היו שלום, בנות סקס והעיר, יש גבר בבית הזה
ניסיון לצחוק על העדפות הצפייה של החמוד העלה חרס, שכן כסטודנט לקולנוע לשעבר, הוא בעל טעם משובח. לכן, לא נותר לי אלא לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר ולקבץ את סרטי הבנים האולטימטיביים למספר קבוצות-אם
צאתו לאור של סרט הבנות האולטימטיבי "סקס והעיר הגדולה II", או בשם שנתן לו החמוד: "ברבי בגיל הבלות II" הוביל אותנו לחשוב על ההבדלים בינינו ובין הסרטים החביבים עלינו. ניסיון לצחוק על העדפות הצפייה של החמוד העלה חרס, שכן כשסטודנט לקולנוע לשעבר, הוא בעל טעם משובח. לכן, לא נותר לי אלא לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר ולקבץ את סרטי הבנים האולטימטיביים למספר קבוצות-אם, במטרה לנתחן ולהבין פעם אחת ולתמיד את מקור המשיכה שגברים מוצאים בסרטים אלה.
- ז'אנר סרטי הפעולה
כל תסריטי סרטי הפעולה בעשורים האחרונים מבוססים ככל הנראה על תסריט שכתב ג'ורג' לוקאס בכיתה ד' במסגרת "נושא אישי" וכוללים את העקרונות הבאים:
הגיבור אינו רוצה להיות גיבור – אם זה היה תלוי בו הוא היה ממשיך להיות ארכיאולוג (אינדיאנה ג'ונס), שוטר (ברוס ויליס) או טבח (סטיבן סיגל).
התסריט רוצה להיות תסריט אבל אינו יכול – עלות שכרו של שחקן ליגה א', ביטוחים לפעלולנים ותקציב הפיצוצים לא מותירים בידי המפיק מספיק כסף כדי לשלם לתסריטאי של ממש, וכפועל יוצא, כמו בסרט פורנו, דיבורים יתפסו חלק בחמש הדקות הראשונות והאחרונות של הסרט, כשבשאר הזמן המלל המקסימלי שתקבלו הוא "אוווו" (כשהגיבור חטף אגרוף בבטן), "motherfucker" עסיסי (כשהגיבור חטף אגרוף בפנים) וכמובן "I am to old for this" (בכל סרט בו אחד הגיבורים חצה את גיל 40).
המחסנית רוצה להיות מחסנית אבל היא בעצם מחסן - באקדח של הגיבור יש 400 כדורים בכל רגע נתון. ב-20 הרובים של הרעים, לעומת זאת, יש 2-3 כדורים במחסנית לכל היותר.
כולם רוצים לקלוע למטרה, אבל רק לגיבור מותר – הגיבור תמיד קולע למטרה, גם אם הוא יורה ברוגטקה לעבר הארכי-פושע המתחבא מאחורי קיר בטון מרחק קילומטר ממנו. הרעים לעומת זאת יכולים לכל היותר לפצוע קלות את הגיבור, גם כשהם מכוונים לליבו בזוקה ממרחק סנטימטר וחצי. חריג לכלל: בתחילת הסרט, כשהארכי-פושע יורה בחברו הטוב של הגיבור, הוא פוגע כמו גדול.
הגיבור רוצה ללכת לקופ"ח אבל זה לא בתסריט - לא משנה כמה אגרופים קיבל הגיבור, הוא לעולם לא ישבור שן, לא יזדקק לתפרים ואפילו לא יהיה לו סימן-כחול. אם לא די בכך, הגיבור לעולם לא יאושפז בבית חולים בעקבות פציעותיו, מאחר שאין בלקסיקון שלו (או של הרופא שלו) פציעה שלא ניתן לטפל בה באמצעות רצועת תמיכה לכתף.
