מיומנה של סוחרת בני"ע בחדר מלא טסטוסטרון
להיות סוחרת בחדר מסחר בינלאומי זה מלחיץ - אבל לפחות אף פעם לא משעמם. כשהייתי סטודנטית חלמתי להיות משפטנית בעלת גזרת חוט דנטלי אבל התחלתי לעבוד בבית מסחר ונכנעתי לטירוף של השנתיים האחרונות ולשעות לא שיגרתיות
אני סוחרת בחדר מסחר בינלאומי באופנהיימר ישראל, מתחילה לעבוד בצהריים, מסיימת לקראת חצות ועדיין לא מבינה איך כל כך הרבה אנשים חזו את המשבר אבל רק קומץ עשה מזה כסף. את החוויות המשעשעות והמלחיצות שלי כאישה סוחרת מחדר מסחר מלא טסטוסטרון אני אחלוק כאן עמכם ב-3 פרקים. זו אומנם קריירה מלחיצה אבל לפחות אף פעם לא משעמם.
- מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
כשהייתי בת 14 אבא שלי ניסה להסביר לי מה זה מניה. לא היה לו שום ידע בתחום ולאט לאט הדיון קיבל גוון פילוסופי ואז זה הכה בי, ומאותו רגע ידעתי שאני רוצה להיות עורכת דין. או יועצת משפטית. או עורכת דין. או כל דבר שלא קשור למניות.
עם השנים זה רק התעצם, השפעת הטלוויזיה המשיכה לגבות קורבנות וגם אני רציתי לעמוד בבית משפט ולצעוק אובג'קשן כמו בכל סדרת קאלט אמריקנית בה תמיד תהיה עורכת דין מצליחה שנראית כאילו לא אכלה מאז מבחני הלשכה, לבושה בחליפת חצאית אפורה ותספורת קארה - בסגנון פרקליטי LA, אלי מקביל, הפרקליטים, חוק וסדר ועוד.
משפטנית בעלת גזרת חוט דנטלי
כדי לממן את החלום עבדתי במשרת סטודנט בבית השקעות מקומי ומאוד מהר הלחץ והאדרנלין של חדר המסחר החליפו את השעמום של הלימודים, עד שהפעמים היחידות שנכחתי בכיתה היו לצורך בחינה בלבד. למזלי, רוב הסדרות האמריקניות גססו ועמן גם רב שאיפותיי להיות משפטנית בעלת גזרה של חוט דנטלי. והקארה? לא נורא, זה יגדל.
אבל רצה הגורל ומשרה חלקית כסוחרת בתקופת הלימודים התפתחה למשרה מלאה ומאתגרת בברוקראג' ניירות ערך זרים בסניף המקומי של בנק השקעות אמריקני. כסוחרת אני למעשה מייעצת ללקוחות על הזדמנויות השקעה, מבצעת עבורם פעולות, מעדכנת אותם על התפתחויות בשוק, המלצות אנליסטים, תוצאות משחקי המונדיאל וכל נושא רלוונטי אחר.
כשרק התחלתי לעבוד לברוקרים עוד היה רק שם טוב, הסאב פריים עוד היה רק שם וליהמן ברדרס עוד היה קיים. יש משהו בדינאמיקה של השוק שלא יכול להשאיר אותך אדיש והטירוף של השנתיים האחרונות רק הבהיר שחדר המסחר הוא המקום המושלם לאלו שנוטים להשתעמם מהר.
לא טיפוס של בוקר
למרות שלכאורה הסוחר האידיאלי הוא קר, מרוכז ומחושב, ברוב המקרים מדובר באנשים עם סוג של הפרעת קשב ואולי בגלל זה היה לי קל להשתלב. העבודה מול חו"ל פירושה גם תפקוד בשעות לא שגרתיות. המסחר בניו יורק מתחיל ב-9:30 בבוקר או 16:30 בצהרים שעון מקומי ומסתיים ב-11 בלילה, אבל במקרה שלי ההסתגלות הייתה קלה למדי. אני מניחה שאף פעם לא הייתי טיפוס של בוקר. מי שהיה אמור להעיר אותי יכול פחות או יותר לאשר את זה. לשמחתי המסחר בחו"ל מאפשר לי להיות טיפוס של בוקר בצהריים.
למציאות של עבודה בשעות הפוכות יש יתרונות רבים אם מנצלים טוב את השעות שבהן רוב עם ישראל עובד או תקוע בפקקים. חדר הכושר חצי ריק, אין תור בבנק, כל הקופות בסופר הן "קופה מהירה" והחנויות ובתי הקפה? אז זהו שבניגוד להיגיון, הם דווקא מלאים באנשים. כנראה שקהילת האנשים שעובדים מול וול סטריט גדולה יותר ממה שחשבתי.
במסגרת העבודה הופתעתי לגלות שישראלים היו רוצים להרגיש אמריקה בכל מקום חוץ משוק המניות המקומי; ממש כמו אמא שבטוחה שהבן שלה הוא הכי בעולם, ככה הישראלים משוכנעים שהשוק המקומי הוא הילד הכי חזק ומוכשר בגן. אבל הזעזועים האחרונים בשוקי המניות והרצון בגיוון בכל זאת מביאים את המשקיעים בארץ להיפתח יותר ויותר להשקעות בחו"ל ומתפקידי לדאוג שמערכת היחסים בין המשקיע המקומי לשווקים הזרים תרגיש יותר כמו רומן נעורים ופחות כמו long distance relationship.
מהחלום להיות עורכת דין כבר כמעט שכחתי, למה כמעט? כי לאבא שלי היה יכול להיות הרבה יותר קל להגיד שאני עורכת דין מאשר לנסות להסביר מה אני בעצם עושה היום. אולי הטור הזה יסייע גם לו להבין.
הכותבת, מעיין ברד, היא סוחרת בחדר המסחר הבינלאומי בבנק ההשקעות אופנהיימר ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
