אפליית המזרחים בבית הספר של ילדכם

לישראלים שאינם חרדים ידוע מעט מאוד אודות החברה החרדית, רוב המתייחסים לפרשת עמנואל מעולם לא ביקרו בבית ספר חרדי ולא בישיבה חרדית, והבורות מהווה קרקע פורייה להתפתחות של התנשאות וייחוס מומים, בבחינת "הפוסל במומו פוסל".

יתכן מאוד כי בבית הספר לבנות בעמנואל נהגו יחס מפלה וגזעני כלפי בנות למשפחות מזרחיות. אם היחס המפלה במקרה זה בוטה וגלוי, הוא גם קל יחסית לזיהוי ומכאן מובנים רגשות העלבון והכעס של ההורים שסבלו מהאפליה. מובן שאפליה לרעה של תלמידות חרדיות ומזרחיות בבית הספר החרדי אינה ראויה ויש להיאבק בה. ועדיין, עלינו לזכור כי החברה החרדית עצמה סובלת מיחס מפלה וגזעני.

התנשאות וגזענות כלפי מזרחים לא שונה בהרבה בחברה האשכנזית-חרדית לבין כלל האשכנזים הישראלים.

בבתי הספר הממלכתיים פועלת מאז ומתמיד שיטה סמויה לעידוד תלמידים אשכנזים ולהדרת מזרחים. מקורה של השיטה המפלה על רקע גזעני אינו בישראל. שנותיה כשנות בית הספר המודרני במדינות המערב, ושורשיה בהיגיון הממיין של בתי הספר.

לפי הגיון זה, הקבוצה החזקה בחברה שומרת על כוחה ומעבירה את זכויות היתר שלה מדור לדור באמצעות בתי הספר. ה"מיון" שבתי הספר עושים לילדים אינו אלא אשרור של ההבדלים המעמדיים בין המשפחות של התלמידים.

בחברה הישראלית הקבוצה האשכנזית החזקה מערימה מכשולים וקשיים בפני תלמידים מזרחים בדרך להצטיינות בבית הספר. בנים ובנות למשפחות מזרחיות פוגשים בבית הספר שפה שאינה מוכרת להם, עמדות שאינן מוכרות להם ומעל לכל קריטריונים חדשים למה שראוי ולמה שאינו ראוי. השפה שבה מדברים מורים ומורות בבתי הספר מוכרת לתלמידים אשכנזים מהבית. זוהי עברית "תקנית", שפת האקדמיה, התקשורת, הכלכלה והחוק.

לעומתם, התלמידים המזרחים חשופים במשפחותיהם לעברית ששורשיה נטועים עמוק במסורת היהודית ובטקסטים העבריים העתיקים. כמו כן, העמדות והערכים שתלמידים אשכנזים פוגשים בבתי הספר דומים לעמדות ולערכים שהם למדו במשפחותיהם, למשל: אינדיבידואליזם ומתירנות. לעומת זה, תלמידים מזרחים באים לבית הספר פעמים רבות עם עמדות וערכים כגון כיבוד המסורת ומנהגי הדת היהודית. בהרבה מקרים אין התאמה בין עמדות אלו שהתלמידים המזרחים למדו להכיר במשפחותיהם, לערכים המובילים בבתי הספר.

כך לדוגמא, תלמיד או תלמידה מזרחים לומדים לעתים בבית כי אולי אין חובה לנשק מזוזה אבל זה סימן של כבוד למסורת. כאשר יראו את הסימן הזה בבית הספר, המעשה לא יובן. האפליה מתחילה במקום שבו ההבדלים בין השפות, העמדות והערכים הופכים לקריטריונים של הצלחה ושל התנהגות ראויה.

כמעט כל המדדים להצלחה בלימודים ולהתנהגות ראויה מבוססים על שפה ועל עמדות המוכרות יותר לתלמידים האשכנזים. על בסיס מדדים אלו המוטים מראש לרעת ילדים ובני נוער מזרחים נקבעים הציונים, ומוערכת ההתנהגות בכיתה.

כך למשל, למרות שאין הבדלים בעומק החשיבה ויכולת הביטוי בין תלמידים אשכנזים למזרחים, יש הבדלים בסגנונות ובביטוי. תלמידים אשכנזים ינסחו רעיונות "תקניים" בלשון "תקנית", שהם הקריטריון המוביל להצטיינות במבחנים, בעבודות ובשיעורי בית. מכאן שהתלמידים המזרחים סובלים מגזענות סמויה המובנית בתוך שיטת הלימוד, ההערכה והמיון של בתי הספר. גורלם נחרץ מראש להיות בעלי פוטנציאל להישגים נמוכים, וגרוע מכך - נשאים לשלל הגדרות סמי רפואיות - לקויי למידה ולקויי התנהגות.

אם יש הבדל בין בתי הספר הממלכתיים לבין החרדיים, הוא אינו נעוץ בשאלה של גזענות כלפי מזרחים, דווקא בנושא זה מערכות החינוך דומות. ההבדל אם כן הוא בשיטות האפליה. בעוד שבחינוך החרדי המיון המפלה נעשה באופן גלוי ובוטה, המיון המפלה במערכת החינוך הממלכתית הוא סמוי ומוכחש.

אם רוצים להתבונן במבט מפוכח על פרשת עמנואל, צריך לראותה כמייצגת תופעה: הגזענות כלפי מזרחים בחברה הישראלית איננה בעיה חרדית, זוהי בעיה אשכנזית.

ד"ר יועד אליעז, פסיכולוג