שדולה למען שליט - לא רצינית

נשפכו שם המון מילים. התעלתה על כולם ח"כ אורלי לוי (ישראל ביתנו), שהודתה בפה מלא שלכנסת אין שום יכולת להעביר שום החלטה בנושא. מה אם כן היא מחפשת בכנסת? ובשביל מה קיימת אם כן הכנסת? האם לא כדי לחוקק חוקים ותקנות? אם ח"כ לוי לא מרגישה שיש לה השפעה, מדוע היא נמצאת שם? בשביל המשכורת והכבוד?

ח"כ אחר התהדר בפגישותיו עם ראשי המנהיגות העולמית, שאינם מבינים כיצד מדינה שלמה נלחמת על חייל אחד. הסבר להם, ח"כ נכבד, שתושבי המדינה נלחמים על חייו של החייל אבל חברי הכנסת שלה וממשלתה של ישראל, לא עושים זאת. מה רצית לומר, בעצם? רק חבר כנסת אחד הרים את קולו בבהירות והוקיע את מחדלי שתי הממשלות האחרונות, כשהאשים את שני ראשי הממשלה אולמרט ונתניהו, בפחדנות ובחוסר יכולת להוכיח מנהיגות ולהחליט באומץ על הצורך בשחרורו של שליט.

דוברים אחרים נשענו שוב על הטיעון של "חזרת אסירים למעגל הפיגועים", כשהוזכרה אפשרות למימוש העסקה להשבתו של שליט. כמה דיו כבר נשפך על סתירת הטיעון הנלעג הזה? נדמה שהוא עולה שוב ושוב, כשאין תירוץ אמין למחדל של אי עשייה.

הרי ממשלות העבר הקלו על אסירים בטחוניים עד כדי מתן תנאי מותרות, כדי שהללו לא ירצו לחזור לפשוע. היה זה הטיעון המנצח לפני הסכמי אוסלו, ולפיו במידה שיקויים ההסכם, גם האסירים שישתחררו במסגרתו לא ירצו לחזור לפיגועים מתוך "הכרת תודה" לממשלות ישראל.

בינתיים אין הסכמים, אבל האסירים הבטחוניים זוכים לתנאי מלון 5 כוכבים, ומצבם לא עתיד להשתנות. הממשלה שוב שיחקה במשפחת שליט, באמצעות תעתועי הטעייה בנוסח הצעת חוק טרומית. הרי לא נראה שימנעו ממשפחות האסירים לבקרם, ולא יחמירו בתנאי הכליאה שלהם הכוללים צפייה בטלויזיה וזכות ללימודים.

לכך מצטרפת ההחלטה להקלות בסגר על רצועת עזה. אבל מעולם לא היה סגר אמיתי על הרצועה. רק לאחרונה החלו להפיץ את רשימות בתי העסק והסוחרים שממשיכים לסחור במוצרי צריכה שאינם מזונות, כמו מכשירי חשמל, בגדים, צעצועים ומה לא, עם תושביה. זאת למרות שלמשפחת שליט הבטיחו שיוטל סגר על עזה כדי להכריח את התושבים להתנגד לחמאס.

עזה הפכה לבית כלא לא בגלל ישראל, אלא כיוון שמצרים לא מוכנה לפתוח את מעבר רפיח (למעט לחולים ולסטודנטים). הסגר שלא היה, מאפשר לראשי החמאס לטעון שגורל תושביה נמצא בידי ישראל. אך הרי אם הגבול בין עזה לישראל ייסגר והסחורות יעברו לרצועה במעברים המצריים ובנמל עזה, תוך פיקוח חיצוני למניעת מעבר נשק, האחריות תועבר למצרים ולא תיפול עלינו.

השטח הוא ההוכחה לשיקול דעת שגוי ומוטעה של המנהיגים: כל כך הרבה החלטות הרות גורל מבחינה לאומית ועולמית מבוצעות בלי לקחת בחשבון את תוצאותיהן, ואילו החלטה לשחרר את שליט, החלטה שכל כך משפיעה על בני הנוער ומשפחותיהם ומתבטאת באי גיוס קרבי לצה"ל ובחוסר אמון במערכת - לא יכולה להתקבל.

אם חברי השדולה החדשה באמת רוצים לראות את גלעד שליט חוזר לביתו, מבלי שנחשוד בהם כי ריח השיקול הפוליטי מלווה את מעשיהם, עליהם להיפגש ולהשמיע את קולם יום יום, לפני כל דבר אחר, כדי שהנושא לא יירד מסדר היום. עליהם לדון ולייצר אפשרויות לפתרון הסוגייה יום-יום. כך פועלות שדולות אחרות, שאנשיהן רצים אחרי חכ"ים ושרים שעה שעה. כך עובדת הפוליטיקה: מי שחזק וצועק, לו נשמעים.

בפגישה אחת לחודש, כפי שהוחלט עם הקמת השדולה, רק נצבור עוד ארבע שנים עד שיוחלט משהו, אם בכלל. כך לא מבטאים רצינות למאבק על חייו של חייל ישראלי.