השיחות על הפסקת ציד הלוויתנים נכשלו

השיחות בוועידה הבינלאומית להגנה על לוויתנים IWC, שנועדו להפחית את כמות הלוויתנים הניצודים על ידי נורווגיה, איסלנד ויפן, הגיעו למבוי סתום, וכנראה נכשלו. הצעת הפשרה לפיה האיסור על ציד מסחרי יוחלף בהיתר לציד מצומצם תחת פיקוח לא התקבלה.

בתום יומיים של שיחות קדחתניות בדלתיים סגורות, יצא אנתוני ליברפול, יושב הראש בפועל של הוועידה, ואמר לעיתונאים המסקרים את הדיונים בעיר אגאדיר במרוקו ש"הפערים בין העמדות של הנציגים השונים נותרו גדולים". סוזן ליברמן, ראש משלחת ארגון הסביבה Pew Environment Group אמרה: "משמעות הדבר כי השיחות הסתיימו". הנציגים אמנם ימשיכו בתוכנית הוועידה וידונו בנושאים שונים, אולם הנושא העיקרי שעמד על הפרק נותר בלתי פתור.

פרשנים העריכו שכישלון השיחות יותיר את המצב הקיים על כנו עד לפגישה הבאה של חברי הוויעדה בעוד שנה. המשמעות: האיסור על ציד מסחרי יישאר בתוקף כלפי רוב מדינות העולם, אך על הנייר בלבד עבור איסלנד ונורווגיה; הן ימשיכו לקבוע לעצמן כמה לוויתנים יצודו בשנה. באופן דומה גם יפן תמשיך לצוד אלפי לוויתנים בשנה, בתואנה שמדובר בציד למטרות מחקר מדעי.

נציגים מ-88 מדינות התכנסו במרוקו כדי לדון בשאלה האם לשמר את האיסור ב-25 השנים על ציד מסחרי של לוויתנים. ארצות הברית העלתה הצעת פשרה: למשך העשור הקרוב יותר למדינות העוסקות בציד (איסלנד, נורווגיה ויפן) לשוב לציד מסחרי, אך תחת מכסות מצומצמות ופיקוח בינלאומי הדוק, כדי להגן על מינים ואוכלוסיות של לוויתנים המצויים בסכנת הכחדה.

היפנים לא רצו להתגמש

אחד מסלעי המחלוקת העיקריים היה ציד הלוויתנים באוקינוס האנטארקטי - שם צדה יפן מאות לוותנים מדי שנה. על פי הפשרה האמריקנית לא הושגה הסכמה באשר למכסת הציד השנתית שתותר ליפנים, ובטוקיו נחרדו מהאפשרות שבתום 10 השנים הם יצטרכו לחדול לחלוטין מציד.

נציגים של ארגוני סביבה אמרו כי יפן נעמדה על רגליה האחוריות והיא שאחראית לכישלון השיחות. נציגי יפן ודוברת הוועידה לא מסרו את תגובתם על כך. ג'וניצ'י סאטו, ראש ארגון גרינפיס ביפן, מתח ביקורת על נציגי ארצו ואמר "הגיע הזמן לשינוי אמיתי במדיניות ולפעולה פוליטית שהשלכותיה ישימו קץ לטענות המופרכות של יפן בדבר ציד לוויתנים לצורכי מחקר מדעי בשמורת הלוויתנים באוקינוס הדרומי...".

ראש משלחת ארה"ב לוועידה, מוניקה מדינה, אמרה כי הדיונים "הגיעו למבוי סתום" אך מטרתה של ארצות הברית נותרה בעינה, והיא להציל את הלוויתנים. יפן טענה מנגד כי היא הסכימה לוויתורים גדולים, והאשימה את יתר המדינות כי סירבו אפילו לשקול הרג של חיה אחת. היא טענה, בשם המדינות התומכות בציד, שפעולתיהן אינן מאיימות על הלוויתנים, שאוכלוסייתם של מינים רבים גדולה מספיק, ושלגביהם יש להסיר את האיסור על הציד.  

חלק מארגוני שימור הטבע והסביבה דווקא תמכו בביטול האיסור המוחלט על הציד לטובת הצעת הפשרה האמריקנית. הם אמרו כי אם אין אפשרות אמיתית למנוע את הציד לחלוטין, עדיף למצוא פתרון שיפחית משמעותית את כמות הלוויתנים הניצודים, יבטיח שמינים מוגנים יישמרו וימנע ציד באזורים רגישים שם האוכלוסיות לא יציבות.

אך גם הנכונות הזו לפשרה מצד ארגוני הסביבה לא הספיקה, מה גם שהיא זכתה לביקורת נוקבת מצד שר שמירת הסביבה האוסטרלי, פיטר גארט, שאמר שעמדת ארגוני הסביבה רק מחלישה את עמדת המדינות המתנגדות לציד - שאוסטרליה עומדת בראשן.