אלטון חי בסרטים

אשף הפינבול הססגוני - "טומי"

אח, הקביים ונעלי הפלטפורמה הענקיות, השלייקס הצבעוניים ומכונת הפינבול שהיא גם פסנתר: הופעתו של אלטון ג'ון באופרת הרוק "טומי" של להקת "The Who" היתה קצרה אמנם, אבל בלתי נשכחת. אלטון ג'ון גילם בדרכו הססגונית את אלוף הפינבול המחוזי, המפסיד את התואר לטומי הגיבור החירש-אילם, שמצליח לנצח בזכות הויברציות שהוא חש מתנועת הכדורים במכונת הפליפרים. כן, מזל שהמוזיקה היתה טובה, כי העלילה היתה, אפעס, לא מי יודע מה.

מעניין שבסרט הזה, שהוא ההופעה המשמעותית ביותר של אלטון ג'ון בקולנוע, הוא דווקא ביצע שיר שכתב מישהו אחר: "Pinball Wizard", שנכתב על ידי מנהיג The Who פיט טאונסנד עוד בסוף שנות השישים. הלהקה אפילו ביצעה אותו ב"וודסטוק".

בשנת 1972, הקליט רוד סטיוארט את השיר במסגרת הגירסה המתוזמרת של המחזמר, שהקולטה עם התזמורת הסימפונית של לונדון. הלהקה הציעה לסטיוארט להשתתף גם בסרט של המחזמר בתור אשף הפינבול, אבל הוא סירב, לאחר שהתייעץ עם חבר אם כדאי לו. החבר אמר לו שלא היה נוגע בזה עם מקל, והוא ויתר. מי זה החבר הזה? אלטון ג'ון, כמובן. (אילת יגיל)

חייתי ודביק - "מלך האריות"

הצלחתו האדירה של "מלך האריות", סרט האנימציה ה-32 של אולפני דיסני מ-1994 (סרט האנימציה הדו-ממדי המכניס בכל הזמנים) הגיעה כבר מתחילת הדרך, לא רק בזכות העלילה הקיטשית והכל כך אמריקאית והגרפיקה המושקעת. המוזיקה, שהלחין אלטון ג'ון למילותיו של טים רייס (שהשתלבה גם ביצירות המוזיקליות של האנס זימר המלוות את הסרט), הלכו יד ביד עם התסריט, ובאופן לא מפתיע הגיע פסקול "מלך האריות" למקום הראשון במצעד מכירות האלבומים בארצות הברית.

מרבית היצירות של ג'ון ורייס בפסקול זכו לשני ביצועים: האחד ששרו כוכבי הסרט המדבבים את הדמויות השונות, והשני של ג'ון עצמו. לא בכל המקרים הביצוע של ג'ון היה המוצלח יותר, אך עם ההצלחה במצעדים אי אפשר להתווכח, ושני הלהיטים הגדולים - "Can You Feel The Love Tonight" הקיטשי ו-"Circle Of Life" המרגש מאוד - זכו גם להשמעות אינסופיות בערוצי המוזיקה בעולם. צרפו לאלה קטעים משפחתיים-חייתיים מתוך הסרט (וגם כאלה מיוחדים שהופקו עבור הקליפים) וקבלו את המתכון המנצח להצלחה הדביקה ביותר בשנות ה-90. (עמית קוטלר)

שירה בציבור באוטובוס - "כמעט מפורסמים"

"אני לא חושב שהכרתי את השיר הזה לפני שראיתי את 'Almost Famous' (כמעט מפורסמים), אז בכל לילה אני מודה לבמאי קמרון קרואו שפתח בי חלק שלא הכרתי עד עכשיו", אמר פעם סולן להקת "פו פייטרס", דייב גרוהל, רגע לפני שביצע את השיר האלמותי, "Tiny Dancer", בתוכנית אירוח. גרוהל, כמובן, צחק, אך הרבה מאוד חובבי מוזיקה וקולנוע בעולם באמת מרגישים כך. "Tiny Dancer" בשבילם הוא לא שיר של אלטון ג'ון, אלא השיר מ"כמעט מפורסמים".

הסרט, שמביא את סיפורה של להקת רוק בשנות השבעים ועיתונאי בגיל הטיפש-עשרה שמתלווה אליה בדרכים, הפך עם השנים לסרט קאלט. אמנם כשיצא לא מדובר היה בשובר קופות היסטרי, אך עם השנים צבר לעצמו קהל אדיר. קהל שאוהב את השפה הקלה והמצחיקה של קמרון קרואו, קהל שהתאהב במוזיקה המצוינת בסרט, או פשוט קהל שהתאהב בקייט הדסון בהופעתה הטובה והסקסית ביותר.

