סלטים שלא עוצרים באדום

מדי פעם צריך איזו עצירה קלה להתרעננות מחום המציאות המזרח-תיכונית. לא מזמן חזרתי מגיחה קצרה בלונדון. כמה ימים תחת שמיים אפורים ומנדט בריטי ואני כחדשה. אחרי שנים רבות שבמהלכן לונדון היתה עבורי בית שני, אני חוזרת אליה לפגוש חברים ותיקים, להשלמת ציוד (שופינג), וכמובן - לאוכל. הטענה המרכזית כלפי המטבח האנגלי היא העדר טעם או נטייה לבישול יתר של חומרי גלם איכותיים. אבל כראוי למטרופוליס קולוניאלי, לונדון מציעה קשת רחבה של טעמים אקזוטיים ממיטב מטבחי העולם. בין דים סאם סיני, בנטו יפני, פו ויאטנמי וצ'יקו טיקה מסאלה, לא במקרה בלונדון הייאוש נעשה יותר נוח. יש בה הכול, לכולם, וכל הזמן.

בשנות הלימודים בלונדון חייתי כמו שסטודנטים חיים, בין ג'אנק פוד לקופסאות שימורים וארוחות מיקרוגל. המכשיר הכי פעיל במטבח שלי היה כפתור ההפעלה של המיקרוגל והעזר הכי שימושי היה כרטיס אשראי. מאז אותם ימים מצאתי את הדרך למטבח, ובביקורים שלי בלונדון אני מחפשת אוכל מזווית אחרת. גיליתי שאת העיר הגדולה אפשר לחוות גם אחרת. העיר מרושתת בשווקי איכרים, עם מגדניות, מסעדות וחנויות אוכל שמתמחות בתוצרת מקומית, עונתית ואיכותית.

למי שלא מסתפק בכל אלה ישנה עוד חלופה: ה"אלוטמנט". תמורת סכום די סמלי יכול כל אחד לשכור חלקת אדמה לצורך גידול חקלאי. השכרת חלקות לחקלאות עירונית קיימת כבר שנים, ולא רק בלונדון. בביקור האחרון יצא לי לבקר בחלקה של זוג חברים, שבערב, אחרי יום עבודה, קופצים לסדר את ערוגת הצנוניות. מה שהתחיל כתחביב התפשט לשטח של שלוש חלקות עם עצי פרי, ערוגות ירק ופרחים, בגידול ביו-דינמי, וללא ריסוסים. עבורם זה לא רק תחביב רציני, זו פעילות גופנית לנשמה שנותנת הפוגה מקצב העיר. הזדמנות למלא מצברים אחרי בילוי יום ארוך מול מסך מחשב, שבחדר קטן בבניין משרדים גדול. זה עוד לפני שדיברנו על החזרת השליטה בכל מה שקשור להרגלי צריכה.

מהתוצרת הנפלאה רקחתי שני סלטים על בסיס עגבניות שעכשיו בעונה. אוכל אנגלי ים-תיכוני.

סלט ירקות צלוי ונא

סלט שהוא גם ארוחה. חגיגה של צבעים, טעמים ומרקמים בסלט שמשלב מרקם פריך של ירקות טריים עם טעמם המרוכז והחרוך של ירקות צלויים. אפשר לגוון עם עשבי תיבול שונים, תוספת של אגוזי מלך, שקדים או גרעינים קלויים, או לחלופין, פרוסות אנשובי וצלפים. את מה שנשאר בתחתית מנגבים עם פרוסת לחם טובה.

המרכיבים (ל-2 אנשים כמנה עיקרית או ל-4 כמנה ראשונה):

500 גרם עגבניות שרי בשלות, שטופות וחצויות

1 פלפל חריף, פרוס דק (לא חובה)

10 צנוניות קטנות, שטופות ופרוסות דק

3-4 גבעולי בצל ירוק שלמים

2 קישואים, פרוסים דק

2 פלפלים אדומים (גמבה), שטופים וחתוכים לקוביות

1-2 עגבניות, שטופות וחתוכות לקוביות

1 אבוקדו

חופן עלי פטרוזיליה, שטופים וקצוצים

1 כף דבש

פפריקה מעושנת (לא חובה)

שמן זית איכותי

מיץ מ-1/2 לימון

מלח ים גס, לפי הטעם

פלפל גרוס טרי, לפי הטעם

150 גרם גבינת עזים או כבשים, מפוררת

1. מחממים מחבת פסים. כשהמחבת חמה, מושחים אותה במעט שמן זית בעזרת מברשת.
2. מניחים את חצאי העגבניות כשצידן החצוי פונה כלפי מטה, מנמיכים ללהבה בינונית וצורבים את העגבניות כ-15-20 דקות, עד שהן מתרככות, המיץ שלהן מתאדה וטעמן מתמרכז. תוך כדי אפשר להוסיף את פרוסות הפלפל החריף ומעט מהפפריקה המעושנת. לחילופין אפשר לחמם תנור ל-200 מעלות ולצלות את העגבניות בתנור. מניחים את העגבניות הצרובות בקערה.
3. משמנים שוב את מחבת הפסים. מניחים את הצנוניות הפרוסות (כן, צולים את הצנוניות!), גבעולי הבצל הירוק השלמים ופרוסות הקישואים על המחבת וצולים עד שמופיעים סימני חריכה. הופכים וצולים את הירקות מהצד השני.
4. קוצצים את גבעולי הבצל הצלוי. מוסיפים לקערה עם העגבניות הצרובות את הירקות הצלויים, גמבה, פטרוזיליה קצוצה, עגבניות טריות.
5. בעזרת כפית מוציאים את בשר האבוקדו ומוסיפים לקערה. מערבבים בעדינות.
6. מתבלים במלח, פלפל, דבש, מיץ לימון ושמן זית. טועמים ומתקנים תיבול. אפשר להוסיף מעט פפריקה מעושנת, ואם משתמשים, אז בעדינות.
7. מעבירים את הסלט לצלחת הגשה ומפוררים מעל את הגבינה. מגישים מייד.
   

(צילום: נעמי אבליוביץ') 

סלט עגבניות, צימוקים וזיתים

הסוד של הסלט הזה הוא שילוב מתוק-מלוח בין עגבניות, צימוקים וזיתים. עגבניות טובות במיוחד בוחרים לפי הריח.

500 גרם עגבניות מתוקות, מזנים שונים, שטופות וחצויות

חופן זיתים שחורים מזן קלמטה, חצויים ומגולענים

חופן צימוקים כהים

2-3 כפות שמיר קצוץ

1-2 כפות שמן חמניות לא מזוכך

מלח ים גס, לפי הטעם

פלפל גרוס טרי, לפי הטעם

אופן ההכנה: 

1. מערבבים בקערה את כל רכיבי הסלט.
2. טועמים ומתקנים תיבול.
3. מומלץ להגיש בטמפרטורת החדר.
   

נעמי אבליוביץ' היא ארכיטקטית, גסטרונומית, עיתונאית וצלמת אוכל. לאתר של גסטרונומי