האם חיסונים גורמים לנזקים? רופא מסביר

ההיסטוריה של האנושות היתה יכולה להיראות אחרת לגמרי אם אדוארד ג'נר, רופא משפחה שחי ועבד לפני כ-250 שנה באזור כפרי באנגליה, לא היה שם לב לתופעה מוזרה. באותה תקופה השתוללה ברחבי אירופה מגיפת האבעבועות השחורות ומיליוני אנשים שנדבקו במחלה מתו (מדענים מעריכים כיום כי מחלת האבעבועות השחורות גרמה למותם של יותר אנשים מכל מחלה אחרת במהלך ההיסטוריה).

בכפר שבו חי ג'נר היתה נפוצה באותו זמן מחלה נוספת, דומה לאבעבועות שחורות, שממנה סבלו מגדלי בקר וחלבנים. היתה זו מחלת אבעבועות הבקר, המועברת מאבעבועות של פרות חולות לבני אדם, בין השאר בזמן חליבה. ג'נר הבחין בכך שמחלת אבעבועות הבקר אמנם דומה לאבעבועות שחורות, אך הרבה יותר קלה - וכמעט כל מגדלי הבקר והחלבנים שחלו בה החלימו ולא מתו. ג'נר השגיח בכך שמי שחלו בעבר באבעבועות בקר ונדבקו לאחר מכן באבעבועות שחורות לא מתו. הם אמנם חלו, אבל מחלתם היתה קלה יותר משל אנשים אחרים, ולבסוף הם נרפאו.

ואז עשה ג'נר מעשה שנראה באותה תקופה מטורף לגמרי. ב-1796 הוא שאב נוזל משלפוחית על עורה של חלבנית בשם שרה נלמס, שסבלה מאבעבועות בקר, ומרח את הנוזל על שריטה בעורו של הילד ג'יימס פיפס. הילד אכן לא חלה באבעבועות שחורות.

כך, ביום בהיר אחד, השתנתה ההיסטוריה של העולם בכלל ועולם הרפואה בפרט וג'נר זכה לתהילת עולם כאבי תורת החיסון. בשנים שחלפו מאז נצבר ידע רב על המערכת החיסונית ונוצרו חיסונים למחלות רבות. ב-1999, כמעט 200 שנה לאחר הניסוי של ג'נר, הכריז ארגון הבריאות העולמי כי מחלת האבעבועות השחורות נעלמה מהעולם (למעשה, עד היום זו המחלה היחידה שמוגרה לחלוטין).

העולם שאנו מכירים כיום שונה מזה שהיה קיים לפני דור או שניים בלבד. מחלות שהיו נפוצות בעבר וגרמו לפגיעות קשות ואף למוות, כמו אדמת, חצבת, חזרת ושיתוק ילדים (פוליו), הפכו לנדירות הודות לחיסונים הניתנים לילדים במדינות רבות. החיסונים נגד שפעת, למשל, הביאו לירידה משמעותית בהיקף התמותה מהמחלה, שגבתה את חייהם של 40 מיליון איש ב-1919 לבדה (בארבע שנות מלחמת העולם הראשונה, שהתחוללה בין 1914 ל-1918, מתו 19 מיליון בני אדם “בלבד”).

בשנתיים האחרונות נרשמה פריצת דרך בתחום כשנמצא חיסון המאפשר למנוע באופן חלקי התפתחות של סרטן צוואר הרחם. יש להניח כי בעתיד יפותחו חיסונים למחלות רבות נוספות, כמו סוגי סרטן שונים, סוכרת, מלריה ואיידס.

אך למרות שהצילו את חייהם של מיליוני בני אדם, סופגים החיסונים לא פעם ביקורת ציבורית. לחיסונים רבים יוחסו תופעות לוואי, ואפילו נזקים רפואיים, והורים רבים נמנעים מחיסון ילדיהם. הורים רבים אף סומכים על העובדה שיתר הילדים שלומדים עם ילדיהם מחוסנים, וטוענים כי "אם כל האחרים מחוסנים אז במילא לא צריך לחסן".

