוג לסוגים שונים ומשונים של "טיפולים".
* * *
יסלחו לי כל המטפלים הזוגיים, המיניים, הטאנטריים והבוחשים בקפה. יסלח לי גם ידידי הסקסולוג עידן מיליצ'ר. אבל אני חושב שזוגות רבים מבזבזים את כספם וזמנם על החייאת תינוק שמת כבר מזמן.לא יעזרו לכם הנרות הדולקים שתתבקשו להניח בחדר השינה. לא יעזור לך הקומבינזון השקוף שתלבשי. לא יעזרו לכם משחקי המין המגוונים שתכניסו לחדר השינה ולא יעזור לכם סוף שבוע רומנטי בגליל העליון. זה נגמר.
הצורך האובססיבי להחיות את המת יגרום לכם לבזבז זמן יקר, שבו יכולתם להתחיל לחשוב איך אתם נפרדים בצורה הכי טובה ויעילה. נכון שמפחיד לחשוב על חיים חדשים, בית חדש, מזונות, הסדרי ראייה, קשיים חדשים וכו', אבל מה לעשות, צריך להפסיק לשבת על הגדר. הישיבה על הגדר מסוכנת לבריאות, גורמת אימפוטנציה ומחלות לב. אם תמשיכו לעשן את הסיגריה הזוגית הזו, אתם תרעילו לא רק את עצמכם, אלא גם את הילדים שלכם.
* * *
ישנה תעשיה שלמה שנועדה לחלוב כסף במסווה של "טיפול נמרץ" לזוגיות המתה שלכם. אני אומר "מתה" ולא "גוססת", כי היא כבר מתה. כשהיא גססה העדפתם להתעלם. זה המחיר. לא יעזרו לכם שמנים, לא יעזורו התחתונים הסקסיים, ולא השעות הרבות שבהן תשבו מול מטפל זה או אחר, שייתן לכם שיעורי בית משעממים יותר משיעורי סטטיסטיקה למתחילים.
כמה מכם היו אצל מטפל זוגי שאמר לכם אחרי פגישה או שתיים שאין מה לעשות, שהזוגיות שלכם מתה ונמצאת במצב רקבון מתקדם? אני רואה שאף אחד לא מרים יד... זה מה שחשבתי.
האבסורד הוא שאלו דברים שרואה מיד כל אחד שנתקל בזוג במצב רקבון מתקדם שיושב לידו בבית קפה או במסעדה. משום מה, רק המטפלים לא רואים את זה.
מיד אפשר להבחין שיושבים שם שניים שמיצו את העסק. מיצו אמרתי? התכוונתי לנרקבים לאט לאט בתוך הזוגיות שלהם שאותה הם מסרבים לקבור, כמו אב שכול הממאן להיפרד מגופת בנו.
אבל רוב המטפלים, מה לעשות, מתפרנסים, כמו נשרים, מגופות מרקיבות, ועושים הכל כדי לשכנע אתכם להכנס ל"טיפול". ברוב במקרים, זוגות המגיעים לטיפול נמצאים באחד משלושת המצבים:
1. היא כבר לא אוהבת אותו והוא גרר אותה לטיפול
2. הוא כבר לא אוהב אותה והיא גררה אותו לטיפול
3. שניהם כבר לא אוהבים זה את זה אבל מפחדים להיפרד
המטפלים יכולים לגרור את גופת הזוגיות שלכם במשך שנים. הם ישלחו אתכם לסופי שבוע רומנטיים בגליל כדי להחזיר את התשוקה בין הסדינים הצחורים וגבינות העיזים, יתנו לכם שיעורי בית משונים ומפחידים כמו למצוא את המקומות המענגים את בן הזוג (נו באמת, אחרי כל השנים האלו אם לא למדתם זה כבר מאוחר מדי, כי כרגע, כל מה שאתם רוצים זה לענג את בן הזוג שלכם עם פטיש של שניצלים), אבל בעיקר - יטשטשו את העובדה שאתם צריכים להיפרד, וכמה שיותר מהר.
* * *
תתחילו להפנים את זה. אתם כבר לא מגרים אחד את השני. או במקרה המורכב יותר - אחד מכם כבר לא. ואגלה לכם עוד סוד: זה סופני!בוקר טוב וברוכים הבאים לעידן ההפנמה. אתם מפסיקים להכחיש, וזה הצעד הראשון בדרך לחיים החדשים שלכם. בדרך כלל, ולצערכם הרב, לא שניכם נמצאים באותו השלב. תמיד יש את זה שכבר עם רגל אחת בחוץ, ומולו את זה שמתעקש לנסות ולנסות ולנסות...
וזה הכי עצוב. הנסיונות העצובים וחסרי הסיכוי מלכתחילה, לא רק שלא מקרבים ביניכם כבני אדם, אלא רק מרחיקים וממאיסים אתכם על הצד שכבר סגר את הדלת. ואין דבר יותר עצוב מאשר לראות מישהו או מישהי מתדפקים שוב ושוב על דלת נעולה, כאשר בתוך הבית דולקות אמנם נורות, אבל האהבה כבר מזמן לא גרה בו.
המעגל האינסופי הזה, שבתוכו יש צד אחד שמפנה את הגב לצד השני שמנסה לחבק שוב ושוב, הוא הרסני בכל מובן אפשרי.
תחשבו על מישהו שאתם לא נמשכים אליו בגרוש, נניח נשיא איראן אחמדינג'אד. בחרתי בו כי לא רק שהוא גבר בלתי מושך בעליל, אלא גם אי אפשר להגיד עליו שהוא בעל אישיות טובה וכובשת נשים. חשבו על אחמדינג'אד כבן הזוג שלכם. ועכשיו תדמיינו (הנשים שביניכם) שהוא מגיע הביתה עם זר פרחים, מחייך אליכן חיוך נורא עצוב ומבקש שתאהבו אותו. טוב, אולי זו דוגמה קשה מדי. אבל השורה התחתונה היא, שאם אדם שאתם כבר לא נמשכים אליו או אוהבים אותו אהבה רוחנית וגשמית כאחד מנסה שוב ושוב לחדור אל ליבכם ואל גופכם ללא הצלחה, כל זה הופך אותו להיות מאוס ופתטי עוד יותר.
דמיינו עכשיו קול ענקי יוצא מהשמיים, כמו קול של אמא בגן השעשועים, האומרת לילדיה:
"ילדים, צריך לסיים!"
* * *
צריך לסיים. אם לא תגיעו לתובנה הזו בכוחות עצמכם, הכרחי שאחד מבני הזוג ייקח אחריות ויעשה מעשה. לא משנה איזה מבין בני הזוג, הצד ה"טוב" או הצד ה"רע". הצד שעדיין מקווה ורוצה, או הצד שכבר הפנים את המוות של הזוגיות שלכם. ומוות, כיאה למוות, הוא סופי וסופני. ורק קבורה הולמת ומכובדת תביא לפריחה חדשה, בשדות חדשים.
אבל לפני השדות החדשים, רק דבר אחד אל תשכחו. לטפו את בן הזוג שלכם, חייכו אליו. הביטו לו בעיניים. חבקו אותו ותגידו תודה. הוא יישאר לעולמי עד המשפחה שלכם. לעולם אל תשכחו את זה.
אחר כך תבכו, אל תתביישו לבכות, ותמשיכו ללכת. כמו שכתב ושר שלמה ארצי:
"כמו חופים שים עוזב
אני עובר עכשיו ממך
בין דמעות ובין כאב
אני הולך... אני הולך"*
לפנייה לכתב/ת 
