אינטרנט לכווו-לם ובחינם - זו זכותנו

רוצים WiFi חינם? תדרשו אותו

יותר מכל הזכויות שמעניקה לנו בטובה ממשלת ישראל - מככב בכותרות חופש הביטוי. חירות זו היא יותר מהזכות לעמוד ברחוב ולדבר על כך שביבי שוגה - בלי שיקחו אותך לארכיפלג גולאג לבלי שוב.

מדובר ביכולת להחליף דעות ורעיונות, ולהחשף למקסימום צדדים בשיח הציבורי. אלא שאחוז משמעותי מאוד מהשיח הזה כבר לא מתחיל ברחוב, בתור לכספומט או על במת הכנסת, אלא כאן לפניכם: באינטרנט. ומי שאינו מחובר, לא יכול להשתתף במשחק.

למה אנחנו לא כמו פינלנד?

פינלנד קבעה את החיבור לאינטרנט כזכות יסוד, בהיותו שער אל השיח הציבורי, בו לא יוכל לעבור מי שאין לו חיבור שכזה. אמנם המדינה מסבסדת את החיבור ולא מספקת אותו בחינם (ובמקביל, מפקחת בצורה הדוקה על התמחור של ספקיות התשתית והתוכן), אבל זהו צעד בכיוון הנכון.

גם שווייץ ואוסטרליה שוקלות הכרה בחיבור האינטרנט כשלוחה דיגיטלית לחופש הביטוי. בצרפת כבר נקבע כי החיבור הוא זכות, דבר שעיכב ושינה חוקים למניעת פיראטיות במדינה. עם זאת, הצרפתים לא מתכננים לממן חיבור חינמי לאזרחים בשלב זה.  

סקר שהזמין ה-bbc מראה כי ארבעה מכל חמישה אנשים בעולם המערבי סבורים שחיבור לאינטרנט צריך להיות זכות יסוד, בהיותה חלק מחופש הביטוי. מה שווה אותו חופש, זכות שיש לכם כאזרחי ישראל, אם אתם לא מסוגלים להשתתף בשיח הציבורי, לחוות דעה, ללמוד דברים חדשים ולהתנגד לרעיונות מסוכנים?

למה זה טוב?

"אידיאולוגיה של נוחות", בטח חלקכם מפטירים. "עוד אחד שהשכנים שלו שמו קוד על החיבור רשת שלהם, והוא רץ להתבכיין". אבל אני לא מדבר כאן על הנוחות שלי, אלא על שלכם, שכן יש סיבות רבות בעטיין כולנו נרוויח מחיבור חינמי.

לדוגמה, חשבו על זה: אינטרנט חופשי פירושו שאף אחד לא יגנוב רוחב פס מאף אחד, אף פעם. זה גם אומר שלא יהיו מצבים שאיזה ילדון מחוטט משתולל עם ההורדות בביטורנט או מרחיב את השכלתו הפורנוגרפית על חשבונכם. כמובן שחיבור חופשי מהסוג שעליו אני מפנטז, יהיה איטי מאוד ויתאים רק לצפיה בעמודים ולא להורדות ומשחקי רשת.

ספקיות האינטרנט החמדניות ייתענגו על כך, שכן לא מעט משתמשים יחליטו לשדרג את החיבור ולהן תהיה סיבה להעלות את המחיר. 
 

ובנוסף, חישבו על גמישות הפעולה האפשרית: חיבור אלחוטי מכל מקום יקל על אנשים פרטיים וגופים עסקיים, ויהפוך את הערים לנגישות יותר. תסכים איתי גם מועצת העיר תל אביב מבצעת בימים אלו ניסויים מתקדמים בחיבור איזורים מרכזיים בעיר לרשת בחינם.

עוד יתרון הוא להביא את חוויית האינטרנט לאנשים שהיו מרוחקים ממנה, מסיבות כלכליות או תרבותיות, כמו קשישים או חסרי אמצעים.

בחודש שעבר הושלם בקריית שמונה ניסוי לחיבור תשתית אינטרנט מהיר - במסגרת תוכניתו של שר התקשורת, משה כחלון, להפוך את חברת החשמל לספק תשתית.

ראש הממשלה, השר ובכירי חברת החשמל טפחו לעצמם על השכם והפליגו בתיאורי עתיד מתוק וקסום בו ילד מעיירת פיתוח בדרום לומד שיעורי וידאו מקוונים בביתו המועברים מהטכניון. ואם אין לו כסף לחיבור אינטרנט מהיר שכזה? הרי חברת החשמל לא תחלק אינטרנט בחינם, כשם שהיא לא מחלקת חשמל בחינם. רעיון האינטרנט החינמי והממומן על ידי המדינה, יכול להוות צעד ראשון ומעשי להשגת אותן המטרות בדיוק.
 

רגע, איך יתכן שזה חינם?

חיבור אינטרנט לאומי הוא פרוייקט יקר מאוד במבט ראשון. בכל זאת, מדובר בעשרות אלפי מוקדי wifi, או כמה עשרות אנטנות wimax (מוקד wifi מכסה כמאה מטרים. ווימקס – כשמונה קילומטרים).

טכנולוגיית הווימקס נמצאת בשלבי ניסוי מתקדמים, אשר הוכיחו את יעילותה (גופים עסקיים וציבוריים לא משתמשים בה בטענה שצה"ל לא מרשה. צה"ל, כשלעצמו, דווקא לא הגביל השימוש בניסויי wimax שהתקיימו בעבר). עיריית תל אביב אף בחנה אפשרות לשימוש בה לחיבור העיר לרשת.

חוקי זה הכי, אחי

אז בעצם, כולם מרוויחים: המפרסמים, המדינה, הספקיות וכמובן – אתם. יש כמה שאלות לא פתורות שעולות מ"זכות החיבור": חשש מאיסוף נתוני גלישה, ריבוי פרסומות מוגזם, צנזורת אתרים ועוד.

חשוב לזכור שכל מהלך מפיר פרטיות שתעשה הממשלה יגרור, ככל הנראה, התנגדות מחזית חזקה ומאוחדת: המשתמשים, שלא ירצו שהאח הגדול יעיין בהיסטוריית הגלישה שלהם - והמפרסמים, שלא ירצו שהממשלה תבריח להם את הקהל. להזכיכם, לארגונים גדולים יש כוח במשק, ותלונותיהם זוכות ליותר התייחסות מאשר המכתבים הזועמים שסבא יחזקאל שולח למשרד הרווחה.

לסיכום, אני מציע שקודם כל נסלול את הכביש, ואחר כך נחליט יחד מהי מגבלת המהירות בו.