הורים צעירים, שלא שמעו מעולם על ילד שהונשם בגלל חצבת או ילד שנותר משותק בגלל מחלת נגיף הפוליו, שתי מחלות שהפכו לנדירות בזכות החיסונים, אינם מבינים את חשיבות הצורך בחיסונים. על אף שעולם הרפואה ממליץ בחום על חיסונים, הורים רבים מתלבטים אם לתת אותם לילדיהם, ורבים שואלים את עצמם אם להתחסן כמבוגרים.

בפסקאות הבאות אנסה להפריך כמה מה"אגדות" הנוגעות לחיסונים, ולהפריד בין האמת לבדיה בתחום חשוב זה.

איך עובדים חיסונים?

בכל פעם שבה חודר לגוף גורם זר, למשל חיידק או וירוס, הגוף מייצר תאים וחומרים שמטרתם לחסל את הפולש. כחלק מהמלחמה בפולש, כמה מהחומרים המגנים שהגוף מפריש גורמים לתופעות לא נעימות, כמו חום וצמרמורות. המאבק עם הפולש נמשך זמן מה, ולאחר שזה מנוצח נותרים בגוף נוגדנים ש"זוכרים" את המבנה המדויק של החיידק או הווירוס. תהליך זה, מזיהוי הפולש עד ליצירת הנוגדנים, מכונה תגובה חיסונית ראשונית.

אם כעבור כמה שנים מנסה אותו חיידק או וירוס מסוים לחדור לגוף שוב, הנוגדנים זוכרים אותו ומאפשרים לגוף להשמיד אותו במהירות וביעילות רבה הרבה יותר מאשר בפעם הקודמת. "סיבוב שני" זה מכונה תגובה חיסונית שניונית. יכולתו של הגוף לייצר נוגדנים לגורמי מחלה שכבר תקפו אותו בעבר גורמת לכך שיש מחלות רבות, כמו אבעבועות רוח, שאם חליתם בהן פעם אחת רוב הסיכויים שלא תסבלו מהן שוב.

החיסונים עובדים בשיטה דומה. חיסון המוחדר לגוף, באמצעות זריקה, בליעה או שאיפה, מחקה פלישה אמיתית של גורם מחלה. אך כיוון שאיננו רוצים לגרום למחלה עצמה, חיסונים מכילים חיידק או נגיף שהוחלשו בשיטות מעבדתיות ("חיסון חי מוחלש", למשל החיסון לחצבת, חזרת ואדמת) או נגיף שהומת לגמרי או פורק למרכיביו ("חיסון מומת", למשל החיסון לשפעת).

לאחר שהגוף מזהה את החיסון כפולש הוא יוצר תגובה חיסונית ראשונית, ולכן ייתכן כי אדם שחוסן ירגיש תופעות המזכירות את המחלה המקורית. לאחר התגובה החיסונית הראשונית נותרים בגוף נוגדנים למחלה, כך שאם הווירוס או החיידק האמיתיים יחדרו אליו הוא יגיב במהירות וביעילות וישמיד אותם.

חשוב להדגיש כי חיסון מומת, כמו זה שניתן נגד שפעת, מתאים (ואפילו מומלץ) לכל אדם, גם לבעלי מערכת חיסונית חלשה ונשים בהיריון, כי הוא אינו יכול לגרום למחלה. חיסון חי מוחלש יכול לגרום לעיתים רחוקות למחלה, אך למחלה קלה בלבד.

מכיוון שחיסונים מכילים וירוסים וחיידקים מומתים או מוחלשים יש לעיתים צורך לחזור על החיסון כמה פעמים כדי להביא ליצירת נוגדנים בגוף. בנוסף, וירוסים מסוימים, כמו וירוס השפעת, משתנים ללא הרף, כך שכעבור זמן הגוף כבר אינו יכול לזהות אותם. לכן, יש להתחסן נגדם מחדש בכל שנה.

חיסונים מסוימים יעילים רק למשך כמה שנים, כמו חיסון הטטנוס, שניתן נגד חיידקים החודרים דרך חתכים ופצעים בעור, ולכן יש לחזור ולקבל אותם. חיסונים אחרים, כמו החיסון נגד צהבת B, יעילים למשך שנים רבות ובדרך כלל אין צורך לקבל אותם שוב.

האם חיסון מגן ב-100% מפני מחלה?

