גיבור על חזקים

בצהריים מהבילים של יום שבת בקיץ שעבר, מצאתי בתיבת הדואר שלי חבילה שלא היתה שם כמה שעות קודם. פתחתי את המעטפה המרופדת בלא מחשבה נוספת, אם כי עיני קלטה כמה פרטים שדעתי לא התעכבה עליהם, ופשפשתי בקרביה. הוצאתי מתוכה עמוד מודפס מתוך ספר שבו מתואר הפרח המיובש במסגרת העץ הפשוטה שצורף אליו. נרתעתי בדאגה מסוימת ומיהרתי לטפס בכל המדרגות הרבות המובילות אל דירתי בקומה הרביעית.

שבדיה. לא הכל נוצץ ובלונדיני (צילום: AP)

בדרך הספקתי לסקור את המעטפה. הבול שהציג את פניה המכורכמים של ילדה אספת שיער שבתחתיתו היה כתוב "מילניום 1", חותמת הדואר הלאומי של שבדיה, שמי המאויית באופן שגוי ומספר הטלפון הסלולרי שלי - כל אלו יצרו רושם ברור של דבר-דואר חריג שהתחיל לעורר את דאגתי.

זו לא היתה הפעם הראשונה שמצאתי מכתבים משונים בתיבת הדואר שלי באותה התקופה, כולם נגעו בדרך זו או אחרת לפרשה ספרותית שקיבלה הבלטה תקשורתית רבה ושמי היה קשור בה.

אחרי רצף של מחשבות שאת טבען הפרנואידי התקשיתי לרסן, התקשרתי אל ידידי הטוב, עיתונאי, וסופר, חובב נלהב של ספרות בלשים שכתב בעצמו רומן בלשי אפקטיבי מאוד והערתי אותו משנתו. א.ד פתר את התעלומה מהר וללא קושי ושב לשנת הצהריים שלו.

מאז זכה "נערה עם קעקוע דרקון" - הספר שקודם באמצעים החריגים שפירטתי – לקהל רחב של קוראים בארץ. הוא הראשון בטרילוגיה יוצאת דופן שאיכותה מצויה במעורבותו החברתית והפוליטית של מחברו. בנוסף על שני הגיבורים המעניינים והעלילה המותחת, עוסק הספר בהידרדרותה המוסרית של החברה השבדית עם שקיעתו של המערב הקפיטליסטי, וחלקים מתוכו יכולים להיקרא כניבוי מצמרר של המשבר הכלכלי העולמי והתפרקותו האפשרית של גוש היורו.

יחסה של שבדיה לזרים ולחלשים זוכה לטיפולו הבלתי מתפשר של סטיג לרסון גם בספר השני בסדרה, "הנערה ששיחקה באש", הנופל האיכותו הסגולית מהראשון, אם כי גם הוא עוסק בנושא המאיים על אירופה כולה - סחר בנשים ממדינות מזרח ארופאיות עניות לצורכיהם של גברים מערביים שבעים.

יצור היברידי מזן חדש

הטרילוגיה המסקרנת הזו, בנוסף להצלחתה המסחררת בעולם כולו, היא יצור היברידי מזן ספרותי חדש: בלש החורג אל מחוץ לגבולות הזא'נר, שאי אפשר להניחו אמנם מהיד, אך הוא כתוב היטב ושם דגש על שלמותן ועומקן של הדמויות, ועל איכותה הפסיכולוגית של האינטרקציה ביניהן כקובעת את התקדמות העלילה, כיאה לספרות טובה.

בנוסף לכך, הוא מטפל בתבונה רבה בכל השאלות האתיות הטורדות של השעה: אובדן כוחה של העיתונות החוקרת; נפילתן של התעשיות והופעתם של טייקונים בעלי עבר מעורפל והווה נסתר אף יותר, הקשר בין אילי ההון חסרי העבר הללו לבין השלטון; השימוש הנצלני בנשים גם במדינות סקנדינביות בעלות מודעות פמיניסטית מהגבוהה בעולם. ולבסוף, האזרח הגלובאלי חסר-הכוח שתחושת ערכו ובטחונו האישיים קורסת.

מיכאל בלומקוויסט, האלטר-אגו של יוצר הסדרה, הוא הבעלים של כתב עת כלכלי בעל תפיסת עולם חברתית מוצהרת, חובב ספרות בלשית הנקלע למאבקים רבים, ביניהם משפטיים, עם חברות הענק והגופים הכלכליים שאותם מבקר המגזין שלו.

