הומור מגויס

נגעתם באדום

הנה שלוש שאלות רטוריות להוגי "חותרים למגע", תוכניתם החדשה של טייכר וזרחוביץ' בגלי צה"ל בימי חמישי, בין 14:00 ל-16:00: ראשית - האם אתם בכלל מבינים מהי חתירה למגע, וכי מדובר במצווה הצה"לית המקודשת לפתוח באש ולהתכתש עם האויב אפילו במחיר החיים?

טייכר וזרחוביץ'. הומור מיליטנטי (צילום: ענת מוסברג)

שנית - האם כשקראתם לתוכנית שמחה ומבדחת בשם הזה, שמתם לב בכלל לעומק החילחול של המיליטריזם למחשבה שלכם, או שלמילים האלה אין כל משמעות בעיניכם? ושלישית - מה עוד אתם מתכננים, רצועת דאחקות יומית תחת הכותרת "נחש צפע"? ואולי ספיישל בוקר מוקדם שייקרא "שחר אדום"?

תפסיקו לכוון אליו

כמו נרות רוטטים ברוח חיכינו לו: יבוא או לא יבוא? רק שלא יבטל כמו כל האנטישמים האלה, אהובינו לשעבר. שיוכיח בגופו ובאמצעות מטוסו הפרטי שאנחנו בסדר, ושאכפת לו מאיתנו, ושבניגוד לנו הוא לא רוטט בכלל.

ג'ון. אל תשכחו מה קרה לפני 17 שנה (צילום: Gettyimages imagebank)

ועכשיו - רק כדי לא לחרב את השמחה - הכל תלוי בפפראצי. ממעמקי הלב הפטריוטי צריך לפנות אליהם ולבקש - הניחו לאלטון ג'ון. צלמו מרחוק, אל תתנפלו, אפילו לא באהבה - וזכרו את מה שקרה לנו לפני 17 שנה, כשעצבנתם אותו עד שעשה אחורה פנה וביטל את ההופעה. הפעם אנחנו ואתם פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו עוד ביטול, אז אנא, שלפו את נימוסיכם הזנוחים מהמקום בו הם מעלים אבק, ותראו לו שאנחנו ממש ראויים לו.

שידורים בלי מהפכה

ג"לצ בישרו אמש למאזינים כי בניגוד למה שאפשר היה לחשוב, ההשמעות בערוצי הרדיו הממלכתיים והצבאי כאחד בכלל לא משקפות את המהפכת הזמר המזרחי. במקום הראשון, אריק איינשטיין. בשני, ירדנה ארזי. קצת יותר למטה יוצרים כמו עידן רייכל ורונה קינן, ואייל גולן - המלך - התברג רק למקום ה-11.

גולן. עדיין מקפחים אותו? (צילום: רפי דלויה)

לפני שהלסת נשמטת מתדהמה, צריך לזכור שהסקר הזה אינו כולל תחנות רדיו אזוריות. ובכלל, פלייליסטים מעולם לא שיקפו את העדפות הקהל אלא את מה שנראה לעורכים נכון לשדר, ואת הטעם הציבורי המקובץ צריך לחפש ביו-טיוב ובהורדות השירים והרינגטונים. וכן, למרבה הצער, יש כאן עילה מחודשת של המלך ונתיניו להתלונן על קיפוח.

רועש ותקין

געיית עזים רגע לפני השחיטה, מהומת אלוהים של נחיל דבורים, להקת צרעות זועמות, זעקת עדר פילים במנוסה - אלה כמה מהדימויים המיואשים שהוצמדו בשבוע האחרון לוובוזלות, מאז שהתנחלו באוזניים כמו היתוש של טיטוס. לא צריך להיות אוהד כדורגל כדי להיפגע מהן: הסי-מינור המייבב שלהן ניחן בחיים ארוכים ומתנגן מעצמו דקות ארוכות אחרי שזיפזפתם לערוצים שפויים יותר.

הוובוזלות בפעולה. אותנטי או מעיק? (צילום: אילן הלפרין)

למאושרים היושבים ביציעים, מדובר ב-127 דציבלים של נזק ודאי לתאי השער שבאוזניים, יותר רועש ממסור חשמלי במרחק אפס ומכסחת דשא במרחק חמישה סנטימטרים מהאוזן, כמעט רועש כמו מטוס סילון. והנה הבעיה: אי אפשר להחרים אותן. הן "ביטוי אותנטי" של אוהדי הכדורגל בדרום אפריקה, וככאלה, פיפ"א לא הסכימה שיוחרמו. אם יש לקח תרבותי שאפשר ללמוד מהמונדיאל, הנה הוא: רב-תרבותיות ותקינות פוליטית זה בסדר גמור, אבל זה גם כואב.

פריפריאלים לטובה

סליחה ומחילה אני מבקשת מן העושים במלאכה באופרה הישראלית. לפני שבועיים כתבתי כאן כי המוסד הזה אינו עושה די לטובת הפריפריה. האמת שונה בתכלית, מבקשים אנשי יחסי הציבור של האופרה להבהיר: יש להם תוכנית חינוכית קבועה בה השתתפו כבר יותר מ-10,000 תלמידים, יותר מ-20,000 תלמידים מרחבי

הארץ כבר ביקרו במשכן האופרה, המוסד תומך בפעילותה של אופרה קהילתית ובהפקות של "שיקוי אהבה" בעזרת חובבים בפריפריה, הפקה שהיא שער קהילתי לעולמה של האופרה והמוזיקה הקלאסית בכלל.

ויש עוד: מדי שנה מעלה האופרה הישראלית את "אופרה בפארק" שמושכת עשרות אלפי צופים ומאזינים - בחינם, היא נודדת עם "סינדרלה" בבתי ספר במסגרת סל תרבות, מעניקה הזמנות לחזות גנרליות לתושבי עוטף עזה וגם הסיעה, בסיוע IDB, אלפים מהפריפריה לצפייה ב"נבוקו".