רוחות מלחמה: על השנאה בין אנגליה לגרמניה
העימותים בין היריבות המושבעות סיפקו בעבר לא רק דרמות סוחטות דמעות על הדשא, אלא גם תיגרות בין אוהדים, שירי נאצה וכותרות מיליטנטיות. מהשער ההזוי של ג'ף הרסט, דרך החמצות הפנדלים של וודל וסאותגייט, ועד השלושער של אואן
זו היתה הקדמה למשחק כדורגל - חצי גמר יורו 96' אותו אירחה אנגליה, אשר התכוננה לעימות הגדול מול גרמניה. מתחת לאותה כותרת שנויה במחלוקת פורסמה תמונה של שני כוכבי הנבחרת, פול גאסקוין וסטיוארט פירס, כשהם חובשים קסדות של הצבא הבריטי: "בשבילכם גרמנים היורו נגמר", נכתב באיות המדגיש מבטא גרמני. "יש ריח מוזר בברלין וזה לא בגלל הנקניקיה המצחיקה שלהם, זהו ריח של פחד".
הכותרות באותם ימים קיבלו גוון לאומני, אפילו גזעני בעיני הגרמנים. הם ביטאו יותר מכל את תחושת האיבה והסלידה בין שני העמים, אשר זוכים לביטוי לפני כל עימות בינהם על מגרש הכדורגל.
"אכטונג, היכנעו!" השער השערורייתי של ה'דיילי מירור' ביורו 96'
קשה למצוא יריבות בינלאומית חריפה יותר, ותיקה יותר וטעונה יותר מאשר בין שתי המדינות. יריבות שגרמה ללא מעט פירסומים פרובוקטיבים בעיתונים ואמירות שגרמו לתקריות דפלומטיות.
היריבות הספורטיבית בין שתיהן החלה עוד בסוף המאה ה-19. ב-23 בנובמבר 1899 נערך בברלין המשחק הראשון בינהן ובו הביסו האנגלים את יריבתם 2:13. המשחקים הפכו למסורתיים, ואפילו במהלך הפסקת אש במלחמת העולם הראשונה שיחקו חיילים בריטים מול גרמנים.
המשחק הראשון שעורר מחלוקת היה זה שהתקיים ב'ווייט הארט ליין' ב-4 בדצמבר 1935 (0:3 לאנגלים). היה זה המשחק הראשון בין השתיים לאחר עליית היטלר לשלטון והעיתון האנגלי 'אובזרבר' התלונן שהמפגש משמש את הנאצים לצורך תעמולה.
סטיב מקמנמן וסטפן רויטר בחצי גמר יורו 96' (גטי אימג'ס)
ב-14 במאי 1938 נערך המפגש המביש בברלין, בו הצדיעו שחקני שתי הנבחרות במועל יד לפני שריקת הפתיחה לעיני 110 אלף צופים משולהבים. האנגלים, בשורותיהם שיחקו הקפטן אדי האפגוד והכוכב הגדול, סטנלי מת'יוס, נאלצו להצדיע אחרי שקיבלו הוראה מגבוה.
הדבר עורר זעם רב בממלכה הבריטית, מה עוד שהיטלר אפילו לא נכח באותו משחק (שר התעמולה יוזף גבלס והשר הרמן גורינג היו שם). הרגע קוטלג כאחד האפלים ביותר בהסטוריה של הספורט בבריטניה.
בכתבה שפורסמה ב-BBC בשנת 2003 נאמר כי מדיניות הפיוס כלפי היטלר, בה נקט ראש הממשלה נוויל צ'מברליין באותה התקופה, נתנה את אותותיה גם על מגרש הכדורגל.
השחקנים ביצעו את ההוראות שקיבלו ממשרד החוץ הבריטי. נאמר להם כי המתח הגדול בין שתי המדינות עלול להבעיר את אירופה ולימים טען מת'יוס: "סיפרו לנו על כך רק בחדר ההלבשה לפני המשחק. היתה מהומה והשחקנים התנגדו, גם אני". היה זה המשחק האחרון בין גרמניה המאוחדת לאנגליה, לפני ההתפלגות לשתי מדינות בתום מלחמת העולם השניה.
