דרכי חילוץ: כך מתגברים על דיכאון לאחר פרידה
אין כמעט דבר כואב יותר מפרידה מבן או בת הזוג - אך גם בתחום הזה ניתן למצוא נחמה במחקרים: למה לוקח שנתיים להתגבר על קשר, מה קורה בשבועיים שלאחר הפרידה, ומדוע "ריבאונד" נועד לכשלון? ד"ר הדר שלו, פסיכיאטר מסורוקה, מסביר מה קורה לנו בפרידה - ואיך מתגברים עליה
האהבה היא אחד היסודות המייצבים ביותר בקיום המין האנושי - אך כשהיא נגמרת בפרידה כואבת, היא הופכת להרסנית. אתם מנסים לאסוף את השברים, אך העצבות גדולה, היאוש כבד ועננת חוסר תקווה עגמומית מרחפת מעל הכל. נדמה תחילה כי החיים הפכו קודרים כל כך ואבדה בכם שמחת החיים שמילאה כל חלק בחייכם. אז מה קורה לנו לאחר הפרידה, מדוע היא כל כך משמעותית, מתי העצבות הקודרת תתפוגג וחייכם ישובו למסלול הרגיל?
יותר טראומתית ממחלה כרונית
אחד המחקרים המרכזיים בפסיכיאטריה שבוצע על ידי החוקרים הולמס וראהה, ביקש מנבדקים מתרבויות שונות לדרג את הסיבות לקשיים הגדולים בחייהם. הפרידה מבן או בת זוג תפסה את אחד המקומות הראשונים, עוד לפני פציעה, מחלה כרונית, פיטורין, פרישה מפנסיה ואפילו מוות של בן משפחה.
"אנחנו מגדירים את עצמנו דרך המערכת הזוגית שאנחנו נמצאים בה", מסביר ד"ר הדר שלו, מומחה לפסיכיאטריה מהמרכז הרפואי סורוקה, "זוגיות נותנת לנו לא רק נוחות, לא רק צפייה משותפת בטלויזיה, ארוחות או הקמת משפחה, אלא משנה את ההגדרה האישית שלנו. אני יכול להיות נאהב, בן הזוג מעדיף אותי על פני אחרים. העובדה שאני משקיע בבן הזוג אנרגיה פירושו שאני יכול לחלק את עצמי עם מישהו, בו אני יכול להיתלות, לסמוך עליו. הוא מלווה אותי ברגעים הקשים, דואג לצרכיי ולכל מחסורי. לזוגיות יש משמעויות רבות ברמה האישית".
הקשר הזוגי יכול להיות עוצמתי כל כך, עד שבני הזוג מתקשים להיפרד חרף אופיו ההרסני. נשים הנמצאות במערכת זוגית שבה הגבר מכה או מתעלל, נשארים בה שנים ארוכות, לעתים תחת האיצטלה ש"זה בשביל הילדים".
הפרידה מקשר זוגי משתנה גם בהתאם לגיל הכרונולוגי. משברי בני נוער סביב פרידות הם קשים, אך רובם נוטים לעבור את הפרידה בצורה סבירה ומהר מאוד מוצאים עצמם במערכות זוגיות חדשות. בגילאים מאוחרים יותר, הפרידה בעייתית יותר. העתיד מפחיד אותנו מפני הבדידות, המהווה גורם סטרס משמעותי בחיים.
יש סוגים שונים של פרידה, כשהמשמעותית ביותר היא הפרידה הנפשית, בה אנו מפסיקים להשקיע את אותה האנרגיה בבן הזוג. פרידה כזו, לדברי ד"ר שלו, כוללת תהליך של אבל על קשר שנגמר, על כל הפנטזיות לגבי בן או בת הזוג, על האנרגיות שהושקעו בקשר, והשנים הטובות אותם נתתם לזוגיות.
"תהליך של אבל מפרידה לוקח זמן", אומר שלו, "אנשים מדווחים פעמים רבות על תחושות של דיכאון, חרדה, התעסקות אובססיבית בבן הזוג הקודם ובקשר שהיה. לעתים, כמו בכל דיכאון, מצטרפות גם תחושות אשם: אולי פגעתי בו, אולי לא הייתי בסדר, ואליהן מצטרף גם כעס ומיקוח: אני אעשה כך וכך - והוא יחזור אליי".
פרידה לא רק מאדם, אלא גם מאורח חיים (צילום: index open)
שנתיים של אבל
מרבית המחקרים שבוצעו בנושאי פרידות, מצביעים על כך שלאחר פרידה משמעותית, פרק הזמן שלוקח לחזור למצב התקין הוא בסביבות השנתיים, עד שרואים בבן הזוג הקודם דמות נייטרלית ולא דמות שמעוררת אמוציות הגורמות לנו לדמוע. עד לתקופה זו, כל זוגיות חדשה נמצאת לפתע בצילו של האחר: השוואה של תכונות בן הזוג החדש לעומת הקודם, הציפיות לעומת הזוגיות הקודמת, כך שפעמים רבות הקשר החדש שנוצר אינו יציב. הדבר מוביל לקשרים קטנים, מהירים, ומרובי אכזבות. רק לאחר תקופת הפרידה מגיע קשר רציני יותר, משמעותי וארוך.
