הספורט שלהם, הבידור שלנו

רובם המכריע עושים את זה שנים. יושבים בעמדה הקטנה, צמודים למיקרופון, מעבירים חוויות מענפי הספורט השונים מכל רחבי העולם. ולמרות שלא פעם מדובר בסוג של חופשת צ'ופר - נסיעה חינם לבייג'ינג, למשל - הם נותרים למסורים לעבודתם באופן כפייתי.

תקופת המונדיאל היא זמן מצוין לעשות כבוד לשדרני הספורט המצחיקים, הרציניים והמוזרים  שיש לטלוויזיה בישראל (ובעיקר לטלוויזיה הישראלית, כלומר לאותו ערוץ ראשון מרוממה) להציע לנו על המסך. אז עם כל הכבוד לדני נוימן, שרק אתמול סיפר לאומה שהארגנטינאים "משחקים כדורגל מרגל אל רגל", יש כמה שעשו את זה קודם - ואפילו הרבה יותר מצחיק. קבלו אותם בוובוזלות.

1. זוהיר בהלול

מי אם לא זוהיר בהלול זוכה אצלנו למקום הראשון ברשימת שדרי הספורט הגדולים של כל הזמנים. מגיש הערוץ הראשון, שהחל את עבודתו ברשות השידור ב-1974 והפך לפרשן כדורגל בכיר בשנות ה-80, נודע בזכות אופי הגשתו החברותי והצבעוני - גם כשעל המסך נראו בעיקר חבורה של אנשים בועטים בכדור ופניו הוחלפו בכר דשא ענק. בין היתר זכור ציטוט אלמותי שלו ממונדיאל 1994, אז אמר "והם שועטים באיטיות להתקפה מתפרצת". וכל מילה מיותרת.

גם בשל העברית העשירה במבטא ערבי, אין מה לעשות, התבלט בהלול במשך כל שנותיו על פני המגישים האחרים ואף זכה למחוות ופרודיות באדיבות "הגשש החיוור" ותוכנית הרדיו של דידי הררי, "דידי לוקאלי" ב-103FM, שם הוא מכונה "זוהיר בלבול", המגיש את מבזקי הספורט ההומוריסטיים.

למרות חיבתו הגדולה לספורט, במשך כל שנותיו בערוץ הראשון התמקד בהלול בנוסף לעבודה זו גם בתחקירים עיתונאיים, מרביתם כאלה שנגעו לחברה הערבית-ישראלית. במקביל הגיש גם תוכניות בשפת אמו בערוץ.

בהלול. לא שכחנו (צילום: יהונתן דיוויס)

ב-2005 עזב את רוממה לטובת ערוץ 2, ובהמשך עבר גם ל-HOT. כיום, בגיל 58, הוא משדר תוכניות ברדיו א-שמס ומגיש מפעם לפעם בערוצים ספורט 1 וספורט 2, המוצעים לצופים בתשלום בלבד, כנראה הניגוד המוחלט לימיו ברשות השידור. אבל למרות זאת, עם ישראל לא שוכח לבהלול את הימים היפים שלו בערוץ 1. או במילים אחרות: זוהיר, אתה חסר.

2. משה גרטל

את המקום השני במצעד שלנו תופס משה גרטל בעיקר בזכות משפט אחד שאמר בעת סיום השידור מבריכת השחייה באולימפיאדת אטלנטה (1996): "לילה טוב צופים יקרים, נוחו על משכבכם בשלום".

גרטל. כרגע לא בבריכה (צילום: ששון תירם)

את המשפט, שנאמר בחצי טעות וחצי הומור ככל הנראה, הצופים והתקשורת לא שכחו לגרטל עד היום.

 באולימפיאדת בייג'ינג שנערכה לפני כשנתיים חזר גרטל לבריכה, אז כבר זכה להתייחסות של "ארץ נהדרת", ומספיק שנזכיר לכם את שילוב המילים "משה גרטל בבריכה" כדי שחיוך יעלה על פניכם, לא ככה?

גרטל, כתב ב-ynet עודד שלו בתום האולימפיאדה באוגוסט 2008, היה "נקודת החושך והאור גם יחד של השידורים מבייג'ינג". בגיל 60 פלוס הוא דפק כרטיס כל יום, כל היום, בבריכת השחייה, וגם שם נרשמו ציטוטים נבחרים ומצוינים שלו - צרחות "וו, וו, וו", ואמירות בסגנון "נצא להפסקת חסויות, אני אלגום מים, לא, אל תדאגו, זה לא יהיה מהמים של הבריכה".

