שתף קטע נבחר

אפשר לאהוב תאום אחד יותר מהשני?

מה עושים כשאמא מתחברת יותר לתאום אחד מאשר לשני, למה זה קורה, מה עושים כשרוצים לחבק עוד קצת את השני והראשון בדיוק בוכה ואיך מתמודדים עם רגשי האשם התמידיים? כתבה שלישית בסדרת התאומים

"כשיותם חלה ואושפז ללילה בבית החולים, הרגשתי לראשונה בצד הקושי והדאגה, תחושה מספקת ואפילו טובה של להיות כולי בשביל ילד אחד", מספרת א'. "נבהלתי מהרגש הזה: מה זה אומר על היחס שלי לשני? מותר לי להרגיש ולתת כל כך הרבה לאחד מבלי לחשוב ולדאוג באותו רגע גם לאחיו? לא נעים לי להודות, אפילו לא בפני עצמי, שלפעמים אני מתגעגעת לזמן ההוא".

 

כל הורות מלווה בחששות ובדאגות, לצד רגעי האופוריה והאושר, אבל במקרה של תאומים הכל מוכפל. הבגדים, הצעצועים ו... החששות. מה קורה אם נוצרת העדפה של אחד התאומים, האם גישת ה"הוא שלך והיא שלי" נכונה והאם קשה יותר לשחרר חבל לשניים?

 

נעזרנו בורד בן פורת, מומחית בהתפתחות הילד, מנהלת עמותת 'תאומים ושלישיות', מנחה ויועצת להורים לתאומים ואם לשני תאומים בני 13.

 

"הבעיה המרכזית מתחילה מתשומת הלב המתחלקת ולעיתים כבר בהיריון", היא אומרת ומספרת על הורים לתאומים בני 7 שהגיעו לייעוץ עקב חיכוכים בין בני הזוג על רקע הקשר הסימביוטי של האם כלפי אחד מהם. התברר כי לתאום זה הייתה בעיה רפואית עוד ברחם ונדרש עבורו מעקב רפואי צמוד. "הם הגיעו אלי כשכבר היה פער גדול בהתייחסות האמא לשניהם, כאשר כלפי התאום עם הבעיה מהרחם, היא פיתחה חרדה בלתי פוסקת וקשר מאוד סימביוטי".

 

"התקשרות בין אם לתינוק היא משהו מאוד אינטימי, דיאדי", אומרת בן פורת. "אצל תאומים אין דיאדה. תמיד יהיו בתמונה לפחות שלושה. הדיאדה פרוצה, גם אם יש מישהו שמטפל באופן צמוד בתאום השני, יווצר דילוג מתמיד".

 

הכתבות הקודמות בסדרה:

 

פנטזיה מול מציאות

היצור הקטן והקסום הזה, זקוק לך באופן אינטנסיבי ואת רוצה למלא את כל צרכיו אבל אופס, יש עוד אחד כזה. "מהר מאוד מתרגלים להתנהל מבחינה מעשית", אומרת בן פורת. "אבל החסך הוא בהתנהלות הרגשית. בשנה הראשונה קורה תהליך של הסתגלות של ההורה לילד ולהורות. נשאלת השאלה שקשה יותר כאשר מדובר בתאומים – איזו מין אמא אני? הפנטזיה נתקלת במציאות שהיא שונה לגמרי. דימיינו במקור ילד אחד עם לחיים ורודות ויש לנו שניים קטנים שיצאו מהפגייה. רציתי להיות האמא הגדולה והנהדרת והנה אני מדלגת בין השניים ומנסה לספק את הצרכים שלי. אני רוצה לחבק אחד בלי לחשוב אם השני בוכה או לא".

 

מה קורה כאשר נוצרת העדפה לאחד התאומים?

"קורה שההתקשרות לאחד התאומים היא חזקה יותר כי הוא מתגמל יותר באיזשהו אופן, דומה לי או למה שציפיתי או שהטמפרמנט שלו מתאים לשלי. העדפה היא משהו מאוד טבעי ונורמלי, אבל כאשר מדובר בתאומים, ההעדפה מאיימת על ההורה והוא נורא מבוהל מהעובדה שיש לו העדפה.

 

"ככל שההורה יקבל את זה שהיחס הוא לא יחס שווה ושהוא יכול לתת טיפול שווה, אבל לא יחס, כך יהיה לו יותר קל לזרום מאחד לשני ולתת לילד השני את מה שצריך בזמן שהוא מסוגל לכך. זה יכול להיות בנדנדה, כלומר שפעם האחד בחזית ופעם השני. אני מדברת על הורות 'טובה דיה' לתאומים, כלומר, לקבל את המגבלות שנובעות מהמצב ולהבין שאתה עושה את המקסימום עם המגבלות. להבין שיש תקופה שילד אחד נכנס לך לנשמה וזה בסדר".

 

איך ניתן להתמודד עם ההעדפה?

