הסופר ז'וזה סאראמאגו הלך לעולמו

הסופר הפורטוגלי וחתן פרס נובל לספרות, ז'וזה סאראמאגו, הלך לעולמו בגיל 87 בביתו באיים הקנריים. בתקופה האחרונה בריאותו של סאראמאגו התרופפה אחרי שסבל ממספר מחלות.

סאראמאגו נחשב עד מותו לאחד הקולות הבולטים בספרות העולמית. מאז מראשית שנות ה-80, אז התמסר לחלוטין לכתיבה ספרותית, פירסם מספר ספרים שזכו לשבחי הביקורת וזכו להצלחה, ביניהם "רפסודת האבן" (1986), "הבשורה על פי ישו" (1991), "על העיוורון" (1995) ו"על הפיקחון" (2006). ב-1998 הוענק לו פרס נובל לספרות.

סאראמאגו. "אמרתי מה שהייתי חייב לומר" (צילומים: AP)

סאראמאגו עורר לא פעם זעם בישראל בעקבות התבטאויות חריפות כנגד הכיבוש הישראלי. בין היתר, הוא השווה את פעילות צה"ל בשטחים לדברים שנעשו באושוויץ בזמן מלחמת העולם השנייה. מעט לאחר מכן, אמר הסופר במסיבת עיתונאים כי "אני יודע שהמילה אושוויץ גורמת לשוק בישראל, והכוונה שלי הייתה לייצר מהפכה בחברה הישראלית ולנסות לגרום לכם לתהות מה אתם עושים בשטחים".

"אמרתי את מה שהייתי חייב לומר. אינני חושש מפני שערוריות או מפני האמת. רק המתים העתידיים, המיותרים כל כך, מפחידים אותי", אמר סאראמאגו בראיון ל-ynet שנערך ב-2002. "אינני מבין כיצד עם שהיה בעצמו קורבן למעשי התעללות נפשעים ושיטתיים יכול בכלל להתחיל לחשוב שמכוח היותו קורבן מותר לו להפוך אחרים לקורבנות של כיבוש, השפלה ודה-הומניזציה".

סאראמאגו נולד למשפחת איכרים ענייה וחסרת השכלה. בצעירותו נאלצה המשפחה לעקור מן הכפר אל העיר ליסבון, ובעקבות מצבה הכלכלי הרעוע, עזב את לימודיו בגיל 14, כדי ללמוד מכונאות ולעזור בפרנסת המשפחה. בהיותו בן 19 קנה לעצמו מתנה, לראשונה בחייו, ספר. מאותו רגע ואילך, נשבה בקסמה של הספרות והשקיע את כל זמנו הפנוי בקריאה בספריה העירונית.

סאראמאגו מקבל פרס נובל ב-1998. רומן ראשון לפני יותר מ-60 שנה

ב-1947 ראה אור הרומן הראשון פרי עטו - "אדמת החטא", יצירה אשר לא זכתה לביקורות אוהדות במיוחד. הוא נשא אישה ונולדה לו בת יחידה. בשנים הבאות בחייו עבד במגוון משרות, ביניהן, פקיד במשרד הבריאות, שרטט, עיתונאי ומתרגם. בהדרגה, הלך והתקרב לעולם המילה הכתובה, כשהוא שולח ידו גם בכתיבת שירה ומחזות. ב-1969 הצטרף למפלגה הקומוניסטית שנחשבה אז למחתרתית, והחל לפרסם מאמרים בעל גוון פוליטי.

במשך כל שנות פעילותו מאז, הן במישור החברתי כפעיל למען זכויות אדם, והן במישור הספרותי כיוצר, נשאר סאראמאגו נאמן לתפיסת חיים הומניסטית הגורסת כי כל בני האדם שווים וכי יש להילחם למען קיומו של שיוויון זה.

באמצע שנות ה-60 חזר סאראמאגו לפרסם מיצירותיו, ובהדרגה תפס את מקום של כבוד בלב הזירה הספרותית של פורטוגל. היצירה "דברי ימי מנזר" (1982) - רומן בעל גוון הומוריסטי המתרחש במאה ה-18 בפורטוגל, היא זו שהעלתה אותו על מפת הספרות העולמית. מאז זכה להכרה בינלאומית כאחד מחשובי הסופרים של דורו.

סאראמאגו השאיר אחריו את אשתו, העיתונאית הספרדיה פילאר דל ריו, ובת מנישואיו הראשונים.