אדם שוב והיהדות

1. מצווה שמוצאת חן בעיניך במיוחד: איכשהו אני מתחבר הרבה יותר למצוות דרבנן ולתפיסת העולם והפרשנות שלהם, מאשר לחלק מהמצוות מדאורייתא. כזו היא למשל "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך". משפט פשוט שמקפל בתוכו את המהות כולה, ומונע מהבנאדם את היכולת להתפתל כשהוא עושה מעשה מפוקפק. חז"ל יצרו באמצעות המשפט הזה את הסיסמוגרף המדויק ביותר: רגע לפני שאתה עושה את המעשה, שאל את עצמך - איך אני הייתי מרגיש לו הייתי בצד השני.

2. יום כיפור: בבית הכנסת/ צם בבית מול הדי.וי.די/ עסקים כרגיל? יש צדיקים משונים כאלה, שכאשר הם רעבים מאוד יש להם עדיין את היכולת לחשוב על החטאים שלהם במקום על הרעב המקרקר. לא הגעתי לדרגה הזו עדיין. יום הכיפורים הוא רעיון מופלא ונשגב, ואני מאוד משתדל לנצל אותו כדי למלא אחר ייעודו: לעשות חשבון נפש. על בטן מלאה אני מתרכז בחטאיי ורק בהם, ולא בעניינים גשמיים שמציקים בקיבה.

בהקשר של יום כיפור ישנה אמירה נפלאה של חז"ל שאני מאוד מתחבר אליה: "כל האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב - אין מספיקין בידו לעשות תשובה". כלומר: אל תחשוב לך שכל השנה תחגוג על חטאיך, תפגע באנשים ובסביבה וכשיגיע יום הכיפורים - תפילה אחת תמרק את חטאיך. אם תעשה כך, לא יאפשרו לך לעשות תשובה".

3. מתי בפעם האחרונה התפללת או היית בבית כנסת? זה קרה בניו-יורק, לפני כמעט עשור. הייתי אז כתב צעיר של גלי צה"ל ונשלחתי לסיור בקהילות הרפורמיות, שביקשו להיאבק על חוק "מיהו יהודי?" ולהסביר לעיתונאים ישראלים את השלכותיו הקשות על שכמותם. נכנסתי בערב שבת לבית הכנסת ועיניי חשכו: על כתליו היו סמלים ופסלים נוצריים מובהקים, ויהודי מבוגר עמד על סולם וכיסה אותם בסדינים.

כששאלתי לפשר הדבר התברר שהגג של בית הכנסת הקהילתי המקומי נפגע בגשמים עזים והכומר בכנסייה הסמוכה הציע "להשאיל" לעמיתיו היהודים את הכנסייה שלו עד שיתוקן גג בית הכנסת. מצד אחד, נעתי בחוסר נוחות לאורך כל התפילה והגנבתי מבטים לעבר מריה המתחבאת מאחורי סדין. מצד שני, זה היה רגע מרגש של אידיליה בין דתית שכמותה אתה יכול לראות בניו יורק, אבל בישראל, למרבה הצער, לעולם לא היתה מתקיימת.

4. מה אתה זוכר משיעורי תנ"ך? לצערי, בחוגים החרדיים שמהם באתי מיעטו ללמד תנ"ך, והרבו ללמד תלמוד. לצערי, מפני שבדיעבד גיליתי איזה עולם קסום מתחבא לו בספר הספרים, שלחלקים רבים ממנו בכלל לא נחשפתי בילדותי. מה שאני זוכר מהשיעורים ב"חדר" זה בעיקר דילוגים תמוהים של המורה על קטעים שלמים ברצף הלימודים, והדילוגים האלה רק יצרו אצלי סקרנות להתעמק בקטעים המדולגים.

על מה דילגו? כל מה שעוסק ביחסים שבינו לבינה ובהרהורי כפירה של נביאים למשל. מסקנה: לעולם אל תסתיר מהילד את מה שמסקרן אותו, כי ברבות הימים הוא יבלע את זה בשקיקה. מים גנובים - ימתקו.

5. ברית מילה: בגלל המסורת/ בשביל הילד/ מנהג פגאני? לגמרי פגאני בעיניי. ובכל זאת, יש לי תחושה שבבוא העת אכנע וגם הילד שלי יעבור את הטקס. למה? בגלל כל התירוצים המוכרים, ובראשם: שהילד לא יהיה חריג ויסבול בגלל האבא יוצא הדופן שלו.

