המים מוחקים צורת אות

קמברידג', ינואר 2007

המים מתרפקים על גדות הַקֶם,

מחליקים, לוקקים,

המים הַיְרֻקִים מוחקים צורת אוֹת,

מטשטשים צורת איש.

המים מתדפקים על גדות הקם,

מתרפקים, לוקקים,

המים גולשים לְאִטָם,

לואטים:

רָאִיתָ לא-רָאִיתָ,

הָיִיתָ לא-הָיִיתָ.

תמונות חורפיות לאורך הקם

א.

קליפת הלִיבְנֶה אֲפֹרָה,

נְפוּחָה כְּנוֹצוֹת צִפֳּרִים בַּקָרָה.

ב.

רוּחַ פתאומית גורפת

עלים יבשים על הדשא.

מֵי הנהר מצטופפים

נדחפים כברוָזִים נִבְהָלִים.

ג.

עם רדת האור

האָשוּר העירֹם תחריט שחוֹר,

מתעַוֵת, מתפתל מִקּׁר.

ד.

גגות הבתים

צוללים במי הנהר –

פגודות שחורות, רועדות.

ה.

על ספסל סמוך לַמים

שלושה חסרי בַּיִת

מתעטפים בצחוקיהם

בְּפִיות חַסְרֵי שינַים.

אברהם בלבן הוא פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת פלורידה. פרסם שלושה ספרי שירה, "שירה יכולה" (ספרית פועלים, 1981), "טריסטן ואיזולדה: קורות אהבה בלתי אפשרית" (פלד, 1982, אבן חושן, 2002), ו"החום הנכון" (ביתן, 1995). וכן ממואר - "שבעה", ורומן "אומרים אהבה".

השירים הנ"ל לקוחים מתוך ספרו "שירה בעיר זרה" (אבן חושן). הם נכתבו בחודשים ינואר-מאי, 2007, שבהם לימד באוניברסיטת קיימברידג'.