בוסטון הפכה לקוף החדש של קובי בראיינט
אם 24 של הלייקרס לא ייקח אליפות מהירוקים, זה עלול לרדוף אחריו עד סוף הקריירה. וגם: הספסל של הסלטיקס עושה את ההבדל והדוק עושה בי"ס לפיל ג'קסון (הלילה, 04:00, ספורט 5, דיווח חי ב-ynet)
אחר כך אמרו שבלי שאקיל הוא לא יוכל לעשות את זה. קובי התלונן, התבכיין, אך לבסוף קיבל צוות מסייע ברמה גבוהה שכולל את למאר אודום, אנדרו ביינום, פאו גאסול, רון ארטסט ומי שהיה שם תמיד - דרק פישר. אז בעונה שעברה, אחרי שכבר הספיק להפסיד פעם אחת לבוסטון, הוא הוריד עוד קוף מהגב, בדרך לאליפות רביעית ועוד צעד לעבר ביג מייקל.
לחץ. קובי בראיינט חושב על הקופים שעל כתפיו (AP)
עכשיו כך נראה, התחיל לטפס קוף חדש על הגב של בראיינט. קוף ירוק. קוף עצום מתוצרת בוסטון, שטיפס גם על גבם של הרבה מכוכבי העבר שלבשו סגול-צהוב. בארה"ב מתלהבים מהיכולת של קובי, במיוחד במשחק החמישי, בו קלע ב-14 דקות שבין הרבע השני לשלישי, לא פחות מ-23 נקודות רצופות של הלייקרס, אבל במקביל מעלים גם לא מעט שאלות.
גם אם קובי יזכה בשתי טבעות נוספות בעתיד וישתווה לג'ורדן, תמיד יהיו אלה שיגידו - 'היי, אבל את בוסטון הוא לא הצליח לנצח'. ג'ון הולינגר אגב, פרשן ESPN, חושב שקובי מועמד לגיטימי לתואר ה-MVP של הסדרה, גם אם בוסטון תצא כשידה על העליונה. רק ג'רי ווסט ב-1969 זכה בתואר כשקבוצתו הפסידה. הוא שיחק אז בלייקרס והיריבה היתה, ניחשתם נכון - בוסטון.
הצוות המסייע הפך לצוות המנצח. בוסטון סלטיקס (AFP)
ההבדל כולו על ספסל
"הסתכלתי על הספסל וראיתי שלא מחליפים אותי, אז המשכתי לשחק". המשפט הזה שייך לגלן 'ביג בייבי' דייויס, שניצח עבור בוסטון את המשחק הרביעי. דייויס עשה כמעט מה שהוא רוצה באיזור הצבע, סיבך את גאסול, אודום וביינום והכניס המון אנרגיות בהגנה, בהתקפה ובעיקר ביציעים. כל זאת מבלי להזכיר גיבור נוסף שצמח מהספסל, נייט רובינסון.
נייט היה חביב הקהל בניו יורק בזכות הקופצניות שלו. לא, לא מדובר רק בניתור המטורף שיש לו (פעמיים אלוף ההטבעות), אלא ביכולת להרים את חבריו בכל פעם שהוא עולה מהספסל. רובינסון הבין מהר מאוד את תפקידו בסלטיקס, התחבר לקבוצה ולקהל ואפילו מקבל תמיכה ענקית מהאיש אותו הוא מחליף - רייג'ון רונדו.
המחליף של רונדו, נייט רובינסון, בפעולה (רויטרס)
רובינסון, במשפט שרק הוא יכול להוציא, הגדיר הכי טוב את שיתוף הפעולה בינו לבין דייויס, כ"משהו מיוחד. אנחנו כמו שרק והחמור". אה, ועוד לא דיברנו על התרומה האדירה של טוני אלן, בעיקר מבחינה הגנתית, ועל היציבות של קנדריק פרקינס ואפילו ראשיד וואלאס. עכשיו לכו תשוו את כל אלה למה שנותנים עד עכשיו סשה וויאצ'יץ', ג'ורדן פארמר, שאנון בראון ולוק וולטון.
האם דוק ריברס טוב יותר מפיל ג'קסון?
היכולת להשתמש בספסל בצורה כל כך נכונה, בעיקר במשחק מספר 4, הכניסה שוב לפוקוס את דוק ריברס. זה שהדוק הוא מוטיבטור בחסד אנחנו יודעים, אבל היכולת שלו לזהות את המצ'אפ הנכון, כמו היכולת לשלוט במשחק באופן דינמי, הפכו אותו לטקטיקן ענק. במשחק הרביעי הוא אף נכנס לפארקט כדי לקחת פסק זמן, שבדיעבד הציל לבוסטון את המצב.
עכשיו לכו תדמיינו את פיל ג'קסון פורץ כך לפארקט. בכלל, ג'קסון נראה לעתים רדום ואפילו בכל הקשור לתכנון התקפה שאחרי פסק זמן, תחום שנחשב למומחיות שלו, ריברס עולה עליו עד עכשיו. בנוסף, ג'קסון לא מפסיק לשלוח עקיצות לריברס, להתלונן על השיפוט, כשעל המגרש הוא פשוט לא מצליח למצוא פתרונות למצ'אפים ששולח לעברו ריברס.
ה'זן מאסטר', לפחות עד עכשיו, גם לא הצליח לחלק את הדקות בצורה שווה בין כוכביו ולא נתן מנוחה מספקת לחמישייה ואפילו השישייה הראשונה שלו. נכון שהספסל שלו לא נותן פירות, אבל לפעמים צריך לדעת לתת לחבורת המחליפים שלך ביטחון ולבנות אותם להמשך הדרך. הטעות הזו, נראית אולי כהרסנית ביותר עד כה עבור הלייקרס.
אז עם מי הסטטיסטיקה?
אבל לג'קסון יש נתון אחד מדהים - 47 ניצחונות בסדרות בהן הוא הוביל 0:1. את הסדרה הזו הוא פתח עם ניצחון, כך שהנתון הזה עדיין פועל לטובתו. מצד שני, לא מעט מומחים משווים את הסדרה הנוכחית לזו של 1969 אותה כבר הזכרנו בכתבה. גם אז יתרון הביתיות היה של LA, גם אז בוסטון היתה זקנה יותר וגם אז הספסל הפך לגורם מסייע מהמעלה הראשונה.
אז הצליחה בוסטון לנצח את המשחק השישי ולקחת את הסדרה למשחק שביעי ומכריע ב'פורום' האגדי של לוס אנג'לס. אותו מפגש זכה לכינוי 'משחק הבלונים' משום שבפורום כבר הכינו על התקרה אלפי בלונים, שהיו אמורים לנחות על המגרש עם הבאזר, ברגע שבו האלופה המקומית תוכתר. "הבלונים האלה יישארו שם", הבטיח ביל ראסל לג'רי ווסט וקיים.
ובכל זאת, ללייקרס יש עוד סיבות להיות אופטימיים. למרות שאסור לומר זאת באופן רשמי, השופטים יחפשו עבור הליגה והרייטינג, משחק שביעי 'בסטייפלס סנטר'. בנוסף, באופן סיסטמטי כמעט, תרומתם של שחקני ספסל הולכת וגדלה במשחקי בית, עם הקהל והאנרגיות המתאימות. מחשבה אופטימית נוספת, היא שגם אחרי המשחק הכי חלש של LA בפלייאוף, החבורה בסגול-צהוב עדיין היתה בתמונה עד לדקות הסיום. אה, ויש להם אחד קובי בראיינט.
לפנייה לכתב/ת 