6. האוכל יהודי הכי טעים בעיניך? בלי להסס - הצ'ולנט. אלא שבעוד בילדות שלי היו בארון התבלינים במקרה הטוב מלח, פלפל ופפריקה, בעולם החילוני התגלה לי עולם קולינרי חדש ומפעים שבו הספקתי לטעום עשרות גירסאות של המאכל הנפלא הזה. אני אוהב, במפתיע, למרות אשכנזיותי, דווקא את הגירסאות המזרחיות והמאוד מתובלות שלו. מעבר לטעמו הנפלא, יש במאכל הזה משהו מאוד חינוכי בעיני: הוא מלמד אותך לדחות סיפוקים, כלומר: אתה צריך לשאת ניחוחו המתפשט בחלל הבית במשך יממה, אבל הוא במיטבו רק בסוף הדרך הארוכה - והיא שווה את זה.

7. רב או איש דתי שאתה מעריך במיוחד? פגשתי לא מעט אנשי דת מרשימים, לא רק יהודים, דרך אגב. יותר מכולם אני אוהב את אלה שמבינים את ארציותם ולא מתיימרים להיות נציגיו של הקב"ה עלי אדמות. יהיו שיחלקו אולי על ההגדרה שלו כאיש דתי, אבל פרופ' ישעיהו לייבוביץ' היה ללא ספק אחת הדמויות החשובות שהיו לנו כאן. בנערותי, כשהתחבטתי אם לנטוש את הדת, קריאת כמה מספריו וביקור ושיחה איתו בביתו ברחביה בירושלים - כמעט עצרו לי את התהליך.

8. איך נראה גן העדן שלך? המקום שבו היהודים יבינו שאין להם בעלות על חלקת אלוהים הזו, ושבני אדם, באשר הם בני אדם, גויים ויהודים כאחד, יכולים לשבת מתחת לכסא הכבוד זה לצד זה, איש תחת גפנו ותחת תאנתו. מצחיק אותי כל פעם מחדש לקרוא איך עשרות דתות בעולם לוקחות בעלות על הפנטזיה הנפלאה הזו. בגן עדן יהיה מקום לכולם.

9. מה היית מחסיר מלוח השנה היהודי? אם אפשר היה לשחק עם המינונים ולשים פחות "תשעה באבים" ויותר "פורימים" הייתי הולך על זה. אני אופטימיסט גדול, ובעיקר חסיד של להסתכל קדימה ולא להביט אחורה, ובמיוחד לא אחורה בזעם.

10. מיהו עמלק בעיניך? הגאווה והתאווה.

11. מה אמר משה לאלוהים אחרי שקיבל ממנו את התורה בהר סיני? בחייאת, נראה לך שמישהו יעמוד בכל זה?

12. איזה סיפור תנ"כי לא אהבת במיוחד? זה לא בדיוק סיפור אבל בהחלט תרחיש. מצוות שילוח הקן: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ או עַל הָאָרֶץ אֶפְרחִים או בֵיצִים וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים או עַל הַבֵּיצִים לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים:

שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים". המצווה

הזו היא בעיניי מהאכזריות והתמוהות שיש בתנ"ך, ובניגוד מוחלט להומניות ששולטת ברוב תכניו. לקחת את ביציה של אם שדוגרת עליהם בעודה מביטה בפרי בטנה.

אחת הפרשנויות המוזרות סביב המצווה הזו גורסת שהאם (הציפור) משליכה את עצמה לים ומתאבדת לאחר מעשה כזה ובכך מתעוררים רחמיו של הקב"ה על עם ישראל. יש לי הרבה אהבה, משיכה הערכה ועניין בחלקים מהתנ"ך, אבל גם דחייה מחלקים אחרים, וזו דוגמה בולטת.

13. בקשה מאלוהים. למרות הספקנות הגדולה שלי לגבי מונוגמיה בכלל ומוסד הנישואין בפרט, אני מבקש ממנו שיאפשר לי לטעום לפחות כמה שנים של אהבת ענק ואושר משפחתי גדול. גם אם זה ייגמר, אני חושב שזו מתנה שרבים טוענים שקיבלו אותה, אבל מעטים זוכים לה באמת.