האלי ברי היא היחידה שהצליחה עד כה לפצח את הנוסחה
בת זוגו של הגיבור רוצה להמשיך לשחק בסדרה, אבל היא יכולה להישאר ברצון - בסרטי המשך לעולם תוחלף בת זוגו של הגיבור. את הטריק הזה לקחנו מג'יימס בונד, שמפיקיו חששו שאורסולה אנדרס לא תיראה מספיק טוב בביקיני עד סוף הסדרה ודאגו לשבץ בכל סרט שחקנית חדשה, ואף מתגו את התפקיד בשם "נערת בונד".
התפקיד הנחשק, שכל שחקנית המקבלת אותו ממהרת להשתפך בראיונות על כך שמדובר בלא פחות מחלום ילדות שהתגשם, התגלה בדיעבד כבית קברות לקריירה של אותן שחקניות. האלי ברי היא היחידה שהצליחה עד כה לפצח את הנוסחה – אל תגיעי לתפקיד שימצב אותך ככוסית אילמת בגיל 18 אלא בשנות ה-30 לחייך, כשאת כבר אוחזת ברקורד מכובד של עשייה ששום ביקיני לא יכול לקלקל.
אין ברירה אלא לסבך את העלילה על ידי סקס בין הגיבורים
המקבילה הנשית לסרטי הפעולה היא ז'אנר הקומדיה הרומנטית, שבדומה לאחיו המסוקס והשרירי, פועל גם הוא לפי אותו תסריט כבר עשרות שנים: הגיבור והגיבורה נפגשים אך אינם מחבבים זה את זו, בדרך כלל משום שהגיבור קליל, חברמן ולעתים שחצן, בעוד שהגיבורה רצינית ו/או נוירוטית מדי. בשלב הבא הם מתיידדים. כל חבריהם מבינים שהם זוג משמיים, אבל מכיוון שהתקציב מספיק לעוד 40-50 דקות אין ברירה אלא לסבך את העלילה על ידי סקס בין הגיבורים (הבחורה הנוירוטית חושבת שזה יהרוס להם את הידידות), או חזרתם של אקסים מן העבר (שאגב, תמיד יהיו טיפוסים מגעילים ובוגדניים, כי אנחנו לא רוצים לדמיין את הגיבורים החמודים שלנו מתחילים קשר בבגידה).
לסיום, לאחר כעשר דקות של אווירת נכאים, יחליטו השניים שהם זוג משמיים וירוצו זה לקראת זה. סרטי הז'אנר יכללו תמיד אמא מעצבנת וחטטנית (של הגיבורה), שתי חברות – האחת שרלילה והאחת תמימה ורגישה (גם של הגיבורה) - וכלב גדול וידידותי (של הגיבור כמובן).
- ז'אנר סרטי מלחמה
חייזר שיצפה במכלול סרטי המלחמה יגיע למסקנה שבאלפיים השנים האחרונות התרחשו בעולם כולו רק שתי מלחמות: מלחמת העולם השנייה ומלחמת ויאטנם). אין הרבה דברים רעים לומר על ז'אנר זה, מכיוון שבניגוד לסרטי פעולה, כאן ניכר שימוש בתסריטאים של ממש, שיודעים להרכיב משפטים שלמים. הסוגיות המרכזיות בסרטים אלה נוגעות בעיקר לחברותא בין חיילים מרקעים שונים (כי כמו בישראל, גם בארה"ב הצבא הוא כור היתוך שמוכיח שהכושי לא יכול להפוך את עורו, אבל הבחור הלבן והגזען שמשרת לצידו כן), זעזועים שונים (החל באכילת לוף וכלה בתסמונת פוסט טראומה) וכמובן טרגדיות ואובדן (החל בנטישת האהובה שנותרה בארץ המולדת מעבר לים וכמובן – מות החברים ליחידה).
כשחושבים על זה, הדבר הרע היחידי שניתן לומר בגנות הז'אנר הוא התקרבותו במהלך השנים לז'אנר ה-chick flick (סרטי הנשים המתקתקים), שחייב אותנו לראות את בן אפלק וג'וש הארטנט מנהלים רומנים מייגעים וארוכים יותר מהמתקפה על בסיס פרל הארבור עצמו. נשים שבכל זאת מעוניינות להצטרף לבן הזוג בצפיית סרטי-מלחמה צריכות לקחת בחשבון שמדובר בחוויה ארוכה, שכן בין אם הסרט מבוסס על מאורעות מלחמת ששת הימים בין אם על מלחמת מאה השנים, הוא יימשך קרוב לשלוש שעות.
