שכחו אותו בבית

הגברת בחו"ל והבית נכנס להקפאה. אולי בגלל שהמזגן עובד 24 שעות. לקח לי זמן להבין שהכלבה מתחבאת מתחת למיטה לא מבושה אלא מקור. בכל מקרה, אין יוצא וכמעט שאין בא. אף אחד לא מפר את העוצר ונכנס לשטח המפורז שהוא הקו הדמיוני המבדיל בין המטבח לסלון. כמעט ולא מבשלים, אוכלים הרבה בחוץ וגם הרבה שטויות. אני למשל גיליתי תגלית קולינרית מדהימה בימים אלו. האם ידעתם שעוגיות עבאדי, אלו עם המלח, הן רק 26 קלוריות ל-2 יחידות? אז שפכתי שקית של 400 גרם לקערה, הנחתי ליד זה קוטג' ומספר מלפפונים חיים (הבטחתי לגברת לאכול בריא) - כאלה מאריזות הקלקר שעדיין יש להם מעט טעם - והנה אחלה ארוחה מול הטלוויזיה.

אלא מה, אתה נרדם, הפירורים עליך, הקערה נופלת, אתה מתעורר בבעתה אבל מייד נרגע. הגברת לא בבית, אין הערות, אין נזיפות. אתה כותב פתק לבדוק איפה נמצא שואב האבק, לבדוק איך מפעילים אותו ולטפל בזה מחר או מחרתיים והולך לישון, וכשאתה עובר לחדר השינה אין מי שיעיר לך להנמיך את כל הפיצוצים בסרט האקשן.

אבל חברים, למצב הזה יש גם חסרון מרכזי, כי גם אין מי שיעיר אותך כאשר אתה קופא בסלון מהמזגן ויזכיר לך שעוגיות עבאדי, עם כל הכבוד (ויש לי הרבה כבוד אליהן) - זה לא אוכל.

מסתבר שגברים במצור הם יצירתיים בנושאי ניקיון. אני למשל גיליתי שיש מטליות לחות לרצפה וזה עובד נהדר גם על ספות וגם על כלבים. לדעתי מי שהמציא את זה היה בדיוק אחד שאשתו נסעה לחו"ל לשלושה שבועות.

ביום השלישי נמאס לי. ירדתי למטה והלכתי לאכול ב"בהדונס" באבן גבירול. קל"ב. פלאפל לבנבן בפנים, שחום בחוץ ומהסוג הלא מתובל כל כך. טעים. החומוס לטעמי היה קצת דליל ובקערה הענקית שהכילה הרבה סלט קצוץ היה מלא מיץ, כזה של סלט ששהה זמן רב מדי קצוץ. לדעתי הוא כבר היה כבוש, אבל אכלתי, מה, יש לי ברירה? הגברת לא נמצאת ואין לי למי לקטר.

בערב אכלתי שווארמה בשעון ביפו. היא הייתה טובה אבל לא משביעה. חציתי את הכביש וישבתי בקפה ממול, זה שמשקיף על השעון ושוב אכלתי עלי גפן פגז עם יוגורט, וקינוח של קדאיף מעולה. הספק לא רע, חשבתי לעצמי בסיפוק והלכתי לישון. אחרי שעה התעוררתי כדי לכבות את הפיצוצים בסרט האקשן בטלוויזיה.

למחרת הלכתי עם הקטנה לארות בוקר ב"קפה ג'ו" במתחם השק"ם לשעבר באבן גבירול. לא הולך לי עם החבר'ה האלה, ותאמינו לי שאני מנסה. אמנם הקפה מעולה, אבל ארוחת הבוקר לילדה הגיעה עם שתי פרוסות לחם דגנים קרות ולא טעימות. ביקשנו עוד שתי פרוסות והפעם, אם אפשר, לקלות אותן. אין בעיה, אמר המלצר האדיב בעל הזקנקן הצרפתי, אבל זה בחיוב נוסף. אוקיי, הסכמתי, אבל חברים, אם מישהו מכם מסוגל לסיים ארוחת בוקר עם שתי פרוסות לחם כשבדיוק נשאר לך לנגב את הצהוב של העין ואין עם מה, שיקום.

אני, לעומת זאת, התלבטתי ובסוף הזמנתי לעצמי בייגל ניו יורקר שאמור להגיע עם גבינת שמנת וקפה. בדיוק כאן, לצערי, התעוררו נקיפות המצפון שלי ושאלתי אם אפשר לקבל את הזה עם משהו רזה יותר. בוודאי, הגיעה התשובה האדיבה. הגיעה צלחת בייגל ולצידה צלוחית גבינה דלילה ומימית שברור שאי אפשר למרוח אותה על כלום. התנחמתי בקפה נוסף. מה שמעצבן אותי הוא שהם באמת יודעים להכין קפה. חוץ מהטיפ שהשארתי למלצר עם הזקנקן, הרי טיפ לבעלים: נסו גבינה בולגרית למריחה 5% שתלך פגז עם הבייגל, שדווקא הגיע קלוי. ואם אתם רוצים לחייב על מנת לחם וממש לא חשוב כמה - אז לפחות שיהיה לחם ראוי לכך.

כבד עוף עם חזה אווז

לפני שנתחיל, הרי מספר הנחיות לגבי כבד: כבד עוף טעים במיוחד כאשר לא מטגנים אותו מדי - טיגון יתר הופך אותו למריר וגרגרי. וכן חשוב לקנות אותו נקי מאוד או לטרוח ולנקות לבד, שכן התוספות הלבנבנות גורמות לכל התבשיל לצאת לא טעים באופן מיוחד. כבד עוף מנוקה היטב ומטוגן מעט בחום לא גבוה על מנת שיישאר ורדרד בפנים יהיה טעים מאוד. יש סיכוי שגם כאלה שלא טעמו או לא אהבו כבד מעולם, יאהבו אותו, אם תקפידו על כללים אלו.

המרכיבים (ל-6 מנות):

200 גרם חזה אווז מעושן, פרוס לקוביות קטנות

3 בצלים קלופים ופרוסים לטבעות דקות

1 בצל סגול, כנ"ל

מלח ופלפל

בערך 2 כפות חומץ בלסמי (תלוי בחוזקו)

1/4 כוס שמן זית

2-3 כפות שמן תירס

אופן ההכנה:

1. בשמן הזית מעורב עם שמן התירס מזהיבים את טבעות הבצל, ממליחים ומפלפלים אותן. מוציאים לצלחת ומכסים.
2. מוסיפים למחבת את חזה האווז ומטגנים מספר דקות. מוסיפים את הכבדים, מלח ופלפל ומטגנים תוך שאנחנו הופכים אותם בעדינות (רצוי במלקחיים) מכל הצדדים.
3. מחזירים את הבצל ואחרי דקה מוסיפים חומץ בלסמי. מבשלים יחדיו במחבת לא מכוסה כ-2-3 דקות, עד שהבלסמי מצטמצם ומתקרמל.
   

אפשר להפחית מכמות המלח ולהוסיף מעט רוטב סויה ביחד עם הבלסמי ואפשר גם להוסיף מספר טיפות טבסקו.