פחות אבל כואב: "מעצר מנהלי - שחיטה נפשית"

גם בישראל 2010 אדם יכול להיעלם מעל פני האדמה - מבלי שאיש יידע: מספר הפלסטינים המוחזקים במעצר מנהלי בארץ הוא אמנם הנמוך ביותר מאז שנת 2001, אולם על פי דו"ח ארגון "בצלם" בנושא זכויות האדם ביהודה, שומרון ועזה מסתבר ש-222 בני אדם עדיין מוחזקים בימים אלה במעצר מבלי שהורשעו בעבירה כלשהי.

בארגון, שפרסם הבוקר (ב') את הדו"ח, מייחסים את הירידה במספר העצירים המנהליים בעיקר להפחתה בכמות האלימות באזור ולא לשינוי במדיניות ישראל. במשרד המשפטים, לעומת זאת, טוענים כי הירידה נובעת מהזהירות שעושה ישראל בשימוש בצעד זה, כמו גם מהשיפור במצב הביטחוני.

לפי הדו"ח, המדיניות הישראליות נוגדת את כללי המשפט הבינלאומי לגבי השימוש במעצר מנהלי, תוך פגיעה חמורה בזכויות העצירים. ב"בצלם" מאשימים כי ישראל שמה ללעג את ההגנות בחוק, בניגוד לחירות והליך הוגן.

"כמו הסלע של סיזיפוס" 

אחד מאלה שחוו את זה על בשרם הוא העיתונאי הפלסטיני עלי ג'ראדאת, שסיים במרס את המעצר המנהלי האחרון שלו. "חייו של עציר מנהלי הם כמו הסלע בסיפור של סיזיפוס. בכל פעם שהסלע עולה על ההר, הוא מידרדר מחדש, וזה האבסורד האנושי במעצר המנהלי", אמר בשיחה עם ynet.

ג'ראדאת - שנחשב בעבר לדובר לא רשמי של "החזית העממית" - נעצר מספר פעמים בין 1992 ל-2010 ובסך הכל בילה 11 שנים מאחורי הסורגים. "חוץ מהפעם הראשונה, בכל המעצרים שלי לא נחקרתי ולא איפשרו לי לדעת על מה אני עצור", הוא טוען. לדבריו, תמיד כשחשב שששת חודשי המעצר מגיעים לסופם, המעצר הוארך בחצי שנה נוספת. לדבריו, "זוהי שחיטה נפשית לאסיר וזה מבלי לדבר על ההשלכות על המשפחה שלו".

כיאה לעיתונאי וסופר, ג'ראדאת משווה את מצבו לזה של גיבור המחזה "מחכים לגודו". "כמו בהצגה, אתה לא מסוגל להגן על עצמך", הוא מסביר, "מה שהורג את העציר המנהלי הוא שהוא לא יודע להגן על עצמו מול איזו

אשמה. ייתכן שהאשמה שלי היא שאני כותב. האם הפשע שלי הוא שאני מדבר על מדינה עצמאית? גם שרון מאמין במדינה עצמאית, ההבדל הוא בגבולות של שתי המדינות ביני לבינם".

"זה מצב בלתי אפשרי, ההמתנה הנפשית בכל פעם שששת חודשי המאסר מסתיימים היא תופעה נפשית שהורסת את האסיר ומשפחתו", הוא אומר על השלב שבו ממתין העציר לגלות אם הוא ישוחרר או שמא מעצרו יוארך. "אסיר רגיל יודע כי בתום תקופה ארוכה או קצרה הוא ישתחרר, אבל העציר המנהלי לא יודע, וחוסר הוודאות וההמתנה הם הדברים הקשים ביותר".

ג'ראדאת אומר כי בשלב מסויים בריאותו החלה להידרדר והוא החל לסבול ממחלת לב ומסכרת. "התבדחתי עם השופט, אמרתי לו - כשלקחתם אותי לראשונה הייתי צעיר, היום זה כבר לא אותו דבר. אני לא יודע כמה יישאר לי לחיות ואתם בכל פעם מאריכים לי בשישה חודשים". 

"נוקטים במעצר מנהלי בלית ברירה"

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה לדו"ח כי "המעצר המנהלי הוא אמצעי שננקט בלית ברירה, והוא תואם לחלוטין את הוראות המשפט הבינלאומי ובפרט סעיף 78 לאמנת ז'נבה הרביעית". עוד נמסר כי "זרועות אכיפת החוק עושות כל מאמץ על מנת לנהל הליך פלילי ולא הליך מינהלי, זאת לעיתים במחיר של הגשת כתב אישום פלילי בגין עבירה פחות חמורה".

בנוסף לירידה בכמות המעצרים המנהליים, מצביע דו"ח "בצלם" גם על הקלות ישראליות כלפי הפלסטינים בגזרת המחסומים ביהודה ושומרון, באופן שמאפשר לפלסטינים לנוע בין המרכזים העירוניים בצורה נוחה הרבה יותר מבעבר. בתחילת

פברואר 2010 היו 44 מחסומים, לעומת 62 ב-2008. עם זאת, הארגון מדגיש כי התנועה עדיין איננה חופשית לחלוטין.

הארגון מתייחס גם להרג אזרחים ישראלים ופלסטינים מתום מבצע "עופרת יצוקה", וקובע כי מניין ההרוגים הפלסטינים הוא הנמוך ביותר בשנים האחרונות - 83, מרביתם תושבי עזה. הארגון מותח ביקורת על מדיניות החקירה של ישראל במקרי מוות של פלסטינים ומגנה את הוצאתם להורג של פלסטינים ששיתפו פעולה עם ישראל.

"בצלם" מותח ביקורת בדו"ח גם על הסגר על עזה, הריסת בתי פלסטינים, גזילת אדמות פלסטיניות לטובת הקמת התנחלויות וגדר ההפרדה.

Read this article in English