לא שאני לא מפרגן, אבל כמה נעליים צריך?
תמיד כשרעות נכנסת לחנות נעליים, היא טוענת שהיא זקוקה לזוג ליום-יום. הבעיה היא שעל הדרך היא תמצא איזו נעל על עקבים שבאורח פלא מתאימה לאחת השמלות שלה ושהיא חייבת, אבל ממש חייבת, לקנות. מצד שני, לי אסור שיהיו בבית יותר משני זוגות נעלי כדורגל בו-זמנית. איפה השוויון?
אולי כבר דיברתי על נושא זה בעבר, אבל התרחשויות הימים האחרונים מחייבות אותי לספר לכם על הנעשה בגזרת קניות הבגדים בבית משפחת מלכה.
אגב, אני מוכרח להתוודות שאני אוהב לקנות עבורי נעלי כדורגל, גם לי יש פֶטיש קטן לנעליים, הנה הודיתי, באמת יש בזה משהו. הבעיה היא שאם יש בבית שני זוגות נעלי כדורגל שלי יתחיל מכבש לחצים קדחתני מצדה של רעות, שיתהה למה לעזאזל אני זקוק לשני זוגות נעלי כדורגל בו זמנית...
נתחיל מכך שרעות קנתה היום שתי שמלות חדשות באוניברסיטה. תראו, זה לא שאני לא מפרגן, להפך, בדרך כלל זול יותר באוניברסיטה. הבעיה היא שמוכרי הבגדים באוניברסיטה נעלמים אחרי יום. כתוצאה מכך, בניגוד לקנייה חפוזה שניתן להתאושש ממנה אם נעשתה בקניון, הופכת השמלה שנקנתה באוניברסיטה למוצג מוזיאוני בקומה התחתונה של הארון, מאחורי מגירת הלבנים.
כשרעות הציגה לי את השמלות החדשות שמתי לב לתופעה מרתקת, שאמנם ראיתי בעבר, אבל לא הקדשתי לה את כל תשומת הלב. שמתי לב לכך שבזמן שרעות בחנה איך יושבת עליה שמלתה החדשה, היא בחנה אותה בשתי פוזות: הראשונה היתה בחצי סיבוב כשהדגש הוא איסוף השיער ביד אחת, השנייה היא אותו חצי סיבוב בדיוק, אלא שהפעם לא נעשית שום פעילות בגיזרת השיער והוא נשאר במראהו הטבעי.
זה גרם לי לחשוב על האופן שבו אני מודד בגדים כשרעות בסביבה. הפוזה הראשונה היא באופן טבעי לעמוד מול רעות ולשאול אותה אם זה יפה. הפוזה השנייה היא עמידת פישוק וידיים בכיסים (שמיד לאחר זעקה קלה מצידה של רעות, הידיים ייצאו מהכיסים ויונחו בצידי הגוף).
הבעיה העיקרית בכך שבת זוגך רוכשת לעצמה שמלה כלשהי היא הידיעה שכמה ימים לאחר מכן היא תתחיל לתור אחר נעליים שישלימו לה את ההופעה. נעליים הן נושא בפני עצמו. נראה שבין רעות וחברותיה יש תחרות מחתרתית הבודקת למי הכי הרבה זוגות נעליים.
משום מה, תמיד כשרעות נכנסת לחנות נעליים, היא טוענת שהיא זקוקה לזוג ליום-יום. הבעיה היא שעל הדרך היא תמיד תמצא איזו נעל על עקבים שבאורח פלא מתאימה לאחת השמלות שלה ושהיא חייבת, אבל ממש חייבת, לקנות.
מצד שני:
גברים, איך אפשר בלי תיק?
שרית פרקול
נניח שאת משקפי השמש אתם מחזיקים על הראש, או במכונית, את הסיגריות, המצית והעט בכיס החולצה ואת פנקס הצ'קים - שמים בכיס. נניח. אבל מה עם שאר הדברים?
מיד לאחר שתרכוש אשתי האהובה את זוג נעלי העקב ונעלי היום-יום שיתאימו לשמלה שקנתה (היא קנתה שתי שמלות, אחת לערב ואחת ליום-יום, כמובן), תחל במלאכת מציאת התיק שישלים לה את הלוק.
התיקים הקטנטנים מחייבים את הגבר לקחת תיק נוסף
תיקי הנשים נחלקים בדרך כלל לשתי קטיגוריות: הקטנטנים שבקושי הפלאפון נכנס אליהם ותיקי הענק, המקבילים לקיטבג. התיקים הקטנטנים מחייבים את הגבר לקחת תיק נוסף, מפני שאין מצב שארנק, פלאפונים ומפתחות של הרכב ייכנסו אליהם. למעשה, לתיקים אלו אין שום פונקציונאליות מלבד היותם יפים (שלפעמים גם זה משהו). מצד שני יש את הצ'ימידנים - תיקים אלו מאפיינים מוצ'ילריות בהכחשה, שרוצות שכל המלתחה תהיה איתן בכל מצב נתון. בתיקים אלו תשים רעות בקבוקי מים, עליונית, יומן, דפים מודפסים, איפור, סנדוויצ'ים ומייבש שיער על כל מקרה. לעיתים קרובות רעות מחליטה לרכוש באותה הזדמנות שני תיקים מאותו הסוג רק בצבע שונה, א' כי יש מבצע ו-ב' כי הם יפים, ובאורח פלא אחד מהתיקים הישנים שלה בדיוק מתקלף.
אני חושב שבסופו של דבר כל מה שאני מבקש הוא שיוויון. כל גבר שרוכב על אופניים יודע כמה שטויות ניתן לקנות כדי לשדרג אותם, וכל מי שמטפס יודע שתמיד אפשר להשתמש בעוד איזה שאקל איכותי. אז בקיצור, נשותינו היקרות, ורעות, בפעם הבאה שארצה לקנות איזה מכשיר אלקטרוני חדש, או נעלי ספורט חדשות, תני מבט קצר לעבר ארון הנעליים שלך ותזכרי שביקשת שניסע לאיקיאה. נגמר לך המקום בארון.
לפנייה לכתב/ת 
יש תחרות בין החברות
צילום:Index Open
מומלצים
