זן ואמנות אחזקת פסלי הענק

יש שמשלים את עצמם כי פולחן האישיות הסובייטי פס מן העולם. המונומנטים העצומים של ולדימיר לנין, יוזף סטלין וחבריהם מאבדים מתוקפם בקרמלין, על גדות הדנייפר ובערבות הקפואות של סיביר. אבל ברוסיה של היום, ולא בשונה כל כך מפעם, שולטים דיקטטורים בעניבה מודרנית. הנשיא דמיטרי מדבדב וקודמו ולדימיר פוטין מנהלים את המדינה העצומה ביד רמה - כזו שנכנסת לכיסים של כולם.

פוטין ומדבדב. כמו לנין וסטלין, רק בקטן (צילום: AP) 

מדבדב תיזהר. פוטין מאחורי גבך (צילום: AFP)

וכראוי לדיקטטורים, גם הם רוצים שיגלמו את דמותם ביצירת אמנות - רק בקטן, כדי לא לעורר את זעם הציבור. זה בדיוק מה שעושים במוזיאון בסנט פטרבורג, מעצבים פסלים מיניאטורים של השליטים הנכבדים. ולא, אלו לא חרצופים. לרוסים של היום אין חוש הומור מפותח במיוחד.

זאפ לבולטימור

בליטא ברוך השם כבר השתחררו מאחיזתה של רוסיה, ובווילנה כבר מזמן נמצאים עם הפנים למערב. ומה משתקף אליהם משם? פרנק זאפה. לא ברור בדיוק איך ולמה, אבל הזמר האמריקני הוא דמות משמעותית בבירה ודיוקנו נישא מפינות רבות בעיר הציורית, כגרפיטי על קירות הבתים.

המעריצים הליטאים האדוקים נפרדים מזאפה (צילום: AP)

איכשהו, ולא ברור למה (רגלו מעולם לא דרכה על אדמת ליטא), הליטאים ראו בזאפה מעין סמל של התנגדות לכיבוש הסובייטי במחצית השניה של המאה שעברה. ובתחילת שנות ה-90, קצת אחרי שהסירו את פסליו של לנין הפזורים בחוצות העיר, הקימו ליד בית החולים בשכונת אוז'ופיס מונומנט בדמותו של זאפה - פסל שיצר קונסטנטינאס בוגדנאס ב-1995 לזכר הזמר שמת שנתיים לפני כן. האתר הפך למוקד עליה לרגל לרבים מתושבי וילנה ותייריה. 

הפסל של זאפה. הביתה, לבולטימור (צילום: AP)

ובכן, הרומן המוזר של הליטאים עם זאפה ממשיך להתקיים גם היום - כ-17 שנים אחרי מותו. בחודש הבא יגיע לביקור בישראל (טפו, טפו בלי נדר וחרם) בנו של הזמר, דוויזל זאפה. הוא לא ייקפוץ לווילנה בדרך, אבל מעריצי אביו המאוכזבים החליטו לשלוח את פסל הברונזה אל עיר הולדתו של זאפה האב, בולטימור, שבארצות הברית. הם יודעים שלמרות הכל - זאפה, זה לא פה, זה שם.

לורד במשקל כבד

משלוח פסלו של זאפה, 4.2 מטרים אורכו, לארצות הברית, היה מבצע לא פשוט ונדרשו כ-50 אלף דולר כדי לממנו - אלו הגיעו בתרומות מהמעריצים המקומיים. עם זאת, המבצע הזה מתגמד ביחס לזה של העברת פסל האבן הענק של לורד באהובאלי. למרות שהמשלוח הוא פנים-ארצי בהודו, המטען - כ-12.5 מטרים אורכו - הוא "אובר-ווייט" מטורף.

פסלו של לורד בוהאבאלי מגיע לוואדודארה (צילום: AP) 

מאמינה לוחשת על אוזנו של הלורד (צילום: AP)

הפסל העצום שיצר האמן אשוק גודיגאר, המוקדש לדמותו של אחד ממחוללי תורת הזן, יצא עם השלמתו לאחרונה (אחרי שנתיים של עבודה מאומצת) מהעיר בידאדי שמחוז בנגאלור לסונגאד שבמחוז בהאוונגאר. אלפי מאמינים קיבלו את פניו בעיר וואדודארה ביום ראשון האחרון - זוהי אחת מהתחנות הרבות שעושה הפסל במסע בן 45 הימים שלו לסונגאד - שם יזכה לבית של קבע.

חתיכת "אובר-ווייט". תהלוכה באמצע העיר (צילום: AFP) 

האמן גידיגאר חצב את הפסל מגוש גרניט עצום במשקל של 400 טון. מדובר בדגם השני הכי גדול של לורד באהובאלי, שישמש את קהילת מאמיני הזן הגדולה בסונגאד. את המסע לשם הוא עושה ברכב משא מיוחד בעל 140 גלגלים. ה"טור דה באהובאלי" עובר בערים רבות בדרך, שם יש למאמינים הזדמנות ליצור עמו קשר בלתי אמצעי. קרוב לבית.

מרגיש כמו לילה במוזיאון

על פי מסורת הזן, באהובאלי הוא אחיו הקטן של בהרט, שנהג לקנא בו על עושרו, הצלחתו וחוזקו. במקרה של האמן ההודי בהרטי חר - ספק אם יש לו על מה להלין. אמנם פסלו "The Skin Speaks a Language not its Own" אינו גדול כמו זה של גידיגאר, אבל הוא כבר זיכה אותו בתהילה גדולה וצפוי להעשיר את כיסיו במזומנים רבים בקרוב. 

בהרטי חר תמונת עולם The Skin Speaks a Language not its Own

הפסל המדובר, מיצג דמוי פיל בגודל טבעי, הקנה לו מעמד של אמן עכשווי מוביל. ב-28 ביוני תוצג היצירה למכירה פומבית בבית "סות'ביז" שבלונדון. היצירה מוערכת ב-1.5 מיליון דולר, אך עשויה להימכר בסכום גבוה יותר. 

בכלל נראה שה"London Zoo" גלש השבוע אל תוך הגלריות העירוניות. הפילה של חר בבית המכירות של "סות'ביז", והגורילה של דייויד מאך בתערוכה הקיצית של ה"רויאל אקדמי". הפסל "כסוף גב" ("Silver Back") הוא אחד האטרקציות המרכזיות באירוע האמנותי הפופולרי ולו רק בגלל שהוא מצופה בכ-3,000 ווים המשמשים בימים כתיקונם כמתלי מעילים.

"כסוף הגב" של מאך. פרווה ממתלי מעילים (צילום: AFP)

"כשאנחנו רואים אלפים של ווים על מבנה שכזה, אנחנו מספקים לפסל שלנו מאין 'הילה' - דמות כפולה, משהו שקשה לקרוא או לראות. אני אוהב את הקושי הזה. אני רוצה שמי שרואה את עבודתי יעמול קשה כשהוא צופה בה", אמר האמן.  

Crash Willy Yinka Shonibare (צילום: AFP)

עבודה נוספת שמוצגת בתערוכה של הגדולה של ה"רויאל אקדמי" היא זו של האמן הבריטי ממוצא ניגרי, יינקה שוניבארה - "Crash Willy Loman" ("התרסקות ווילי לומן"), שהיא חלק מהעיסוק שלו בדמות בדיונית של סוכן המכירות. האמנות מאפשרת לו להתעלל בו ואף לקטול אותו באופן גרוטסקי באמצע חלל התצוגה. שוניבארה נמנה על רשימת האוצרים האורחים במוזיאון ירושלים המתחדש.