"החיפוש של הקשר החדש הוא לאו דווקא רע, הוא נועד לחפש קשר שיראה שאני עדיין ראוי למישהו אחר", מסביר שלו, "אולם הקשר החדש נופל כשאנשים מחפשים תחליף לזוגיות הקודמת. וזו שגיאה, כיוון שבשלב הראשון אנחנו צריכים לחפש זוגיות. רק אחר כך בוחנים אם זה קשר שמוביל למגורים משותפים, הורות משותפת או נישואין. כשאנשים קופצים מהר מדי, מתוך מטרה לספק צרכים מיידיים שרוצים למלא, זה פעמים רבות נועד לכשלון".
פרידה ברוב הפעמים אינה רק מבן או בת הזוג. היא גם פרידה סוציאלית ותרבותית: אנו מוותרים על מערכת משותפת של חברים ותחומי עניין, מה שדורש לעתים להחליף גם מעגל חברתי או עיסוקי פנאי. ומה קורה כשבן הזוג עובד באותו מקום? במצבים אלה הופכת הפרידה למורכבת עוד יותר, והיא דורשת עבודה רבה, יצירת סביבה אלטרנטיבית של חוויות חדשות של להיות אוהב, נאהב, משקיע ומושקע בקשר.
תקופת אבל ושכול
מרבית האנשים לאחר פרידה חווים תקופה של מצב רוח ירוד וחרדה לפרק זמן קצר יחסית שנמשך כחודשיים. השבועיים הראשונים לאחר הפרידה מלווים בתסמיני דיכאון בעוצמה רבה, וכוללים הפרעות שינה קשות, התפרצויות בכי, חוסר יכולת להנאה, ירידה במשקל, עיסוק בלתי פוסק בערך עצמי ירוד או בירידה משמעותית בדימוי העצמי ולעתים אף במחשבות על אובדנות.
חוסר האונים הולך ומתפשט למגוון תחומים: הפרוד חש שאינו תורם כלום לאיש, שאיש אינו אוהב אותו, וזוהי אשליה של הכללת-יתר של האקס: הוא לא אוהב אותי יותר, אזי - איש אינו אוהב אותי. ההנאה נפגמת, כיוון שקיימת תחושה שהפרוד אינו לגמרי שלם בלעדי בן או בת הזוג. חלק גדול ממה שהיה מושקע בזוגיות נלקח עם היעלם הזוגיות.
אולם במרבית המקרים, לאחר שבועיים, הסימפטומטים הולכים ושוככים. רוב האנשים, לאחר שבועיים קשים במיוחד, חוזרים לרמת תפקוד בסיסית תקינה: הם ממשיכים ללכת לעבודה, מסוגלים לקבל בחיוך וסיפוק פידבקים, להפיק הנאה מעזרה לאחרים, הם נפגשים עם חברים. אלא שלצד אלה נמשכים בחלק גדול מהזמן המחשבות והעיסוק בבן או בת הזוג. עם זאת, הפגיעה התפקודית אינה שולחת גרורות לחלקים האחרים של החיים. "יש משהו שאומר: אני צריך להמשיך כי אחרת יהיה רע יותר" מסביר ד"ר שלו, "יש יכולת לראות שישנו עתיד ולטובת העתיד שווה עדיין להמשיך ולהשקיע בדברים מסויימים גם אם ההווה לא ממש טוב. וזוהי מחשבה בריאה".
לעתים, הסימפטומים חזקים מידי ונמשכים בעוצמה גבוהה גם לאחר השבועיים הראשונים ומשבשים כל תפקוד בסיסי שהיה קודם לפרידה. תסמיני דיכאון מובהקים ממשיכים להופיע גם חודשיים לאחר הפרידה, תוך ניתוק משגרת היום יום, חוסר יכולת לעבוד, ניתוק מהסביבה החברתית והמשפחה, חוסר תיאבון, הפרעות שינה, ייאוש, חוסר תקווה, בכי בלתי פוסק ופגיעה קשה באיכות החיים.
לא לנסות למצוא בבן זוג הבא את הקודם (צילום: Jupiter)
דרכי החילוץ: זמן וטיפול פסיכולוגי
קצת לאחר הפרידה, קשה להאמין שהזמן הוא אכן המרפא הטוב ביותר. זוהי אינה סתם קלישאה. במרבית המקרים, כאמור, כבר לאחר שבועיים ישנה חזרה הדרגתית לתפקוד מלא, ולאחר מספר חודשים מהפרידה חוזרת היכולת לחוש בטעם החיים. אולם עד אז, קיימת תקופת הסתגלות לא פשוטה השואבת מהפרוד אנרגיות רבות בדרך לשיקום.
