החמירו בעונשם של נהגים עבריינים
יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אוריאל לין, יוצא כנגד דבריו של מנהל בתי המשפט המציע הקלה בתהליך ענישת נהגים ללא רישיון בתוקף - "הוא אינו מוסמך לקבוע רמת ענישה, ונהיגה ללא רישיון אינה עבירה קלה"
אלא שכל אלה לא יושיעו אותנו. הנהג מושפע, בדרך כלל, מלחצים המופעלים עליו בזמן הנהיגה, והיעד המרכזי חייב להיות שינוי בדפוסי נהיגה פסולים, שכן אלה גורמים למרבית התאונות. רשלנות בנהיגה הורגת, ושינוי דפוסי נהיגה ויצירת רמה גבוהה של ציות לחוק, לא יוכלו להיות מושגים רק באמצעות חינוך והסברה. יש צורך בהרתעה ממשית.
על פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מתוך כלל הנהגים שביצעו עבירות נהיגה ב-2009, 15% סטו פתאומית מנתיב נסיעתם; 14% לא צייתו לרמזור; 10% לא נתנו זכות קדימה להולכי רגל; 9% לא נתנו זכות קדימה לכלי רכב; 5% נהגו במהירות מופרזת. מתוך הולכי הרגל שנפגעו, 68% נפגעו במעבר חציה.
התשובה לשאלה כיצד יוצרים הרתעה, פשוטה. היא תיווצר מעצמה ברגע שנהגים יידעו כי כאשר הם מבצעים עבירה, הסיכוי להיתפס הוא ממשי. כאשר העונש המוטל עליהם יהיה כבד דיו. וכאשר רמת הענישה תפורסם בציבור, קודם ביצוע העבירה ולאחר ההרשעה.
בשרשרת אותה הרתעה מצויה מערכת אכיפת החוק: המשטרה, האמורה ללכוד נהגים בזמן ביצוע עבירות; התביעה, המביאה את העבריינים לדין ביעילות ותוך זמן קצר; ומערכת בתי המשפט, הקוצבת עונשים על פי חומרת העבירה. לדאבוני, דווקא במערכת בתי המשפט מצוי הכשל ההרתעתי.
אלא שכיום, העונשים המושתים על נהגים עבריינים אינם הולמים את חומרת העבירה. יתר על כן, הם אינם פורשים את ההגנה הנחוצה לציבור אפילו מפני עבריינים מועדים. ואולי חמור מכל, בתי המשפט נוקטים בהרבה מקרים בגישה סלחנית כלפי נהג עבריין.
קחו לדוגמה את בית המשפט לתעבורה בעכו, שם הורשע נהג שרישיון הנהיגה שלו פקע לפני שלוש שנים, ולחובתו 85 הרשעות קודמות. אלא שרישיונו נפסל לתקופה של שלושה חודשים בלבד. בבית המשפט לתעבורה ברמלה הועמד לדין נהג שצבר 62 הרשעות קודמות. אך הוא נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה ל-20 חודשים בלבד. בבית המשפט לתעבורה בחיפה, נהג שהמשיך לנהוג בפסילה ולחובתו 110 הרשעות קודמות, ספג 32 חודשי פסילה בפועל בלבד עקב "נסיבות אישיות".
ואם סברנו כי אלה מקרים בודדים וחריגים, התפרסם לאחרונה ב-ynet כי מנהל בתי המשפט, כבוד השופט משה גל, אמר כי הוא שואף לעגן גישה סלחנית. לטענתו, אין סיבה לקיים משפט פלילי מלא למי שעבר עבירת תעבורה "קלה", כגון נהיגה ללא רישיון, וכי עבירות התעבורה "לא מתאימות למשפט הפלילי". ושימו לב לקביעה הבאה: לא צריך להחמיר בענישה על עבירות תעבורה במטרה לייצר הרתעה.
אלא שאני הייתי ממליץ לכל שופטי התעבורה להתעלם מהמלצות אלה. ראשית, מנהל בתי המשפט לא הוסמך לקבוע את רמת הענישה בישראל. רמת ענישה נקבעת על-ידי המחוקק, ומעוצבת בהמשך על-ידי בית המשפט העליון.
ושנית, נהיגה ללא רישיון אינה עבירה קלה. ביום שישי האחרון נהרג שניאור חשין, בנו של שופט בית המשפט העליון בדימוס משאל חשין. מי שעל-פי החשד גרם לתאונה הקטלנית, נהג בלי רישיון נהיגה בר-תוקף. האם כבוד השופט משה גל מוכן להתייצב פנים אל פנים מול השופט חשין, ולומר לו ללא היסוס כי נהיגה ללא רישיון היא עבירה קלה?
ההגנה על החיים היא אחת המטרות העליונות של המשפט הפלילי ושל מערכת בתי המשפט, והמאבק בתאונות הוא מטרה לאומית עליונה. סלחנות כלפי עבריינים מחלישה את המאבק בתאונות הדרכים. החמרה בענישה תורמת להרתעה, וכששופטי ישראל גוזרים דינם של עברייני תעבורה - מוטב שיציבו לנגד עיניהם את המטרה החשובה של הגנה על הציבור, במקום גישת הסלחנות כלפי אלה המסכנים אותו.
לפנייה לכתב/ת 