לרסון עצמו, לפני שנפטר בגיל חמישים מהתקף לב, היה אחד ממייסדי "אקספו", קרן מחקר פרטית שבבעלותה מגזין עם מצע פשוט ונחוש: "להגן על הדמוקרטיה ועל חופש הביטוי מול ביטויים גזעניים, אנטישמיים ימניים קיצונים וטוטאליטארית בחברה השבדית.

לכן טבעי שמול או לצדו של מיכאל תעמוד נערה דקיקה ומקועקעת, ליסבת סלאנדר שמה, האקרית מחשבים עם זיכרון צילומי פנומנלי, טיפוס אנטי חברתי עם קווים אוטיסטים, שללא ידיעתו התאהבה בו, ולפיכך,על פי הגיונה הרגשי המיוחד, היא שונאת אותו ועושה ככל שביכולתה לגרום גם לו לתעב אותה.

היחסים בין בלומקוויסט לבין סלאנדר משקפים במידה רבה את היחסים הטעונים בין ההגמוניה הגברית והלבנה לבין נשים בחברה המערבית הפוסט-פמיניסטית, מאזן אימה שיש בו ניצול ואשמה, דיכוי ותלות הדדית, חשדנות, טינה ותשוקה: ליסבת נאבקת על מקומה בשתי חקירות הרצח. בלומקוויסט בטוח בשלו. בחקירה הראשונה הוא נרדף בשל נאמנותו לאתיקה המקצועית שלו. בחקירה השניה היא נרדפת בשל היותה אישה שאינה חיה לפי הכללים המקובלים.

גיבורים בתוך מבוך אדיפלי

הגיבורים מהלכים במבוך של כמה משולשים אדיפאלים חופפים השולטים בחייהם. בלומקוויסט מנהל רומן רב שנים עם המו"לית הנשואה של העיתון. ליסבת מצויה ביחסים עם בלומקוויסט הקשור למו"לית.

משולש אחר מורכב מיחסיה של ליסבת עם מימי, לסבית שמחה בחלקה ועם בלומקוויסט - הטרוסקסואל אבוד, וזאת בלי שאף אחד מהשניים ידע על האחר. אבל הייסורים של קשרי האהבה הכושלים האלו מבטאים שאלות של כוח, יצוג וזהות, המוכרעות בשדה המיני לא פחות מאשר בשדה החברתי.

הנסיונות לשפוך אור על הצלחתה הפנומנלית של הטרילוגיה מעלים חרס. המשתנים בנוסחת ההצלחה, כמו גם במקרה של כישלון, הינם רבים כפי שהינם זמניים. ספר מצליח יכול להישכח בתוך זמן קצר, בעוד ספר זנוח צובר לעצמו קהל עיקש ויציב של קוראים.

לכן אין לדעת מה יעלה בגורלה של הטרילוגיה בעוד שנים אחדות, אבל אי אפשר להתכחש לכך ששני הגיבורים של שלושת הספרים משקפים את הזרימה החברתית הכאוטית של העת הזו, בצורה החורגת לגמרי מהשאיפה המוצהרת של הז'אנר.

אפשר לומר שאלו המותחנים הראשונים המנסים לחשוף סדרה ארוכה של שאלות חברתיות ופוליטיות מבלי לשאת

דרשה דידקטית ומשעממת. בטבעיות רבה מצליח לרסון לצייר שתי דמויות באינטראקציות מורכבות האומרות משהו חשוב על טיבה הכפוי של הזהות, על החרות האפשרית להגדרה עצמית, ועל המרחב שניתן אולי לצור כדי לאפשר לזהויות אתניות, מגדריות, ונשיות לחרוג מהשוליים הנידחים של החברה ולנדוד למרכזה.

האפשרויות שפיתח לרסון בכתיבת הבלש ובקריאתו הן רבות ומרעישות, בתנאי שהאופורטוניסטים מחפשי-הזהב ומעתיקי הנוסחאות לא יתחילו לספק לנו ספרי מתח המתגאים בשמות כ"הנערה שנלחמה בהתחממות הגלובאלית", או "הנער ממומבי שמחזר בקבוקים".

"נערה עם קעקוע דרקון" ו"הנערה ששיחקה באש", מאת סטיג לרסון. משוודית: רות שפירא, הוצאת מודן