"אפשרות אחת היא התור הרגשי - 'עכשיו אני נותנת לו מחמאה ועוד מעט אתן לך. חכה רגע בתור', הורים מרימים על כך גבה, אבל ילדים מתרגלים לזה ואוהבים את זה. מעבר לכך, חשוב למצוא עם הילד שיותר קשה לך איתו את נקודות המגע, גם אם לפעמים זה יראה לא ספונטני. אם הוא לא אוהב להתחבק ולהתרפק וזה מה שאת צריכה כאמא, חשוב לא לוותר ולמצוא את הדרך הייחודית לקשר איתו. ככל שהאם תהיה פחות מבוהלת מהרגשות שלה, היא תתפקד יותר נכון".


 שלי-שלך. צילום: index open

 

פיצוי היסטורי

"כשבודקים לעומק את ההיסטוריה של תאום שלעיתים נמצא בלי כל הסבר ברגרסיה התפתחותית, מגלים פעמים רבות כי בתקופה מסוימת, אפילו בינקות, הוא קיבל פחות תשומת לב כי השני היה למשל חולה. באיזשהו שלב, התאום שנפגע, יבקש את תשומת הלב בחזרה. ההורים צריכים לקבל את זה בשמחה ולהבין שהם צריכים להשלים את החוסר בשביל לצאת לדרך. זה תהליך מדהים".

 

מה קורה אם נוצרת חלוקה בין ההורים – הוא שלך והיא שלי? 

"זה מצב שקורה הרבה סביב העניין הטיפולי. קשה לטפל בשניים וילד שמתעורר יותר בלילות, הופך להיות הילד של מי שקל לו יותר לקום בלילה. זה עלול להגיע למצב בו ההורים אומרים בלב 'טוב, אין לנו תאומים. יש לנו אחד של אמא ואחד של אבא'. זה מצב לא טוב, מזיק לכל הנוגעים בדבר וצריך לשבור אותו. לפעמים תופסים את זה בשלבים מאוחרים ואם הורה לא רגיל לקשר עם אחד התאומים, הוא צריך ממש לבנות אותו. אצל ילדים בגיל הרך ותאומים עוד יותר, יש נטייה לעשות מניפולציות סביב העניין הזה. ילד בוחר את אחד מבני הזוג והשני מאוד נעלב. אחת הסיבות לעלבון העמוק יותר להורים לתאומים היא כי הם חיים בהרגשה שלא נתנו מספיק לכל אחד".

 

מקנאה באופר

שלב ההורות המתחלקת, מתחיל כבר מגיל 7 חודשים וכולל וויתור הדרגתי על השליטה ההורית וה"בעלות" על הילד, תוך כדי התחלקות באחריות ובסדר החיים וזאת מבלי לחוש הורה נוטש. בשלב זה גורמים אחרים בסביבת הילד יכולים להיות מעורבים ומשפיעים על התפתחותו וזאת מבלי שההורה יחשוש לאבד את אהבת ילדו. הורות מתחלקת אומרת 'אני כבר מרגיש בטוח' בקשר שלי עם הילד.

 

"הגיעה אלי בבכי ובמצוקה של ממש אמא יחידנית לתאומים שנעזרת באופר", מספרת בן פורת. "היא סיפרה לי שהיא בטוחה שאחת התאומות מעדיפה את האופר על פניה. הילדה עוד לא בת שנה והאם מרגישה שהיא מתחילה לאבד את הקשר איתה, כועסת על האופר ומרגישה שהיא מתחילה לחפש אותה.

 

"ההורות המתחלקת מגיעה מהר מדי להורים לתאומים בגלל צורך לוגיסטי", היא מסבירה. "ואם היא מגיעה לפני שמוצה שלב ההורות הטוטלית, יהיה חוסר בטחון בהורות אפילו בין ההורים לבין עצמם. האם צריכה להרגיש טוטלית, האבא תופס הרבה מקום וזה לעיתים מפריע לה. בדרך כלל הבית מלא באנשים שבאים לעזור, מה שמפריע לאינטימיות הקשר. כל הזמן בוחנים אותך ולהורים קשה לשחרר".

 

נוצרת בעצם חוסר הלימה בין השלב ההתפתחותי של הילד לבין השלב ההתפתחותי של ההורה בתוך הורות שלו.

 

לשחרר את החבל

"שלב הנפרדות–עצמיוּת מגיע בדרך כלל כאשר הורה שבע מהשלבים הקודמים. את ההורים לתאומים השלב הזה פוגש ברעב ובחוסר מסופקות, שעלולים לכוון את ההורה להארכת הסימביוזה וליצירת קשיים הדדיים בתהליך הנפרדות. יש פה פרידה כפולה. אני צריך לשחרר את החבל לשני הילדים לעשות שינוי בתפקיד ההורי מהורה 'כל יכול' להורה המאפשר לילדים להתפתח ולרוץ קדימה.

 

"כשאתה מלווה ילד בתהליך הנפרדות, אתה מוותר על משהו מעצמך, אתה משחרר חבל. זה בעצם תהליך פרידה וכאשר הוא כפול הרגשות מועצמים. התגובות יכולות להיות 'עוד לא הייתי מספיק וכבר אני צריך לשחרר?' או לפעמים להפך, האם כל כך עייפה שהיא משחררת אותם יותר מדי או מצפה שידאגו אחד לשני".

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים