עדיין, הדרמה הכי טובה בטלוויזיה
גם בעונה השלישית של "שובר שורות" המשיך בריאן קרנסטון להיות נאמן לדמותו של וולטר וויט. אבל איך היתה העונה כולה? קבלו ביקורת והיזהרו מספוילרים
קרנסטון ב"שובר שורות". אם לא צפיתם - תשלימו ותחזרו אלינו
אי אפשר לסכם את העונה השלישית בלי ספוילרים, אז בשלב זה ניפרד לשלום ממי שעוד לא צפה בעונה, ובוודאי ממי שעוד לא עשה את הדבר הנכון וטרם צפה בשתי העונות הראשונות והמצוינות. תשלימו ותחזרו אלינו.
זהירות ספוילר: אז איך היתה העונה?
בריאן קרנסטון, המגלם את וולטר ווייט המשיך גם בעונה השלישית להבריק ולהוביל את הקאסט המצוין. הוא מדייק במשחק שלו עד להבעות הקטנות ביותר. וכך, אחרי שנגרר לצד האפל של הפשע והסמים ומצא את עצמו אפילו רוצח, ממשיך וולטר להסתבך אפילו יותר בעונה השלישית.
וולטר אף גורר לתוך התסבוכת הזאת את משפחתו, שאותה ניסה בכל הזמן הזה דווקא להרחיק מהסיפור. כשנראה שדרמת המתח לא יכולה עוד להתפתח בלי שתחצה את גבול המופרכות המגוחכת, נשאלת שוב השאלה מה עוד יכול לקרות. יוצר הסדרה, וינס גיליגן, ענה לנו על ידי כך שהוביל אותנו בפיתולי הסיפור המורכב, אך עדיין די מציאותי ואנושי של "שובר שורות".
קרנסטון. גם עלילות המשנה מרתקות
גיליגן (שגם כתב בעצמו את פרק סיום העונה וביים אותו), יצר עלילות משנה מרתקות לכל אחת מהדמויות. אנחנו עדים לאובססיה של הגיס והשוטר האנק, שהופכת אותו לנכה אחרי שכמעט והביאה למותו, למשבר בנישואים של וולטר וסקיי לאחר שהיא מגלה מה הם עיסוקיו, לדיכאון של וולט ג'וניור שלא ממש יודע כלום אבל חכם מספיק בשביל להבין שמשהו לא בסדר, להשתלטות של ברון הסמים גאס על קרטל הסמים ועוד.
כל הסיפורים הקטנים הללו נותנים מקום של כבוד לדמויות המשנה בסדרה מחד, אך מצליחים להשאיר אותה ממוקדת בסיפור המרכזי של וולטר וג'סי - הגיבורים בעל כורחם, מאידך.
לא כל הנוצץ לבן
כמה פרקים לאורך הדרך אולי מדשדשים באיטיות ולא ממש מקדמים את העלילה. כך, למשל פרק שמתרחש כמעט כולו במעבדת הסמים, ושעוסק ברובו במרדף כפייתי של וולטר אחרי זבוב סורר שמזהם את המעבדה.
כימיקלים מסוכנים, עבודה פרפקציוניסטית
וולט אולי מייצר סם קטלני ומסוכן, אבל הוא גם איסטניסט, מחושב ופרפקציונסיט. גם פרק משעמם לכאורה שכזה, נראה מושלם בבימוי שלו, בצילום, בעריכה, במשחק ובכל האלמנטים שממשיכים להפוך את הסדרה ללא פחות מסדרת מופת. ממש כואב פיזית לראות את וולטר נופל מהקומה השנייה של המעבדה ומקבל חבטה חזקה בראש, ולרגע שוכחים שזה בסך הכל בטלוויזיה.
התסריט כתוב ללא רבב, כך שאין פלונטרים ולא נותרים קצוות עלילה שלא נסגרו.
האהבה של וולטר לג'סי, למשל, ורגשי האשמה העמוקים שלו לגבי כל מה שעשה וההרס שהביא על משפחתו, משבשים את שיקול דעתו לחלוטין. הפרק שלפני פרק הסיום מסמן את אחד השיאים הללו, ובהחלט היה יכול להיות קליף-האנגר ולסגור את העונה.
במקום לתת לג'סי להירצח על ידי הביריונים של גאס, וולטר מחליט לעזור לו, אוזר אומץ ופשוט רוצח את שני הבריונים בלי למצמץ או להסס. זאת, בניגוד לוולט של העונה הראשונה, שהתייסר כשהיה צריך להרוג ולהמיס את הגופות של פושעים שהסתבך איתם.
קיצוני מתמיד
האומץ או היעדר שיקול הדעת של וולטר הופכים לקיצוניים ובלתי ברורים אף יותר בפרק הסיום. וולטר ניצב שלו וקר רוח מול גאס ומצליח לשכנע אותו להשאיר אותו בחיים למרות הרצח הכפול שביצע. אך וולטר לא טיפש ויודע שגאס בכל זאת רוצה להוציא אותו להורג. נראה שוולט מאבד את זה ומוכן בשלב הזה לעשות הכל בשביל לשרוד, והוא מבשל מניפולציה שטוב לא יכול לצאת ממנה.מאיש המשפחה החביב והחייכן שרוצה לעשות שלושה ילדים ולחיות באושר ואושר בתחילת הפרק (שנפתח בפלאשבק לתחילת חיי הזוגיות שלו), הוא הופך לרוצח אכזרי וקר לב בסופו, גם אם זה כחלק מהישרדותו. הוא אמנם נתן גם לחברתו של גס'י למות בשביל להציל את עצמו, אך לא לקח חלק אקטיבי בהרג שלה, אלא רק עמד בצד.
מאחר שזוויות הצילום בסדרה נבחרות בקפידה, כלל לא ברור אם הכדור שנורה מאקדחו של ג'סי אכן הרג את גייל, הכימאי התמים שרק נקלע לסיטואציה הכואבת הזו, בשניה האחרונה של העונה.
מה שאנחנו כן יודעים הוא שהקליע הזה סימן עוד נקודת שיא בהידרדרות וההתסבכויות הבלתי פוסקות של וולטר וג'סי, שבטח יצמיחו עונה רביעית מדהימה לא פחות.