חלפו 16 שנה, עד ששתי המדינות חידשו את מסורת המפגשים הידידותיים בינהן. גרמניה המערבית, אלופת העולם דאז, פגשה את אנגליה, אשר ניצחה 1:3 ב-1 בדצמבר 1954.
המחלוקת הגדולה: השער של הרסט בגמר ב-66'
המשחק הטעון ביותר, אשר היווה ציון דרך חשוב ביריבות בין גרמניה המערבית לאנגליה, היה אותו גמר בלתי נשכח של המונדיאל, אותו אירחו האנגלים ב-30 ביולי 1966.
צפו בגמר המונדיאל ב-66'
היה זה המשחק החשוב ביותר בין השתיים והראשון בו הן התעמתו בזירה תחרותית חשובה. היה זה גם משחק שנוי במחלוקת, אשר הגביר את היריבות בין האוהדים ועורר את היצרים, המתוחים עד עצם היום הזה.
הלמוט הלר העלה את הגרמנים ליתרון (12), אבל ג'ף הרסט (18) ומרטין פיטרס (78) ביצעו מהפך עבור האנגלים, לעיני המלכה אליזבת' שישבה ביציע הכבוד, יחד עם 90 אלף צופים בוומבלי. כשהאנגלים היו על סף ניצחון, הישווה וולפגנג וובר בשניות הסיום, בשער ששלח את שתי הנבחרות להארכה.
בדקה ה-101 כבש ג'ף הרסט את השער השנוי במחלוקת בתולדות הכדורגל העולמי. הכדור שבעט למשקוף נחת על הקו. לזעמם של הגרמנים, אותת הקוון טופיק בחרמוב מברית המועצות (אז היתה מולדתו אזרבייג'אן חלק מהמעצמה) כי הכדור עבר את הקו.
השוער הגרמני טילקובסקי סופג מהרסט, שער או לא? (גטי אימג'ס)
השופט השווייצרי גוטפריד דינסט אישר את השער, למרות שצילומי הטלוויזיה בטכנולוגיה המוגבלת של אותם ימים הוכיחו כי הכדור לא עבר את הקו. הרסט השלים שלושער הסטורי בדקה ה-120 (כבש כאשר חלק מהאוהדים האנגלים החלו לפרוץ למגרש), היקנה לשחקניו של אלף רמזי את הזכייה היחידה בתולדות מולדת הכדורגל והקפטן בובי מור הניף את הגביע.
האחים בובי וג'קי צ'רלטון שיחקו אז בנבחרת האנגלית, בעוד בקישור הגרמני הופיע פרנץ בקנבאואר. החולצה האדומה אותה לבשו האנגלים באותו משחק הפכה לסמל עבור הקהל, והשיר "שתי מלחמות עולם וגביע עולמי אחד" הפך ללהיט המתגרה בגרמנים.
הקוון בחרמוב מת ב-1996 וכאשר הגיעה אנגליה למשחק חוץ נגד אזרבייג'אן במוקדמות מונדיאל 2006, ביקשו רבים מאוהדיה להגיע לקברו, על מנת להניח עליו זרי פרחים. הרסט ומפורסמים אחרים נכחו באותו משחק.
בובי מור עם הגביע, ג'ורג' כהן, ג'ף הרסט ומרטין פיטרס ב-66' (גטי אימג'ס)
הגרמנים מעולם לא השלימו עם החלטת הקוון וטענו כי שיפוטו היה מוטה לטובת האנגלים, מאחר שברית המועצות הודחה קודם לכן על ידי גרמניה המערבית בחצי הגמר. אותו שער הפך לשנוי במחלוקת המפורסם ביותר בהסטוריה, וטכנולוגיות שונות ומשונות פותחו במהלך השנים על מנת לנסות להוכיח טענות לכאן ולכאן.
ב-1 ביוני 1968 זכו הגרמנים בניצחון הראשון בהסטוריה במשחק ידידות מול האנגלים (0:1 משער של בקנבאואר), וה'אובזרבר' הבריטי תיאר זאת: "להשוות את השעה וחצי האומללות למפגש הקודם בגמר המונדיאל יהיה אידיוטי, למרות ששום דבר לא ימנע מהגרמנים לעשות את זה. הם לא יתחשבו בכך שאנגליה שיחקה עם המחליפים".
