מחיר האידיאלים
נכדו של פרופ' ליבוביץ' הדליף מסמכים מסווגים ונשלח לכלא. אמו לוקחת אחריות ומדברת על האטרף האליטיסטי שדחף אותה להעבירו מבית ספר אחד למשנהו. ומה הקשר להקמת מוסדות החינוך המתבדלים בחינוך הדתי, החרד"לי והחרדי?
שמאי ליבוביץ' הוא נכדו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' המנוח. עורך-דין דתי מבריק, בוגר ישיבת הסדר, ובעל השקפת עולם שמאלית-חברתית רדיקלית. השקפת העולם הזו, שהביאה אותו בין השאר לייצג את בכיר הפתח מרואן ברגותי, תרמה, ככל הנראה, גם להחלטתו להגר מישראל לארה"ב. היא גם שדחפה אותו לבצע טעות גורלית: במסגרת עבודתו הזמנית ב-FBI נחשף לחומר מודיעיני חשאי שעורר את זעמו, והוא נתפס בהדלפת מסמכים מסווגים לבלוגר. ליבוביץ' נשלח ל-20 חודשי מאסר. מעין ענת קם במהדורה ישראלו-אמריקנית.
"7 ימים", שציטט בסוף השבוע האחרון את שלל מכתבי התחינה שנשלחו לשופט על-ידי בני משפחה ומקורבים, הביא בין השאר מסמך מאלף, שכתבה האם, שירה-שריל - סופרת, מתרגמת ומורה דתית מנתניה. "אידיאליזם הוא מידה טובה, אם לא לוקחים אותה לקיצוניות", כותבת שירה-שריל, "שמאי שאב את האידיאלים הלא-ריאליסטיים מאביו המנוח וגם ממני. אנחנו העברנו אותו מבית-ספר אחד למשנהו. פעם חשבנו שהאינטגרציה אינה משביעת רצון. אחר-כך חשבנו שהחינוך שניתן לבנות אינו טוב כמו זה שניתן לבנים. ואז העברנו אותו לבית-ספר שלישי, כי הרגשנו שבבית הספר הקודם הדגש הלאומי היה חזק מדי. לרוע המזל, שמאי עבר יותר מדי פעמים. כך כנראה הפך להיות יותר מדי אידיאליסט, כמו הוריו, מה שהפך אותו לאאוטסיידר".
אמא ליבוביץ', מתברר, למדה על בשרה את מחיר האטרף האליטיסטי, שמסחרר את ראשם של רבבות הורים בישראל מכל קצוות הקשת הפוליטית והתרבותית. מערכת החינוך במדינת ישראל כל כך רדודה ומזולזלת, עד שהורים בעלי תודעה ערכית מפותחת מרגישים הכרח למצוא לילדיהם מוסדות ייחודיים, פרטיים ו"אפורים", שתואמים את רמתם והשקפת עולמם. כך נולדו בתי הספר הפתוחים ובתי-הספר המבוססים על ערכי תנועת העבודה, וכך נולדה גם הקשת הבלתי נתפשת של מוסדות החינוך הדתיים, החרד"ליים והחרדיים.
המתבדלים
רק באחרונה התגבשה בעיר הקודש רעננה קבוצת הורים דתיים מיוחסים, שערכה "מכרז" מקורי בין ישיבות תיכוניות בסביבה: את העילויים שלהם הם יפקידו רק אצל זו שתסכים להגדירם כיישות עצמאית - כיתה נפרדת, סופר-מתוגברת בלימודי קודש, שמנהלת גם את תפילותיה, ואפילו את ארוחותיה, במנותק מבני מינה הפחות-נבחרים.השאלה היא, כמובן, מה הגבול: עד כמה צריך הורה להבטיח שילדו ילמד במקום ההולם בדיוק - אבל ממש בדיוק, בלי שמץ של פשרה - את עולמו הרוחני. משפחת ליבוביץ' מייצגת קוטב אחד של הקשת. הקוטב האחר עצבני לא פחות: בעמנואל זה הגיע עד רמת צבע העור והכפתור העליון בחולצות הבנות. בירושלים וביש"ע זה הביא לייסוד אין-ספור ואריאציות של בתי-ספר מתוגברי לימודי-קודש ותלמודי תורה.
ישראל היא מדינה מרובת גוונים ודעות וצבעים. מתפיסת "כור ההיתוך" האומללה של שנות ה-50 היא דילגה באחת לאנרכיזם חינוכי חסר מידה ואחריות, שמונע על-ידי בודדים. כשחופש הבחירה מיתרגם לאובססיה – התוצאה היא מוטציות, שעלולות לערער את החברה מבפנים, או כלא שמור של מדינה קצת יותר דמוקרטית אבל הרבה פחות סלחנית.
לפנייה לכתב/ת 
הסב
צילום: גבי מנשה
והנכד. בכלא האמריקני
צילום: טל כהן
מומלצים
