עובדות פוטרו: מרכז הסיוע לנאנסות בדרום ייסגר?

עבור הנשים שהותקפו מינית המאבק הנפשי נמשך זמן רב אחרי המקרה בניסיון להתגבר על הטראומה, אולם מרכז הסיוע היחיד שפועל בדרום נמצא כעת בסכנת סגירה. בשיחה עם ynet סיפרו שתי קורבנות אונס על החוויה שעברו וכיצד העזרה שקיבלו הצילה את חייהן. 

מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. ייסגר? (צילום: הרצל יוסף)

"אני בטוחה שבלי העזרה שלהם, שיעור הנשים שמתאבדות בארץ היה הרבה יותר גבוה", סיפרה ל-ynet הילה, שעברה אונס אכזרי ונעזרה במסל"ן - המרכז לסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית ואלימות בדרום."הייתי שם, אני יודעת". מרכז הסיוע הוא הכתובת היחידה עבור תושבי דרום הארץ, מאשקלון עד אילת, הפועל 24 שעות ביממה, כל השנה, בתשע שפות.

הילה (29) תיארה את הקושי והסבל שעבר עליה בעקבות המקרה. "לפני כשבע שנים עברתי ארבעים שעות של גיהנום, כלאו אותי ואנסו באכזריות", סיפרה. "הצלחתי לברוח חבולה ומושפלת".

לאחר מכן, היא מוסיפה, הגיעו שלוש שנים של חוסר תפקוד ויציאה מהמסלול הרגיל של החיים. "לא עבדתי, רק ניסיתי להתגבר". היום הילה נשואה ואם לתינוק, אבל המקרה עדיין רודף אותה. "אני מתעוררת בלילה בצרחות, ולא מסוגלת להיכנס למעלית עם גבר זר. במצבים קריטים, כשאני מרגישה שהדיכאון משתלט עלי, אני מתקשרת למסל"ן, מדברת ומתגברת, ממשיכה הלאה".

כשאין תקציב: "פסיכולוגית עוסקת באדמינסטרציה"

המרכז קיים כבר 22 שנה ומתקיים בעיקר מתרומות, כאשר 40 אחוז מתקציבו מגיע ממשרד הרווחה. עקב המשבר הכלכלי התרומות פסקו כמעט לחלוטין וגרם לפיטורי רבע מהעובדים. כעת סכנת סגירה מרחפת מעליו והשירות שניתן לאלפי תושבי הדרום עומד בסימן שאלה. מצבם הסוציו-אקונמי של תושבי הדרום לא קל, ותשלום של מאות שקלים לפסיכולוג עבור רבים מהם לא בא בחשבון.

"בכאב רב נאלצתי לפטר עובדות", אומרת מנכ"לית מסל"ן, ליזה ניקולאיצ'וק. "אין צורך להסביר שזה פוגע באיכות השירות שאנחנו מעניקים לנפגעים, שכן אותם בעלי תפקידים שנשארו, נאלצים לעשות הרבה יותר עבודה באותה משכורת". כך למשל, היא מספרת, פסיכולוגית, נאלצת להתעסק עם אדמינסטרציה במקום להעניק טיפול או הדרכות.

העזרה מטעם המרכז מקיפה, וכוללת סיוע משפטי וגם סיוע כלכלי בדברים הקטנים. "כשאישה שגרה באילת צריכה להגיע לבית משפט בבאר-שבע, אנחנו משלמים לה על הנסיעות", מוסיפה ניקולאיצ'וק. לדבריה, "המדינה מבזבזת מיליוני שקלים על תפיסת אנסים ושיקומם בכלא. אנחנו צריכים תקציב הרבה יותר צנוע, כדי להמשיך להתקיים ולהעניק מענה הולם לאלפי תושבי הדרום".

נאנסה, השתקמה ומסייעת לנשים אחרות

עטליה חייט (53) נפגעה מינית מקרוב משפחתה במשך יותר משבע שנים מאז היתה בת 11. היא הדחיקה את הטראומה במשך שנים, האשימה את עצמה כשזה צץ לפתע בזכרונה ובעיקר שתקה. "בתקופתי לא ממש דיברו על זה ולא ממש ידעתי למי אפשר לפנות לעזרה", היא מספרת. "למרות שזה קרה לפני שלושים שנה, זה השאיר צלקת לכל חיי, השפיע על ילדיי ועל בן זוגי".

כשהחליטה להגיש תלונה במשטרה התברר לה כי בשל התיישנות - אין מה לעשות עם תלונתה.

"לקח לי כמה שנים אחרי שהגעתי למסל"ן ועד שעיבדתי את כל מה שעברתי ויכולתי לדבר על זה", מספרת עטליה. לאחר התהליך הארוך, היא עברה קורס במשך 8 חודשים, הפכה למתנדבת והיום היא בעצמת מסייעת לנשים במצוקה.

"בגיל 14 עברתי ניסיון התאבדות ראשון, וכמה ניסיונות התאבדות אחרי זה. אם לא הייתי מגיעה לכאן, אני בטוחה שהייתי מצליחה בסופו של דבר. התמיכה הזו מאפשרת לנשים רבות להישאר על הרגליים, לא להתאבד ולא להידרדר לזנות", סיכמה.