מי נתן לך לשחק, ילדה?
כבר עשור שאנחנו סובלים את דקוטה פנינג הצעירה על המסך. מדור "אויש, תפרוש" חושב שאם היא לא הצליחה לעניין אותנו כילדה-כוכבת, אפשר לוותר מראש על הגרסה הבוגרת
היינו צריכים להבין כבר לפני עשור, כשהיא גילמה את דמותה בת החמש של מעצבנת נוירוטית אחרת, שזה ייגמר רע. פנינג גילמה את אלי מקביל כילדה בסדרה הזכורה לא בדיוק לטובה אלא בעיקר להפרעות אכילה. יש חוק ברור בנושא: מי שעושה "אלי מקביל" בגיל שש, תהיה בלתי נסבלת אפילו יותר מטום קרוז בגיל 11.
"קוראים לי סם". כמו שירלי טמפל, רק בלי הריקודים והשירה
אחרי אלי, היא דילגה לה בין שלל סדרות מוכרות, ביניהן "הפרקליטים" של סטיבן בוצ'קו הבלתי נלאה, היוצר של "אלי מקביל", "CSI" ו"מלקולם באמצע". ב-2001 היא שיחקה את בתו של הגיבור ב"קוראים לי סם", בו הופיע שון פן עם פיגור קל שאמור להיות חינני ומתוק לצלילי פסקול של קאברים, מוצלחים יותר ובדרך כלל פחות, לשירי הביטלס. הבנו, היא אמורה להיות הילדה-כוכבת של שנות ה-2000, משהו כמו שירלי טמפל רק בלונדינית, ובלי הקטע המעצבן הזה של הלחיים הנפוחות והשירה והריקודים.
אבל משהו השתבש בדרכה של פנינג - היא פשוט לא מתוקה. זה עבד פחות או יותר ב-"משחקים נסתרים" של רוברט דה נירו ב-2005, אבל כשהיא היתה צריכה לעורר אמפתיה ב"מלחמת העולמות" מאותה השנה לצידו של טום קרוז, היא השיגה את התוצאה ההפוכה.
"מלחמת העולמות". מפחידה יותר מהחייזרים
מילא זה שהיא מסבירה לאבא קרוז בתחילת הסרט שהיא הזמינה הביתה ארוחת בריאות - חומוס וטחינה, שלא עוברים טוב במבטא אמריקני מאנפף. אבל פנינג לא מפסיקה להוות מטרד לאורך הסרט, ופשוט גורמת לנו להבין שילדה מעצבנת אחת שצורחת בלי הפסקה הרבה יותר מפחידה מכמה חייזרים שרוצים להשמיד את העולם.
גם מעצבנת, גם לא מעניינת
כל דור צריך ילד-כוכב, אבל נדיר שהילדים האלו לא משלמים מחיר כלשהו, קטן או גדול. כולנו יודעים איך זה נגמר רע עבור מקולי קולקין ברגע שהוא התחיל לגדל זיפים, ויש חשש לא מבוטל שפנינג תלך בעקבותיו. הכוונה כמובן לחיסול הקריירה שלה, לא הזיפים.
גם אם בניגוד לתקוותנו הקריירה שלה לא תגווע, הספיקה לנו דרו ברימור אחת. אנחנו לא נעמוד בעוד סיפור קורע לב על התבגרות מזעזעת ומוקדמת מידי בתוך האולפנים הקרים והמרושעים של הוליווד. ובינינו, גם התקווה שמיס פנינג תהפוך להיות לינדזי לוהן חדשה די קלושה. קשה לדמיין את היצור המתאמץ לעבור כחמוד מצטלם בחזייה, נניח, או עושה משהו שאמא ואבא לא יאשרו. לא רק שפנינג מעצבנת, היא גם לא באמת מעניינת.
"קורליין". את רואה? בלי לראות אותך זה עובד נהדר
לא מפתיע אם כך, שפרט להופעותיה ב"דמדומים", סדרת סרטים שנראה כי ברור מה דעת המדור עליו, הדבר הטוב ביותר שהיא עשתה עד עכשיו הוא תפקיד בו לא צריך לראות אותה. "קורליין", סרט האנימציה החכם והמצמרר על פי ספרו של ניל גיימן, לפתע מציג את פנינג באור אחר - כלומר, בחושך.
היא מגלמת בקולה את קורליין, הדמות הראשית, שבניגוד לפנינג היא דימוי חתרני של ילדה על סף הבגרות. עם שיער כחול ודעה מוצקה על העולם היא משקפת לנו, בלי להיות מעצבנת, מה עלול לקרות בעולם בו ילדים גדלים לבד, כשהוריהם הקרייריסטים נוכחים-נפקדים בחייהם.
אז עצתנו לעלמה הצעירה פנינג היא זו: את יודעת כמה מסוכן שם בחוץ, וחבל עלייך. באמת. את עוד צעירה, את יכולה להינצל מהגורל האכזר והמשמים של ילדה-כוכבת. נסי להמשיך להיות בת קול בלבד, אם את חייבת. אבל באמת, עשי לך טובה וגם לנו: ממש נשמח בשבילך, וממש נשמח לא לראות אותך יותר.
לפנייה לכתב/ת 
