עמנואל? המדינה עצמה פוגעת בדמוקרטיה
הדיון בהפרדה הגזעית בעמנואל משכיח הפרדות לא פחות חמורות במקום. בנוסף, קל להאשים את החרדים בערעור שלטון החוק, אך המדינה עושה זאת בעצמה
פרשת ההפרדה העדתית בבית הספר בעמנואל מעוררת סערות רבות ובצדק: הפרדה על רקע גזעני צריכה להיות מגונה ואסורה, ושום תירוץ של דת או מסורת לא יכול להצדיקה. נכון עשה בג"ץ שאסר עליה, ויש להצטער על כך שלא מקיימים את פסק הדין עד לכדי בזיון בית דין.
אבל יש גם משהו מטריד בשיח הציבורי בפרשה, הן בהיבט ההפרדה בבתי הספר והן בזה של שלטון החוק והדמוקרטיה: הדיון סביב בית הספר בעמנואל מובנה כאילו בית ספר זה והחברה החרדית שהוא חלק ממנה, הם המקומות היחידים של אפליה גזענית ושל אי כיבוד הדמוקרטיה ושלטון החוק בישראל.
נכון שבתי ספר שמופרדים בצורה כה בוטה וישירה מאפיינים מגזר זה, אך אפליה על רקע עדתי קיימת במקומות שונים בצורה אחרת אך מטרידה לא פחות. המתאם בין מצב סוציו-אקונומי ובין מוצא עדתי, הוא אחד הגורמים למערכת חינוך שאי-שוויון הוא מאפיין שלה.
יתרה מזאת, הדיון בהפרדה הגזענית בבית הספר משכיח לעתים הפרדות אחרות שמתקיימות במקום: ההפרדה בין דתיים לשאינם דתיים, לא רק בבית הספר עצמו אלא גם בדרישה שהופנתה לתלמידות לא להיפגש עם חברות מבתים שאינם תואמים את "רוח החינוך של 'בית יעקב'" ולא להתארח בבתים של קרובים או ידידים שאינם שומרי מצוות; ההפרדה בין גברים לנשים, שמבוססת על בינאריות והירארכיה מגדריים; וכמובן העובדה שבית הספר הזה מכוח היותו חלק מההתנחלות עמנואל, הוא עצמו חלק ממשטר הפרדה גזעני בין יהודים לערבים, המבוסס על נישול של האוכלוסייה הפלסטינית. גדר ההפרדה הגזענית שבין התלמידות האשכנזיות לספרדיות לא צריכה להשכיח את גדר ההפרדה האחרת שמתקיימת באותם שטחים.
לא פחות מטרידה האשמת החרדים בערעור הדמוקרטיה ושלטון החוק, בלי לתת את הדעת לכך שבשנים האחרונות מופר שלטון החוק על ידי השלטון עצמו. רשויות המדינה עצמן לא כיבדו מספר רב של פסיקות בשנים האחרונות, ובחלק מהמקרים התנהלו הליכי בזיון בהם בית המשפט העליון הביע את מחאתו נגד אי קיום הפסיקה.
המאפיין את המקרים האלו, הוא שרובם המכריע עסקו בהגנה על אוכלוסיות חלשות. בולטים במיוחד פסקי דין הנוגעים לזכויות של פלסטינים בישראל או בשטחים: צה"ל לא קיים פסקי דין בהם נקבע כי יש להזיז את תוואי גדר ההפרדה בשל פגיעת יתר בפלסטינים, וגם המדינה לא קיימה פסק דין בו נפסק שהקצאת משאבים לרבות בתחום החינוך במסגרת תוכנית אזורי עדיפות לאומית מפלה ערבים לרעה. אוכלוסיה מוחלשת אחרת שפסק דין שניתן לטובתה לא יושם עד היום היא זו של מהגרי העבודה: למרות שבית המשפט העליון פסל את "הסדר הכבילה", לא עמדה המדינה עד היום בקריטריונים שנקבעו בפסק הדין. באף אחת מהפרשות האלו לא הורה בית המשפט העליון על מאסר של האחראים לביזיון.
אין בכך כדי לגרוע מחומרתה של הגזענות והפרת החוק במקרה עמנואל. אבל אם המדינה עצמה אינה מקיימת את פסיקות בג"ץ, כיצד אפשר לבוא בטענות לאזרחים? אי אפשר שלא לתמוה על הצביעות שבדבר. קל להאשים את החרדים ובכך לנקות את החברה הכללית, להציגה כאילו אינה גזענית ושומרת על הדמוקרטיה.
מי שבאמת חשובים לו הדמוקרטיה, שלטון החוק והמאבק בגזענות, צריך להסתכל אם כן במראה על התנהלותה של מדינת ישראל והחברה הישראלית בכללותה, ולא להילחם למען נושאים אלו רק כשהחרדים על הכוונת.
אייל גרוס, פרופ' למשפט חוקתי ובינלאומי באוניברסיטת תל-אביב
לפנייה לכתב/ת 
