לחזור למתינות הספרדית

חידת האלקטורט של ש"ס שוב עלתה לכותרות. מה יהיה בעקבות המשבר? האם שוב תשיג ש"ס מספר דו ספרתי בבחירות הבאות, או שמא תחלש?

כידוע, מרבית מצביעי ש"ס אינם באים מהסקטור החרדי, אלא מקרב חובשי הכיפה הסרוגה והמסורתיים. הם מצביעים לש"ס בעיקר לאות הזדהות עם הספרדיות ונגד הקיפוח ההולך ומתמשך מתוך הכבוד שהם רוחשים לתורה ולרבנים, ונוכח היותה של ש"ס מפלגה מתונה ומקור לגאוות הזהות הספרדית.

ש"ס אינה נתפסת כאנטי-ציונית בעיני בוחריה, בניגוד לעמיתתה החרדית - אשכנזית. מאחר שהמדינה, סמליה ומוסדותיה, מקובלים על המצביעים ושירות בצה"ל לדידם אינו פסול, אזי ממילא גם המפלגה לה הם מצביעים אמורה בעיניהם להיות סובלנית, מתונה ופרגמטית עד כמה שניתן, וכמובן על פי ההלכה.

אולם בפועל, ש"ס נמצאת בפרדוקס מתמיד. היא נקרעת בין מהותה המזרחית לבין הרוח האשכנזית, בעיקר "הליטאית", הרואה בה בת חסות מימים ימימה, וכמי שמחויבת להגנה משותפת על הערכים המוגדרים על ידה (ועל ידה בלבד) כ"חרדים". על פי תפיסתם, כל מי שאינו לוחם למען ערכים אלו, אינו "חרדי".

הפטרונות המשתקפת מהתבטאות הנציגים והעסקנים האשכנזים, כאילו חוץ מדעת תורתם אין, והמושג והמותג 'חרדיות' שייך להם בלבד, מבלבלת לעיתים. היא גורמת לספרדים הרואים עצמם חרדים לדבר ה' באמת וכפופים לדעת תורה, לתהות תמיד שמא הם באמת לא בסדר בדעותיהם השונות. הם חוששים שמא יוצאו חלילה מהקונצנזוס החרדי.

האם ישנה "דעת תורה" שונה מההשקפה הליטאית האשכנזית? התשובה היא כן, בוודאי. אך גורמים מסוימים חוששים מכך ודואגים להצניעה. ישנם ספרדים הרואים בהיצמדות להשקפה הליטאית הישג, אני אינני שותף לכך.

סובלנות גם כלפי מי שאינו בדיוק חרדי, תורה ועבודה, כיבוד ערכי המדינה וסמליה, שירות בצה"ל, מתינות דתית והשקפה הלכתית אחרת, נתפשים בציבור החרדי כ"בעייתיים". גם אם בחדרי חדרים ספרדים ולא מעט אשכנזים מסכימים להם, אסור להביעם בפומבי. כולם מרגישים מאוימים מעיתונות מפלגתית מתנפלת, מ"קול קורא" ו"דעת תורה" ומפשקווילים מוציאי דיבה ומלביני פנים.

גדולים כקטנים בציבור הספרדי משותקים בפחד, סובלים ונאלמים, והשתיקה רועמת. יתרה מזו: אפילו כשהאינטרס הספרדי נרמס בגלוי על ידי האשכנזים, עדיין הם מצפים מהם ליישר קו, ולכל הפחות לשתוק. הרוב הדומם, הרבנים ותלמידי החכמים, נפשם סולדת מ"חרדיות" כזו, מתלהמת וכוחנית. נקעה נפשם מהרודנות הזו, ורצונם עז לחיות בשפיות.

פרשת עמנואל היא רק סימפטום להתבטלות הזאת, ואולי היא ההזדמנות שהונחה לפתחנו כדי לחולל את השינוי, שהוא ודאי תפיסתי ותודעתי תחילה. ההכרה בערך עצמנו כספרדים, במורשתנו המפוארת, במסורת הפסיקה של גדולינו ורבנינו, בהשקפתנו הייחודית ובדרך חיינו. לאחר מכן, יש לבסס מוסדות לימוד ראויים וכלים מתאימים להעמדת דור חדש של בני עדות המזרח, גאים במורשתם ודבקים בתורה, בהלכה ובמסורת הספרדית.

זהו תפקידנו כרבנים, מנהיגים ונציגי ציבור. לנגד עינינו צריכה להיות טובת עם ישראל בלבד. עלינו להחזיר עטרה ליושנה. אין זו החזרת עטרת "ליטא", או עטרת "פוניבז'", אלא עטרת התורה ברוח הספרדית המתונה והמקרבת. הגיעה העת שיתקיים בנו הפסוק: "ופרקת עולו מעל צוארך".

הרב חיים אמסלם, ח"כ מטעם ש"ס, מחבר ספר "זרע ישראל" בנושא הגרות.