הפעם אני מנצלת את המונדיאל הזה לטובתי
במונדיאל הקודם, הבוס שאל אותי מי תנצח במונדיאל. השאלה המשונה הזו מצידו גררה תשובה כנה: "כל עוד אני רווקה, אפשר להניח לי עם הטרדה הזו? אין לי שום כוונה לנקות שאריות פיצוחים מהשטיח, תודה. בעוד ארבע שנים אני כבר אהיה נשואה ואז נראה". אופס! אני עדיין רווקה, אבל עם תוכנית פעולה
אז הסכמתי לצפות יחד איתו בקרב איגרוף תאילנדי מיוזע במיוחד, מרתון כדור-יד מזרח-אירופי מייגע ומתיש, תחרות מרימי משקולות גמדים ומה לא. אלוהים אדירים, הסכמתי אפילו לראות את רון קופמן לפני השינה!
עד פה הכל היה טוב (נניח), או לכל הפחות, זה היה משהו שאני עוד יכולה להתמודד איתו, עד שהגיע הרגע שאיתו כבר לא יכולתי להשלים, והוא מתומצת בפניכם להלן:
אני (רעבה עם השתוקקות למתוק): "מאמי, אתה רוצה שנלך בשבת לארוחת בוקר?"
הוא (רזה ואטום): "אי אפשר. הקבוצה שלי משחקת".
אני (מפגינה ידע נרחב במשדרי ספורט): "מאמי, איפה בדיוק משדרים כדורגל בשבת בבוקר?"
הוא (חסר כל הבנה של המין הנשי): "זה לא משודר, זה משחק של הקבוצה שלי".
אני מעפעפת בריסים ומתכננת את שופינג חיי על חשבון האוליגרך הנולד: "מאמי, כפרה שלי, אהבת חיי, אבי ילדיי, נשמתי התאומה, יש לך קבוצת כדורגל ולא סיפרת לי?!"
הוא (נקרע מצחוק): "מפגרת, זה באטריק".
אני (מאוכזבת. וואט דה פאק איז אטריק?!): "מאמי, מה זה אטריק?"
אחרי הסבר מפורט במיוחד מול האינטרנט, הבנתי שהבחור, אדם שפוי בסך הכל, מתפקד בזמנו הפנוי כבעלים של קבוצת כדורגל דמיונית ליגה ג' וירטואלית במרחב הקיברניטי, שלה שחקנים, משחקים, בתים, אליפויות, אוהדים, מדים, עידודים, שערים, פנדלים ושאר עניינים שאין לי דבר ולא חצי דבר איתם, וגרוע מכך, שיש מיליוני גברים בעולם החולקים את התחביב הביזארי הזה איתו.
תכל'ס, פרופ' ישעיהו ליבוביץ' הגדיר מעולה כדורגל כבר לפניי: "כדורגל זה 11 חוליגנים רצים אחרי כדור". קלאסי. אבל הפעם, למרות הרצון העז לכתוב את השורה הגאונית הזו בסטטוס הפייסבוק שלי כדי לצנן קצת את רוחם של חבריי הגברים - חננות חביבים ואהובים, שאחת לארבע שנים מקבלים לגיטימציה להתלהם ולהתבהם - אני מוותרת. אם יש משהו שלמדתי מאותו צלם ספורט עלום שם והטירוף האובססיבי שלו ביחס לכדורגל וכל הנובע מכך, זה שאני עם קודש הקודשים הגברי לא מתעסקת.
הפעם אני עושה "הבה ונתחכמה" לו - הולכת לנתב את כל עניין המונדיאל הזה לטובתי. הכי באנרגיות חיוביות:
1. קבלת תשומת לב גברית במרמה - מזלי שפר עליי, ובעבודה אני ממוקמת פיזית דווקא בסביבה גברית. כך, במקום לדבר בארוחת הצהריים את השיחות המשרדיות של הבנות אצלנו - דיאטה או בגדים - אני זוכה מידי פעם לצוהר קטן לעולמם הקסום של גברים בני 30 בתל-אביב. לעניין זה יוקדש מן הסתם טור נפרד, אך לענייננו, מה יותר טוב מזה בחודש המונדיאל? התוכנית שהגיתי היא שיעבוד האומללים האלה וריתוקם לחדרי בבקשה לקבל הסברים מפורטים בדבר "הנבדל לדורותיו", "התקפה והגנה - יחסי סאדו-מאזו על המגרש", "זמן פציעות במאה ה-21", "כרטיס אדום - לא מה שחשבתם" וכיוצא באלה. נכון, אני משתמשת בטריקים זולים, אבל קצת תשומת לב גברית לא הזיקה לאף אחת. למותר לציין שכל הסבר כזה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה, כן? חוסר ההבנה המופגן צריך להיות אמיתי וכנה כל פעם מחדש.
2. הסתננות לצפיות משותפות במשחקים החשובים. אותו כנ"ל כמו סעיף 1 בדבר קבלת תשומת לב גברית במרמה, רק עם אפקט חזק יותר.
3. עכשיו לשנייה בלי ציניות, לחוות את החוויה של המונדיאל עם גבר/ים רנדומאלי/ם זה סוג של תרגול לקראת זוגיות. אם כדורגל זה הדבר החשוב שלו, אז זה הדבר החשוב שלו, ואת צריכה לסתום, לטאטא כמה שיותר פיצוחים מהרצפה ולפרגן לו. לקח לי ארבע שנים להבין את זה. מעניין מה יהיו התובנות שלי בעניין בעוד ארבע שנים. יודגש: כלל זה חל פעם בארבע שנים ולמשך חודש בלבד, שאף אחד לא יתבלבל.
4. ואולי בעצם, אם כבר תרגול לקראת זוגיות, הרי שבאופן כללי, נדמה שבזמן המונדיאל אפשר להשיג מגברים כל דבר, כל עוד תשולב בבקשה שם הקבוצה שעושה להם את זה. הנה, רק השבוע התחננתי על בר של איזו מסעדה נחשקת לקבל חשבון. אחרי ש"סליחה, סלי-חה, ס-ל-י-ח-ה" לא עבד, הרי ש"איטליה. אפשר חשבון בבקשה?" עשה את העבודה בגדול מול הברמן. בנות, בואו נתרגל את זה יחד: "ספרד. תוכל להוריד את הזבל?", "ארגנטינה. אתה עושה כלים" וכך הלאה.
5. בסיכומו של עניין מדובר בהרבה מאוד בחורים חתיכים מזיעים על המסך. טרם התעמקתי מספיק כדי להביא המלצות על חתיכים פרטניים, ואני אולי לא מבינה בכדורגל, אבל אני את שיעורי הבית שלי עשיתי: 22 חוליגנים כפול 64 משחקים בטוטאל זה 1,408 חתיכים. מתי יצא לכן לאחרונה לראות 1,408 חתיכים? לכן, אם מהגישה החיובית שלי כלפי כל החגיגת רדיפה אחרי כדור הזו עולה בטעות הרושם שטור זה יסתיים בהבעת עמדה ביחס למנצחת במונדיאל, צר לי לאכזב. בכל מה שנוגע לכדורגל, אין לי שום עקרונות, פרט לאיחול הלבבי - מי ייתן והחתיך ביותר ינצח.
