קשר ארה"ב ל-ynet: "אשמח לשחק בהפועל"
בני פילהאבר, שמועמד לאלופה, דיבר עם שליחנו לדרא"פ: "קראתי על האפשרות באינטרנט, הם קבוצה מצליחה". מיקי שגיא פגש גם את ג'ונתן בורנשטיין ובדק את הקשר היהודי (שלושה נציגים בנבחרת) במחנה האמריקני. צפו בראיונות
בשקט בשקט, בלי שנשים לב כמעט, נבחרת ארצות הברית הופכת לאט לאט לחברה לגיטימית במועדון הנבחרות הטובות בעולם. בדרג השני למשל, אחרי הגדולות הקבועות בצמרת. לפני שנה, בטורניר ההכנה למונדיאל, גביע הקונפדרציות, האמריקנים הגיעו עד לגמר וכמעט הביכו גם את ברזיל.
אם זה לא הספיק, אז גם את דרום אפריקה 2010 האמריקנים פתחו נהדר, עם משחק טוב מאוד ו-1:1 מול אנגליה. האמת שהיה די צפוי שגם בכדורגל נציגי הדוד סם יגיעו מתישהו לצמרת, כרגיל בכל ענף או תחום בו הם מחליטים להשקיע ולהפוך לרציניים.
שלושה ימים לפני שהנבחרת של בוב בראדלי עולה למשחקה השני במונדיאל, הפעם אולי כסוג של פייבוריטית מול סלובניה, קפצתי למחנה של הנבחרת. בעלון המידע לתקשורת, רשום כי הנ"ל ממוקם בעיירת אירנה, ליד פרטוריה.
ההפתעה הראשונה הגיעה אחרי כחצי שעה נסיעה מיוהנסבורג, בכניסה למה שאמור להיות המחנה. כשמכשיר ה-GPS שלי הכריז כי הגעתי ליעד המבוקש, חשבתי כי הנה שוב נפלתי קורבן לטעות. את פניי קיבלה קבוצת תרנגולים עליזים, שתזמנו את הקוקוריקו שלהם כאילו היו אלה אוהדים עם וובוזלות.
רגע אחרי שחשבתי כי הגעתי לחווה ולא למחנה של נבחרת כדורגל, קלטתי דגל ארה"ב גדול תלוי בחזית של המסעדה המקומית, בכניסה לחווה. התקדמתי לכיוון ושאלתי האם כאן המחנה האמריקני. שוטר מקומי חייך והשיב לי: "כן, כן. אל תיבהל מהתרנגולים, הם נמצאים בפנים, לכיוון ההוא".
ג'ונתן בורנשטיין. הכל תודות לבוב בראדלי (צילום: מיקי שיגיא)
אז הלכתי לכיוון ההוא ואחרי שראיתי עוד מקבץ של עיתונאים הבנתי שמסתבר שאכן הגעתי ליעד המבוקש. אבל אל תטעו - במקום עדיין נרשם רוב ברור לטובת התרנגולים, עם יחס של אולי שניים על כל עיתונאי במקום.
בכניסה, כמה מטרים לפני אוהל התקשורת אליו אמורים היו להגיע השחקנים, ממש כאילו היה זה מחנה של נבחרת ישראל - בדיקות בטחוניות קפדניות. שניות ספורות אחרי שצילמתי את המחזה כדי להראות לכם אותו, מאבטח חסון הודיע לי חד משמעית כי עליי למחוק את מה שצילמתי והוא גם נשאר לעמוד לצידי על מנת שאראה לו שכך עשיתי.
מצהוב לאדום? פילהאבר שוב מועמד להגיע לליגת העל
בשעה 13:00 בדיוק (אמריקנים עם דיוק של בריטים), קצין העיתונות של האמריקנים (היהודי מייקל קרמרמאן: "גרתי בזמנו חודש וחצי בקיבוץ עין דור בצפון, לא יודע למה עזבתי האמת. אני מתגעגע") נכנס לאוהל עם שישה שחקנים. כל אחד מהם תפס שולחן ונציגי התקשורת התקבצו מסביבו.
הרוב הגדול הלך על קלינט דמפסי, כובש שער השיוויון מול אנגליה, אני העדפתי ללכת לשולחנו של הקשר בני פילהאבר. בעולם הוא לא כזה שם מוכר (זו הסיבה בגללה היו רק שני עיתונאים דנים בשולחנו וכולם התקבצו סביב יתר השחקנים), אבל בישראל הוא מוכר בעיקר כסוג של "מועמד נצחי" להגיע לשחק בארץ.