לא. אין חיסון שמונע לחלוטין מחלה. החיסון נגד אבעבועות רוח, למשל, יעיל רק בקרב 70% עד 90% מאלה שקיבלו אותו. כדי שחיסון ישיג את מטרתו צריך שהמחלה עצמה תהיה נדירה. כלומר, לא מספיק להתחסן, צריך שגם האחרים יהיו מחוסנים. הסיכוי להידבק במחלה נמוך רק אם היא נדירה ורוב האוכלוסייה מחוסנת מפניה.

לכן, כשהורים מחליטים לא לחסן את הילד שלהם הם פוגעים לא רק בו, אלא גם בילדים אחרים. כדי שקשישים או אנשים עם מחלות כרוניות קשות לא יחלו בשפעת, צריך לחסן גם את הנכדים שלהם, כדי שלא ידביקו אותם. אין כמו חיסונים כדי להדגים את הביטוי "כל ישראל ערבים זה לזה".

האם החיסון מחליש את המערכת החיסונית?

לא. גם אין זה נכון שעדיף לחלות במחלה האמיתית מאשר להתחסן. מטרתו של חיסון היא למנוע מחלה שעלולה לגרום למוות או לסבל רב, והוא עושה זאת ביעילות. לדוגמה, בישראל מחוסנים ילדים נגד צהבת נגיפית מסוג A. מחלה זו אמנם לא גורמת לתמותה או לנזק לכבד, אך היא אינה נעימה ונמשכת כמה שבועות, שבהם מאבדים ימי לימודים או עבודה. אז למה לסבול אם אפשר להתחסן?

האם כדאי להתחסן מפני כל המחלות?

לא. מרבית המחלות שנגדן יש חיסון הן מידבקות, כלומר כאלה שנדבקים בהן ממישהו אחר. אם המחלה לא קיימת בסביבתך הסיכויים שתחלה בה אפסיים, ואין טעם להתחסן נגדה. חיסונים ניתנים לפי המחלות הרלוונטיות למטופל. לדוגמה, וטרינרים ועובדי גני חיות מקבלים בכל שנה חיסון נגד כלבת, אך יתר האוכלוסייה אינה זקוקה לחיסון זה מאחר ומקרים בהם ננשך מישהו מבעל חיים פראי הנגוע בכלבת נדירים מאוד.

האם חיסונים גורמים לנזקים?

חיסונים גורמים לתופעות לוואי קלות, כמו חום, עצבנות, עייפות ופריחה, או לתופעות מקומיות, כמו כאב באזור הזריקה, נפיחות ואודם בגלל הפעלת המערכת החיסונית. תופעות נדירות בהרבה הן תגובות אלרגיות בשל תגובה לחומרים שמהם מורכב החיסון (אנשים האלרגים לביצים, למשל, עלולים לפתח תגובה אלרגית לחיסון נגד אדמת, חצבת ושעלת, שבייצורו משתמשים בביצים). קיימים מקרים שבהם אסור לתת חיסונים,

למשל לאדם שאין לו כלל מערכת חיסונית.

ככלל, קיים פיקוח אדוק מאוד על בטיחותם של החיסונים. כדי שחיסון חדש יקבל אישור של מינהל הבריאות האמריקני, חברת התרופות המייצרת אותו צריכה להוכיח שהוא עומד בסטנדרטים גבוהים של בטיחות ושהוא אינו גורם לנזק.

החיסון המושמץ ביותר הוא החיסון המשולש לאדמת, חצבת ושעלת, שבעבר היו טענות כי הוא עלול לגרום לאוטיזם. ראשיתו של הפולמוס במאמר שפירסם ב-1998 רופא בריטי. עשרות מחקרים שבוצעו מאז הראו שהחיסון לאדמת, חצבת ושעלת אינו קשור לאוטיזם. לאחרונה אף הודיעו עורכי כתב העת הרפואי שבו פורסם המאמר כי הוא היה שגוי ומוליך שולל.

מצד שני, הפסקת מתן החיסון בטיפות החלב בבריטניה, עקב שידור התוכנית, הביאה לעלייה משמעותית בתמותת ילדים, והחיסון הוחזר במהירות לתוכנית החיסונים הממלכתית.

הכותב הוא רופא משפחה, מרפאת "מאוחדת" בני ברק