לקראת פרישה: תנו לנו להנות מהכסף שצברנו

כיצד נוכל לממש את חסכונותינו כשנגיע לגיל הפרישה? החל מינואר 2008, בעקבות תיקון בחוק, אפיקי החיסכון הפנסיוני מיועדים כולם למטרת קצבה. כלומר, קבלת תשלום חודשי מיום הפרישה.

באופן טבעי, אדם הפורש לגמלאות זקוק ורוצה סכום כסף גדול (הון) שיינתן לו באופן חד פעמי וישמש אותו לצרכים שונים כגון, רכישת מכונית, מימוש החלום לנסיעה גדולה לחו"ל ועוד.

תיאורטית, את הצורך הזה יכולים לממש בכמה דרכים. לחוסכים ותיקים בוודאי יש כספים בתוכניות הוניות ישנות והם ישמשו למטרה זו. אפשר כמובן לנצל, למי שיש, את קרן ההשתלמות לצורך העניין. פיצויים - גם הם אפשרות מעניינת, אך משיכתם עלולה להגדיל את המס שנשלם כל חיינו על הפנסיה.

אפשרות נוספת היא היוון (קבלת סכום חד פעמי על פי חישוב הערך העתידי של הכסף) של חלק מהקצבה שלנו. בקרנות הפנסיה ובחלק מתוכניות הביטוח ניתן להוון רבע מהפנסיה החודשית לתקופה של עד חמש שנים, וזאת במסגרת התנאים של התוכנית.

קודם כל, קבלו קצבה מינימאלית

במסגרת תיקוני החקיקה מינואר 2008, ניתנה אפשרות נוספת להיוון קצבה ובהיקף משמעותי הרבה יותר. נאמר שם כי מי שחסך מספיק כסף והוא צפוי לקבל קצבה חודשית אשר עולה על סכום הקצבה המזערית, יוכל להוון את ההפרש (מעל אותו המינימום). אם יש לחוסך גם פטור ממס על הקצבה, ייתכן והוא יוכל ליהנות גם מפטור על ההיוון.

מהו אותו סכום קצבה מזערי אשר מעליו ניתן לבצע היוון של הקצבה? ובכן, מדובר על סכום נומינלי שנקבע בחוק בגובה 3,850 שקל המתעדכן מדי שנה על פי המדד הידוע ב-1 למרס.

נכון לאפריל 2010, סכום הקצבה המזערי עמד על סך של 4,125 שקל. לפיכך, רק מי שצבר מספיק כסף ויש לו קצבה הגבוהה מסכום זה, רשאי להוון כספים שהופקדו בתוכנית החל משנת 2008, כל עוד תישמר הקצבה המינימאלית.

הקצבה ה"מזערית" הולכת וגדלה

תיאורטית, גישה הגיונית ובריאה - המדינה רוצה להבטיח לאזרחיה קצבה מינימלית לכל החיים ורק לאחר מכן לאפשר להם קבלת סכומי כסף גדולים, חד פעמיים. אבל האם זה מה שבאמת יקרה? האם הגישה ההגיונית הזאת תחזיק מעמד לאורך זמן?

נראה שלא. המנגנון הנוכחי יצמצם עוד ועוד את היכולת של האזרחים לבצע את ההיוון, וככל שיחלוף הזמן לרוב האוכלוסייה לא תיוותר שום אפשרות ליהנות מסכומים הוניים. ומדוע? בגלל מנגנון ההצמדה.

כפי שהסברנו, הקצבה המזערית צמודה למדד ולכן היא תמשיך ותעלה עוד ועוד ללא גבול. מצד שני, החיסכון שלנו לפנסיה נשאר באותה רמה, כפונקציה של השכר ממנו חוסכים והתשואות נטו המושגות על החיסכון.

יוצא אם כך, שאדם אשר חסך מספיק כסף וסכום הקצבה שלו עומד על 6,000 שקל, יכול להוון כיום 1,875 שקל ממנה (6,000 שקל פחות 4,125 שקל, הקצבה המזערית). אולם, בעוד כעשור לערך ולאור עליית המדד הצפויה, אדם שלו 6,000 שקל קצבה, לא יוכל להוון אף לא שקל אחד.

הנזק הגדול - לאוכלוסיה הצעירה

על פי המודל הנוכחי, אוכלוסיה צעירה הנמצאת בתחילת החיסכון שלה לפנסיה, לא תוכל ליהנות כלל מאפשרות לקבלת סכומים חד פעמיים בפרישה לגמלאות.

הסיכוי להוון קצבה הולך ופוחת עוד יותר, למי שמחזיק תוכנית שאין בה מקדמי המרה מובטחים (הבטחת סכום הקצבה), דהיינו החוסכים בקרנות פנסיה ובקופות גמל.

בתוכניות אלה צפוי החוסך לגלות כי בעת פרישה, ההון שצבר מתורגם לקצבה נמוכה יותר בגלל עליה בתוחלת החיים ובכך קטן הסיכוי שלו להגיע לקצבה המזערית.

לדעתי, מניעת אפשרות לסכומים חד פעמיים מאנשים הפורשים לפנסיה זו בעיה. אך הפתרון לבעיה הזאת הוא פשוט מאוד:

כל שצריך לעשות הוא לתקן את ההגדרה של הקצבה המזערית ולבטל את הצמדת הסכום למדד. כך יישמר היחס בין הקצבה המזערית לבין הקצבה שהחוסכים משיגים בפועל ויתאפשר להם היוון.

מי ירים את הכפפה לביצוע התיקון ?

הכותב הוא יועץ פנסיוני ומנכ"ל של "ניר וילף ייעוץ פנסיוני"