השיר מגיע לקראת סופו של הסרט, בזמן נסיעה באוטובוס, אחרי מסע הופעות ארוך ומפרך. רגע לפני שהדמויות מתמוטטות ומאבדות את עצמן באופן טוטאלי, הן חוזרות למה שהופך אותן לחברים טובים, המוזיקה. מה שיוצר את הרגע בסרט לבלתי נשכח זו העובדה שהשיר מתחיל להתנגן ברקע, כביכול בלי קשר לעלילה. מתישהו באמצע הבית הראשון, החברים באוטובוס מתחילים לשיר אחד אחרי השני בתיאום מושלם עם השיר המתנגן. כחצי דקה לתוך הסצנה כבר ברור - קרואו כבר יכול להריע לעצמו שיצר את אחת הסצנות המרגשות והקיטשיות ביותר בסרטיו. הרבה דמעות זלגו שם. גם שלכם, תודו. (אור ברנע)

נתונים מרשימים - מולאן רוז'

הו, יואן, יואן. מי שלא זכה להתרשם מכישורי המשחק של יואן מקגרגור ב"טריינספוטינג" או באנטומיה המרשימה שלו ב"כתוב בעור", קיבל מנה מרוכזת מכשרון השירה של הכוכב ב"מולאן רוז'" של באז לורמן מ-2001.

הסרט, שלוקח שירים של מדונה, נירוונה, קווין, דיוויד בואי ועוד, וממקם אותם (באופן מעצבן למדי, בואו נודה בכך) בפריס של המאה ה-19, השתמש בשירו של אלטון ג'ון, "Your Song", באחד משיאיו הסנטימנטליים של הסרט. כריסטיאן, הכותב העני, שר אותו לסאטין השחקנית/נפקנית, אותה מגלמת ניקול קידמן.

השיר מתחיל כדיאלוג בין כריסטיאן לסאטין, בה הוא מנסה לדקלם בפניה שיר שכתב, והיא נאנחת בתשוקה בהמתנה למילים גסות. בסוף השיר, מכריזה סאטין שהיא מאוהבת. אפשר להבין אותה. (אילת יגיל)

הפינה הישראלית - "צעירי תל אביב"

אמנם אין לנו אף רגע קולנועי ישראלי מרגש שבו מעורב אלטון ג'ון, אבל בשביל זה יש טלוויזיה. האמת. אלטון ג'ון מעולם לא עשה לי את זה. לפעמים, כמו בקליפ "I'm Still Standing", הוא אפילו הפחיד אותי עם הפרצופים הצבועים שכמעט פורצים ממסך הטלוויזיה. כך זה קורה גם בנאמבר של צעירי תל אביב בסדרה הכמעט נשכחת "החופש האחרון" מ-1989 (משום מה "לא כולל שירות" שהגיעה אחריה מחקה אותה מהזכרון הקולקטיבי). חבורת הצעירים צבועי פנים יוצאים אל הרחוב, אם כך אפשר לקרוא לתפארה הלא ממש משכנעת, ומקיפים את אורן "החתיך" שאבו, ששר ללטי "הבייב" גרובמן שבחלון "לא כדאי לך".

"רומאו ויוליה"? "Blow-Up"? ספק אם מה שהיה למפיקי סדרת הנוער בראש היא ליוצרים קנונים כמו שייקספיר ואנטוניוני, אבל אלטון ג'ון הוא בגדר אב מזון לתוכניות שכאלה. "לא כדאי לך" הוא בעצם עיבוד עברי קליל ל-"Crocodile Rock". בעוד שג'ון שר במקור על נעוריו הסוערים בין התבגרות מינית לרוקנ'רול, שאבו מזמר ומנענע את האגן תחת החלון, כמו ריקוד חיזור של ציפור אקזוטית, או סתם מוב מהאייטיז. הוא מנסה לשכנע את העלמה הענוגה לצאת החוצה לרחוב ולצאת איתו לבלות. כל גבר מכיר את זה, היא לוקחת את הזמן. מייבשת אותו, ואותנו.

והוא מאיים: "אמצא אחרת שאותי תבין. את לא יודעת מה את לי עושה, לא כדאי לך". לא שממש אכפת לה. היא צריכה למרוח - את הליפסטיק, ואת הזמן. והיא דווקא כן יודעת, וכן כדאי לה. הוא ממשיך לחכות, גם אחרי חצות, ולחלום: "את יורדת והכל נראה פתאום טוב". עד שגרובמן מואילה בטובה לרדת לרחוב, שאבו כבר נראה די סחוט. פאסיבי. תשוש. האמת, גם אנחנו. (אמיר בוגן)

ומה הרגעים האהובים עליכם של אלטון ג'ון על המסך? טקבקו במרץ!