הקשישים לטיס. כרגיל, על חשבוננו
הוא היה אמור לפרוש לפני 20 שנה, אבל ליעקב טרנר איפשרו להמשיך לטוס עד עכשיו. חבריו טסים עד גיל 55, וגם זה לא ממש חיוני. אבל עם צבא כל כך עשיר, למה לא לפרגן?
הייה שלום, טייס קשיש
מעכשיו – רק כביש וכביש
מטס אחרון, פרידה חמה,
העין יש שלא תדמע
הו טרנר טרנר איש יקר
בבוא כל חג, גרונך ניחר
אל בני עמך תחנון שלוח:
"המוזיאון שלי פתוח"
שריף נגב כל יכול
מבט עיניך התכול
ושפמך – שפם פאטאל
ישלח פורץ להוספיטל
ועכשיו תולה כנפיים
"היו שלום, גבהי שמים
אשרי, שטסתי עד גילי
ומעכשיו אלך רגלי"
מברוק לך יא טרנר קשישא
את נעוריך לא הובישה
זיקנתך המפוארת
ורק אני כאן מקטרת:
הטובים לטיס – נו אולי
אבל למה זה נמשך בלי די
עד חמש וחמישים
טסים טובינו הקשישים
למי זה טוב, זו שאלה
ומי גוזר על זה עמלה
ואיך שיש לזה תקציב
מי מממן את התחביב?
במדינה כה נאנקת
שמנכסיה מתפרקת
שאת זקניה משליכה
שגמלתם מגוחכה
שילדיה הנכים
מחזרים על הפתחים
שאסורים בבית כלא
ורק יכולים לחלום על אלה
הממריאים מעל עבים
ללא מחסור בתקציבים.
כן, רעת לב כמוני
(בעצמי מוצג די מוזיאוני)
אין בי שום טיפת פרגון
לאקס-טייס חביב הגון
זו הבעיה שלו, שוטה?
זה הוא המציא את השיטה?
את כל טיפת שמחה הורגת
לעניים את כה דואגת?
אז קחי עכשיו למענם
כרטיסי כניסה חינם
זקנים וטף וגם הורים
למוזיאון בחצרים.
נילי אושרוב עורכת וכותבת, שותפה ב"אפעס", המדור הסאטירי של ידיעות אחרונות.
- כל המקאמות באתר של נינה
לפנייה לכתב/ת 