ציטוט בלתי נשכח נוסף של גרטל הוא "אני אומר לכם, הצרפתים יכו את האמריקנים שוק על ירך". זה קרה בגמר השליחים בשחייה באולימפיאדה, רק שלבסוף האמריקאים הם שניצחו. ואם לא די בכך, בתום המשחק הראשון של צביקה שרף כמאמן מכבי, שאל אותו גרטל לאחר ההפסד לריאל מדריד: "אתה מתכוון להתפטר?" שרף הגיב מיד: "תתפטר אתה".

על ההומור העצמי, האג'נדה של לא לקחת את השידורים הרשמיים מבייג'ינג בכובד ראש ולהיות חלק מהעם, גם כשאתה לא יושב בתוכו אלא בעמדת השידור - בהחלט מגיע לגרטל המקום השני.

3. מאיר איינשטיין

עוד שדר ספורט אגדי שעד היום מככב בטלוויזיה ובתוכנית רדיו בהגשתו הוא מאיר איינשטיין החרוץ. כמה חרוץ? עד כדי כך שהמשפט שמזוהה איתו יותר מכל הוא "מאיר תירגע", אותו אמר לו אבי רצון כאשר נבחרת ישראל גברה על זו הצרפתית באוקטובר 1993, ואיינשטיין לא הצליח לכבוש את יצריו והשתולל מאושר בעמדת השידור.

מאיר תירגע!!! שער הניצחון של ישראל על צרפת (מתוך "כך היה")

איינשטיין (59) החל את דרכו כשדר חדשות בכלל, אך תוך זמן קצר הגיש את "שירים ושערים" ובהמשך את "הראשון בשער" של הערוץ הראשון.

התלהבותו מענפי הספורט הרבים הביאה אותו עם השנים לפרשן גם משחקי כדורסל ומשחקים נבחרים בענפי ספורט נוספים.

לנוכחותו הטלוויזיונית האהובה מאוד בציבור הישראלי נלווית באופן קבוע הבלורית הכסופה שבמשך תקופה עשתה כותרות, בעיקר כאשר את הקריאות "מי שלא קופץ אדום", החליפו אוהדי מכבי תל-אביב בקריאות "מאיר איינשטיין תסתפר, מאיר איינשטיין תסתפר". זה קרה במהלך שידור שלו בערוץ 10, ולמרות שמבט קפדני היה אולי חושף שמבפנים הוא פשוט נקרע מצחוק, איינשטיין המנוסה הצליח להדחיק את החיוך שעלה על פניו.

4. רפי גינת

"דיפנס!!!" - איזו קריאה אם לא זו מזוהה יותר מכל עם איש התקשורת, השדרן והזמר רפי גינת, שבמשך שנים היה הכרוז הרשמי של מכבי תל-אביב בכדורסל. גינת, שחזר כמה פעמים לעמדת הכרוז, זנח בשנים האחרונות את פעילותו לטובת עבודתו הטלוויזיונית ואף לטובת הקריירה המוזיקלית שלו.

גינת. מתגעגעים אליו בנוקיה (צילום: אילן בשור)

אבל עד היום, יעידו אוהדי מכבי, הגעגועים לגינת עדיין עזים ובמרתפי אולם נוקיה עדיין אפשר לשמוע את תהודת קולו העמוק של גינת.

5. יורם ארבל

את הרשימה שלנו סוגר האיש וה"הללויה!" יורם ארבל, במשך שנים אחד משדרי הספורט המובילים במדינה. למרות בלבול בין שמות שחקנים ושופטים, עניין שבגינו נשמעה ביקורת על ארבל בשנים האחרונות, אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהוא לקח חלק בכמה מהמשדרים הגדולים שידענו.

וכך, לעולם לא ישכחו לארבל את הציטוט מהמשחק בין ישראל לאוסטרליה ממוקדמות מונדיאל 1989: "ככה לא בונים חומה". וכמובן גם הקריאה שהזכרנו - "הללויה", שממש כמו ה"ש-ע-ר" של איינשטיין הפכה למזוהה מאוד איתו, גם היום.