פרידה פתאומית היא הקשה מכולם להסתגלות, שכן היא אינה מאפשרת להתמודד עם האובדן הצפוי ולקבלו. כשהפרידה ממושכת, חלק מתהליך האבל על הזוגיות נעשה תוך כדי הזוגיות, והופך יותר קל ומאפשר הצפת הנושאים, עימות שלהם, הבנה וקבלת הפערים. אלא שפרידה פתאומית, הנעשית לעתים אף בשיחת טלפון חפוזה, אי מייל, ואף SMS, עלולה לגרום למשבר גדול.
הדרך לשיקום עצמי לאחר פרידה מתחילה במאפייני האישיות של הפרוד. ככל שאנו תלותיים יותר, מאמינים פחות בעצמנו, בעלי ערך עצמי ודימוי עצמי ירודים, ישנה נטיה לקבל פרידה קשה יותר, להיכנס לתסמינים ומצבים דכאוניים, לאבד תקווה לגבי העתיד ולראות את הפרידה כהוכחה ש"הנה, מה שחשבתי הוא נכון: הוא עזב, אני לבד, לא אסתדר עוד ואי אפשר לסמוך עוד על אף אחד". לאחר שלב ההבנה, מדוע קרה, וככל שנסיבות הפרידה או של התגובה לפרידה קשורות יותר לסיטואציה, כך היכולת לצאת ממנה בכוחות עצמנו גבוהה יותר.
ואכן, הימים הראשונים הם קשים מנשוא. תמיכה בלתי פוסקת של הסביבה, מילוי לוחות הזמנים בעיסוקים וגם פעילות גופנית יקלו במעט לעבור את התקופה הראשונית. אולם זה לא תמיד עוזר. פעמים רבות נדרשת עזרה של טיפול פסיכולוגי המסייע להבין למה אני כזה, מה קרה בעברי, אילו ארועי חיים בעבר הובילו לאותם דפוסים שאני משתמש בהם ביום יום, ומה אוכל לעשות כדי לסגל לעצמי דפוסי התמודדות וחשיבה אחרים, כדי שזה לא יקרה בפעם הבאה.
"כשמדובר בפרידה, טיפול פסיכולוגי מאפשר לנו ללמוד מהפרידה כדי שהיא לא תחזור על עצמה במערכות זוגיות אחרות"' אומר שלו, "פעמים רבות אנחנו רואים אנשים שיוצאים מזוגיות קשה, או אלימה, ונכנסים לעוד מערכת זוגית הרסנית, מה שאומר שהדחיפה לזוגיות יושבת על אותה פתולוגיה של הקשר הקודם. טיפול פסיכולוגי מתיר את הפלונטר הזה ומאפשר לסגל דפוסי זוגיות בריאים יותר".
אם לאחר שבועיים יש התגברות של תסמיני הדיכאון, עד כדי פגיעה תפקודית, ניתוק משגרת היום יום, או הפרעות חרדה, יש מקום לבדיקה פסיכיאטרית ושקילת טיפול תרופתי אשר מקל על מצב הרוח הירוד, מפחית את האובססיביות באובדן הזוגיות, מקל על האבל ואף משפר את יעילות הטיפול הפסיכולוגי.
"אם אבדה שימחת החיים, ועדיין נזכרים בזוגיות ללא הרף, פירושו של דבר שהפרידה עדיין לא נעשתה", מסביר ד"ר שלו, "אין תרופות שעושות פרידה, ישנו תהליך פסיכולוגי לפרידה שכולל את מה שעושים גם בפרידה ממי שהלך לעולמו. אנו עוברים תהליך של אבל, העברת האנרגיה מבן או בת הזוג למשהו חדש, וכדי לעשות אותה באופן שלם יש לראות תמונה שלמה של מה שהיה שם, לחיוב ולשלילה".
"אנחנו יצורים שבטיים וחברתיים", מסכם ד"ר שלו, "לפיכך זוגיות היא חלק מהחיים, ויחד עם זוגיות יש פרידות שגם הן חלק מהחיים. צריך לזכור שפרידה מבן זוג אומרת משהו בעיקר על הקשר וטיבו, ולאו דווקא על כל אחד מהפרטים בנפרד. היכולת לזכור את זה, לעבד את הקשר שהיה מבלי לאבד את היכרותי שלי לגבי עצמי, מי אני, מה אני שווה, יכולה לעזור ליצור זוגיות. אם ישנם קשיים שנמשכים לאורך זמן, ברוב הגורף של המקרים, טיפול פסיכולוגי קצר יכול לשפר את הסיכויים להצלחה בקשרים הבאים".
לפנייה לכתב/ת 