היהודי ממוצא אוסטרי, שדווקא נולד בריו דה ז'נירו, נבחן בזמנו במכבי תל אביב והקיץ הוא כבר מוזכר כמועמד לשכנה, האלופה הפועל תל אביב. בתשובה לשאלתי, פילהאבר כבר ידע על מה מדובר. "האמת שפעם ראשונה ששמעתי על זה היתה אתמול, כשקראתי על האפשרות הזו באינטרנט. אבל עוד לא דיברתי עם הסוכן שלי או עם קבוצתי. כמובן שאחרי שנשמע את כל ההצעות, נבחן אותן".
בזמנו היית מועמד למכבי ת"א, הפעם זה האלופה, הפועל.
"כן, כבר בדקתי קצת מידע עליהם והבנתי שהם סיימו במקום הראשון. הם קבוצה מצליחה ואשמח לשחק שם".
אחרי ה"כמעטים" בעבר, האם הפעם באמת תגיע לישראל?
"תמיד כיף להגיע לישראל. הייתי כבר פעמיים, תל אביב עיר יפה מאוד ונהניתי בתקופה שלי שם. זה יהיה מיוחד".
לצערנו, גם אם תגיע לישראל, כבר לא תוכל לייצג אותנו בנבחרת.
"כן, אני יודע. תמיד שיחקתי ואשחק למען ארה"ב. גרתי שם כל חיי ואני לא מתחרט על ההחלטה הזו. תמיד היה לי טוב בנבחרת".
עוד לפני השאלות הקשורות אלינו, התעניינתי אצל פילהאבר (בן 25, 32 הופעות בנבחרת, שני שערים) בנוגע לנבחרתו ומטרותיה להמשך המונדיאל: "קשה להגיד אחרי משחק אחד כמה רחוק נוכל להגיע, אבל המטרה שלנו היא לעבור את שלב הבתים ואז זה משחק פלייאוף אחד והקבוצה הטובה יותר באותו רגע תעלה. הוכחנו כבר במשחק הזה (מול אנגליה) וגם בגביע הקונפדרציות בשנה שעברה שאנחנו יכולים לנצח ביום מסוים את הנבחרות הטובות בעולם".
אחריי, פילהאבר נשאר להשיב לעיתונאית אמריקנית שהתעניינה מה עשה ביום שני, היום החופשי של הנבחרת ("הלכתי לשחק גולף. חשבתי להגיע בזמן לצפות במשחק המונדיאל, אבל איחרתי ופספסתי אותו") ובפרידה ממני, לשאלתי אם יודע להגיד להתראות בעברית, השיב: "לצערי לא, אני לא מדבר כלל עברית".
תכירו: אלון חרזי של נבחרת ארה"ב
מיד אחרי הקבוצה הראשונה, הגיעו חמישה שחקנים נוספים לשיחות סביב השולחנות העגולים. הפעם הרוב המוחלט הלך לכיוונו של לנדון דונובן ואני נשארתי שוב עם המיעוט הדומם
, בשולחנו של יהודי נוסף בנבחרת, ג'ונתן בורנשטיין.
האחרון הוא סוג של אלון חרזי. במקור הוא היה בכלל קשר התקפי ואפילו חלוץ, אבל ב-2007, בשל מצוקה בהגנה ומכת פציעות בנבחרת, המאמן בראדלי החליט להסיט את בורנשטיין לעמדת הבלם. מאז הוא כבר צבר למעלה מ-30 הופעות בעמדה זו והפך לבלם מצטיין בצ'יבאס מה-MLS.
אחרי שהשיב כרגיל בנושא הוובוזלות ("הן חלק מהמשחק, אין מה לעשות. גם בלעדיהן היה רעש של הקהל. זו הדרך שהדרום אפריקנים מעודדים ועלינו לקבל את זה"), בורנשטיין התראיין לעיתונאית יהודייה ממיאמי, שכמוני, התעניינה איתו בנוגע לכמות הגדולה של יהודים בנבחרת (שלושה, כאשר בנוסף לפילהאבר ובורנשטיין יש את ג'ונתן ספקטור).
לי, רגע לפני שעזב לארוחת הצהריים המשותפת של הנבחרת, השיב בעניין הטריו היהודי בסגל: "האמת שיש הרבה יהודים בנבחרת. יש אותי, את בני פילהאבר ואת ג'ונתן ספקטור, טוב לראות נציגות כזו נרחבת בנבחרת".
האם תגיע לשחק בישראל בעתיד, כמו למשל בני פילהאבר?
"כרגע אני מתרכז בנבחרת ואני שייך לקבוצה. בעתיד לא אפסול אף אופציה. אם יבוא יום וזה יקרה זה יהיה נהדר".