לסרטי המלחמה לא ממש קיים מענה נשי, משום שאנחנו שוחרות שלום, וגם משום שאף מלחמה לא היתה מתחילה אם זה היה תלוי בנשים. ברגע שהיינו נוחתות בנורמנדי היינו רצות לבדוק מה יש בזארה המקומי. בהתאם, מלחמות הנשים סובבות סביב רכישת שמלות זהות (פרעות ברנדה וקלי), או קביעת מועדי חתונה זהים (מלחמת הכלות) ולכל היותר מסתיימות בקרבות מזון ובחיבוקים רוויי דמעות והתנצלויות עמוקות. כל הכבוד לצה"ל.
- ז'אנר סרטי מדע בדיוני ופנטזיה ("מב"פ")
זא'נר רחב עם עדיפות לטרילוגיות (שר הטבעות, מלחמת הכוכבים, שודדי הקריביים, אקס-מן וכיוצא באלה). ז'אנר זה מגלם את כל הדברים שגברים אהבו בז'אנרים הנזכרים לעיל בסרט אחד – קרבות עם חרבות ו/או רובי לייזר, אחווה גברית, פעלולים מרשימים ותסריטים מוצלחים.
רווקה? הציעי לבחור לצאת לסרט השני בטרילוגיה. מן המפורסמות של ז'אנר המב"פ כי הסרט השני אינו אלא פתיח לסרט השלישי (ראי והשווי – "שודדי הקריביים" וכד'). בסיום הסרט יהיה לך לא רק נושא שיחה, אלא גם הבטחה לקשר שימשיך לפחות עד שייצא הסרט השלישי לקולנוע.
בניגוד למה שרבים חושבים, גם לסרטי המדע הבדיוני קיימת מקבילה נשית, שהסרט המייצג שלה הוא "אשה יפה" - אותה זונת רחוב שהופכת בתוך חמישה ימים לאהובתו של טייקון מיליונר. ההבדל היחיד בין הז'אנר הנשי לגברי הוא היעדר סרטי ההמשך. זאת מפני שכולנו יודעות עמוק בלב שבמקום בו מסתיים הסרט "אשה יפה" מתחילים סרטים כמו "מלחמת רוז ברוז" או "קרמר נגד קרמר", ואף אחת מאיתנו לא רוצה לקלקל לעצמה את הטעם הטוב שהשאיר מסע הקניות של ג'וליה רוברטס ברודיאו דרייב עם המחשבה על המריבה הראשונה בין בני הזוג, בה אדוארד יקרא לה זונה.
קיימים עוד ז'אנרים רבים שלא זכו כאן להתייחסות, ובהם, בין היתר, סרטי הקונג-פו (או לצורך העניין, כל סרט המשלב בין אמנות לחימה אוריינטלית לבין חוסר תיאום בין קול לתנועות השפתיים), סרטי מכות (סטלונה, שוורצנגר, ואן-דאם, וכמובן - פורנו. הזוגיות כאמור מחייבת אותנו לפשרות. ביי ביי בטי המכוערת. שלום שר הטבעות (עדיין לא נגמר?!). ולמרות כל זאת, על אף חיבתי לקומדיות רומנטיות דביקות, אני גם מעריצה גדולה של הז'אנרים שהוזכרו לעיל, ואת "סקס והעיר הגדולה" כנראה כבר לא אראה, כי באותה שעה בדיוק מקרינים בקולנוע את "רובין הוד" של רידלי סקוט. היי שלום קרי ברדשאו, נתראה בסרט הבא בטרילוגיה, שככל הנראה ייקרא "סקס והדיור המוגן".
לפנייה לכתב/ת 
