הצרות של גוטייה

בזמן שעיני העולם כולו נשואות אל דרום אפריקה, בערוץ 8 אימצו את הקונספט של "הכל חוץ ממונדיאל", והלכו על שבוע שלם של תוכניות אופנה המוקדשות לקהל הנשי, או לזה הגברי שאין לו כל עניין בצפייה בגברים אחרים רודפים אחרי כדורים.

גוטייה. תמונת מציאות מרוטשת, גם בלי פוטושופ

תחת הכותרת "היום שלפני", ישודרו השבוע בערוץ תוכניות העוסקות במעצבי תיקי "פנדי", במעצבים לבית "פרואנזה סקולר" ועוד. אל כולם נלוות המצלמות - כמיטב הפקות הריאליטי - ל-24 שעות לקראת יום חשוב אחד בקריירה. אבל עוד לפני אלה, שודרה אתמול (א', 22:00) התוכנית הראשונה בסדרה, המלווה את המעצב ז'אן פול גוטייה לקראת תצוגה שלו, בהשראת כוכבות הקולנוע הגדולות של כל הזמנים.

הרעיון האמיתי סביב התוכנית, המתיימרת להציג הצצה אל חיי הסטודיו העמוסים של גוטייה וצוותו, מתברר תוך דקות ספורות מכותרות הפתיחה. מדובר בשיר הלל מוזמן ומתוזמן לכבודו של מעצב העל, שנתפר למידותיו הגדולות, ומתחיל לאחר סקירה היסטורית של פועלו ומפעלו, מ-1976, דרך ניימדרופינג מחוזק במדונה ובבלק אייד פיז (איפה דנה אינטרנשיונל?!) ועד היום.

התופרות בסדנאות היזע על שם גוטייה לא מתלוננות, הרוקמות רוקמות מהבוקר ועד השעות הקטנות של הלילה (ספרנו: מ-08:00 עד 23:00 לפחות, אז הן מוחלפות ב"צוות לילה"), גוטייה מהדס בין כולם מחויך מאוזן לאוזן ומנהלת הסטודיו, מיריי, שנראית כאילו היא עומדת להתמוטט בכל שנייה נתונה - ברור שלא מתמוטטת. היא אפילו לא מתפרקת או מתפרצת על איש מהעובדים. איך נגיד את זה? לא הסרט הדוקומנטרי האותנטי ביותר שנראה על מסכינו, בלשון המעטה.

חשיבה צרה מדי

אחת מהדרמות הגדולות ב"היום שלפני" עוסקת בשמלת תנין, אותה אמורה ללבוש אחת הדוגמניות שעולות על המסלול בתצוגה הנחשבת. זוהי שמלה עליה עמלו שעות ארוכות צוות התופרות, המורכבת מחתיכות עור תנין קטנות ומעובדות. עבודת נמלים של ממש. ברגע האמת, כך מתברר, אף דוגמנית לא רזה מספיק כדי ללבוש את השמלה.

דוגמנית של גוטייה. למה להרחיב שמלה אם אפשר לחפש דוגמנית רזה?

מה עושים? לא, אף אחד חלילה לא יפתח את התפרים שבין חלקי התנין המנוח. הרי קל הרבה יותר לצאת אל מסע-בזק לחיפוש אחר דוגמנית שתתאים למידות המצומקות הללו. מניעת אנורקסיה? יוזמה למניעת הצגתן של דוגמניות במידות צרות מדי? אלה לא דברים שהגיעו לבית מדרשו של מי שמוגדר בסרט כ"אדון פריז", מעצב העל הנחשב. אה, וגם לבישת עורות במפעלי גוטייה מקובלת מאוד כאן, מבלי שאיש נותן עליה את הדעת כמובן.

למרות הלחץ שניתן להבין שרוטש היטב גם בלי פוטושופ והמשברים שבדרך, הסרט מסתיים בתצוגה עצמה, כאשר על הבמה עולות בזו אחר זו הדוגמניות הדקיקות בעיצובים בהשראת מרילין מונרו, גרטה גרבו, ניקול קידמן ושאר כוכבות הקולנוע הגדולות של כל הזמנים, לאחר שכמעט כל הדגמים עברו תיקונים עד הדקות האחרונות לפני פתיחת המסך.

את הקהל מעטרות שלל מבקרות אופנה וקיילי מינוג אחת שבאה לעשות כבוד למאסטרו של ההלבשה.

"את רוצה אוסקר? תלבשי גוטייה", כך אנחנו למדים מהסרט, שיוצר את החיבור הכמעט טבעי בין תעשיית הסרטים לתעשיית האופנה. רק חבל שלמרות הכוונות, באמת שלא הצלחנו שום דבר אמיתי על שגרת יומו של מעצב העל, אלא רק עד כמה פוליטיקלי קורקט וטרנדים בריאותיים-אופנתיים הם ממנו והלאה.