עזה: המשבר המבוזבז של ממשלת ישראל
במקום לנצל את משבר המשט להתנתקות סופית מהרצועה ולהטלת האחריות על מצרים, הקשר הישראלי עם עזה שוב הולך ומתהדק
אך ממשלת ישראל מוצאת עצמה מסובכת בסבך של אינטרסים מנוגדים לגביה: צירוף של שאיפות מדיניות, אינטרסים כלכליים ולחצים שאינם מגיעים כלל לידיעת הציבור. חלקם מתפרסמים בעיתונות הערבית: חוסאם זכי, דובר משרד החוץ המצרי אמר לעיתון אל חייאת כי התבטאויות השר כ"ץ בדבר ניתוק הקשר התחבורתי לעזה "אינן מקובלות לחלוטין וחושפות את הכוונות השליליות של ישראל בנושא". לדבריו, "החשיבה הישראלית הרשמית חותרת להיפטר מהאחריות על רצועת עזה ולהטילה על מצרים. אנו מתנגדים לעניין זה באופן מוחלט ומזהירים מפני השלכותיו ובפרט על עתידה של הבעיה הפלסטינית". ראש הממשלה המצרי הוסיף רק שלשום כי "עם הקמת ישות מדינית עצמאית בעזה, יקיץ הקץ לתביעות הלגיטימיות של העם הפלסטיני מישראל".
שליטה ישראלית - אינטרס של חמאס
אזהרות המצרים לגבי התבטאויות בעניין, נקלטו על ידי מחמוד א-זהאר, שאמר: "חששנו שפתיחה קבועה של מעבר רפיח תבטל את הזכות שלנו לעצמאות מדי הכובש הישראלי. כל מה שאנו רוצים הוא עצמאות כלכלית מישראל".
בישראל מיהרו לצטט רק את קריאתו לירות קסאמים מיו"ש, והזניחו את העובדה שא-זהאר מקפיד על כך שמעמדה של ישראל כ"כוח הכובש" בעזה יישמר בתודעה הבינלאומית.
אל המצרים והפלסטינים מצטרף הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר, שרק בשבת תיאר את עזה כ"כלא פתוח שבו שולטת ישראל בשני המעברים היחידים, מעבר ארז מצפון ומעבר רפיח לכיוון מדבר סיני". דוברים אחרים אינם ממהרים גם הם להסיר מישראל אחריות. בתגובה לסיום המצור האזרחי-כלכלי והגדלה משמעותית בהיקף הסחורות שייכנסו לרצועה, דובר אונר"א כריס גנס: "הישראלים שולחים את משאיות הסיוע במדיניות מכוונת למעבר כרם שלום, שם פריקת הסחורה אורכת זמן רב יותר. אנו דורשים שישראל תפתח את מעבר קרני".
כשבניו יורק נשאלו דוברים בכירים באו"ם על הכספים הרבים במזומן שמכניס ארגון אונר"א לעזה (12.5 מיליון דולר מדי חודש), סרבו להתייחס לנושא והדובר רק ציין: "צריך להפסיק להתלונן על הכסף הרב שאנו זורקים על הפלסטינים ועל כך שהם תלויים תמידית בעזרה מבחוץ. במקום זאת עלינו להתלונן על המצור שמטילה ישראל ועל כך שאינה מאפשרת יצוא מעזה דרך נמלי ישראל".
בדברים אלו מסמן דובר האו"ם את הכיוונים הנוספים שאליהם יופנה הלחץ על ישראל: פתיחת מעברים נוספים (לשני הכיוונים) ובהמשך, יתכן כי בעקבות פיוס לכאורה שיושג בין שלטון אבו-מאזן לחמאס, תידרש ישראל לפתוח מחדש את שיירות "המעבר הבטוח" מעזה לשטחי יו"ש.
בעזרת תיווך מצרי ימומש ה"פיוס" על ידי העמדת אנשי אבו-מאזן במעברים עצמם, כאשר עמדות הביקורת של חמאס יוזזו כ-100 מטר מהמעבר ושם יגבו את המיסים שהם מטילים על כל סחורה הנכנסת לעזה. החמאס, ששליטתו בעזה ובמערכת הכלכלית שלה ללא עוררין, גובה מס על כל סחורה הנמכרת בעזה - גם סחורות שמגיעות מישראל.
הפספוס הישראלי
היכן נמצאת ממשלת ישראל בסבך הזה? היא מותחת קו אדום אחר קו אדום, ועדיין איננה מצליחה להבין איך למרות כל המחוות שהיא עושה הקווים האדומים שלה נפרצים. כל מה שנותר לממשלה הוא להתעקש על סמלים וספינים ("לא לנמל איראני", "מצור צבאי על עזה", "המצור יוסר רק כשגלעד שליט יוחזר" "שלום כלכלי"). דובריה אינם מזכירים כלל את העובדה הידועה היטב בעולם הערבי: עזה היא הכלא הגדול בעולם, לא בגלל ישראל - אלא בשל סירובה של ממשלת מצרים ליציאה חופשית ממנה דרך מעבר רפיח. המעבר אמנם נפתח לחולים וסטודנטים אולם המצרים עדיין מטילים מגבלות על כלל האוכלוסיה בעזה מחשש פן ייפרץ שוב הגבול.
רם עמנואל, ראש הסגל בבית הלבן, צוטט כאומר: "אסור לבזבז משבר בלי להפיק ממנו תועלת". בפני ממשלת ישראל עמדה רק לפני שבוע האפשרות לנצל את משבר המשט ולהגיד לעולם כולו: "אתם רוצים שסחורה תיכנס לעזה ושהעזתים יוכלו לצאת חופשי? אין בעיות, אנו סוגרים הרמטית את מעבר ארז ושמצרים תפתח את מעבר רפיח לכל אדם ולכל סחורה - פרט לסחורה צבאית".
אך הצהרה הגיונית כזו אינה אפשרית בממשלה שבה רבים האינטרסים הנסתרים, ולמענם תמשיך ישראל להיות "הכובש המטיל מצור 360 מעלות סביב עזה". מי שחושב כי בעקבות ההחלטה אתמול על ההקלות ב"מצור", הלחצים על ישראל בענין עזה ייפסקו או שהאיום הצבאי הנשקף מעזה ידעך – שיקום.
אבי טרנגו, עיתונאי
לפנייה לכתב/ת 