ברבע גמר המונדיאל במכסיקו 1970 זכו הגרמנים בניצחון הראשון במסגרת רשמית. אלן מולרי (31) ומרטין פיטרס (49) העניקו לאנגלים (חסרו את השוער החולה גורדון בנקס) יתרון 0:2, אבל בקנבאואר (68) ואובה זיילר (76) שלחו את הנבחרות להארכה פעם נוספת, כשהפעם היה זה גרד מילר שהכריע את המערכה בדקה ה-108.
רבע הגמר במכסיקו 70'
תיקו 0:0 בשלב הבתים השני במונדיאל בספרד 1982 עזר לגרמנים לעלות לחצי הגמר על חשבון האנגלים. המפגש הבא שהזכיר את העימות הקלאסי של 66' נערך בחצי גמר המונדיאל באיטליה 90'.
בעיטה חופשית שביצע הגרמני אנדריאס ברמה (60) פגעה במגן הימני פול פארקר, הכדור היטעה את השוער פיטר שילטון ונחת ברשת האנגלית. גארי ליניקר הישווה כעבור 20 דקות ממסירה של פארקר, ושלח את היריבות המרות פעם נוספת ל-30 דקות הארכה, ובהמשך לפנדלים.
ליניקר, פיטר בירדסלי ודייויד פלאט דייקו עבור שחקניו של בובי רובסון מהנקודה הלבנה, בעוד שבקנבאואר, הפעם כמאמן, ראה את אנדריאס ברמה, לותר מתיאוס, קארל היינץ רידלה ואולף טון מעלים את הגרמנים לגמר, כשבהמשך זכו בגביע עם 0:1 על ארגנטינה.
הגרמנים חוגגים ניצחון ב-90' (גטי אימג'ס)
ההחמצות של כריס וודל וסטיוארט פירס מהנקודה הלבנה נכנסו לקלאסיקה כרגעים העצובים ביותר בתולדות הכדורגל הבריטי, בעוד התמונה של פול גאסקוין (ספג לפני כן צהוב שבכל מקרה היה מרחיק אותו מהגמר) בוכה חרוטה בזיכרון עד היום. בעקבות אותו הפסד צורב טבע ליניקר את המשפט הבלתי נשכח: "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים".
לאחר האיחוד: גרמניה ניצחה גם ביורו
אחרי שגרמניה המערבית והמזרחית התאחדו מחדש ב-1991, התקיים המפגש הראשון במסגרת תחרותית רשמית בין אנגליה לנבחרת המדינה המאוחדת לראשונה מאז 1938. זה קרה בחצי גמר יורו 96' אותו אירחו האנגלים.
האווירה היתה כאמור מתוחה והעוינות בין שני העמים הורגשה בכל פינה ביבשת. עורך ה'דיילי מירור', פירס מורגן, נאלץ להתנצל לאחר פירסום אותה הכותרת השנויה במחלוקת המוזכרת בתחילת הכתבה. תיגרות פרצו בין מחנות האוהדים והעיתונות הואשמה בהסתה.
לותר מתיאוס וכריס וודל בחצי הגמר באיטליה 90' (גטי אימג'ס)
במשחק עצמו בוומבלי העלה אלן שירר את שחקניו של המנג'ר טרי ונבלס ליתרון כבר אחרי שלוש דקות. סטפן קונץ הישווה (16) והצדדים המשיכו שוב להארכה ופנדלים.
אחרי שכל חמשת הבועטים של שתי הנבחרות דייקו, המשיכו השחקנים לבעיטה השישית. הפעם הפך הבלם גארת' סאותגייט לדמות הטראגית של אנגליה, כאשר החמיץ את הפנדל הגורלי. אנדריאס מולר כבש בבעיטה האחרונה, והגרמנים עלו לגמר, בו זכו עם 1:2 על צ'כיה למורת רוחם של המארחים.
האנגלים השפילו 1:5: "אפילו האסקי הבקיע"
האנגלים חיכו ארבע שנים עד הנקמה, כאשר אלן שירר כבש ב-0:1 בשרלרואה שבבלגיה בשלב הבתים ביורו 2000. אבל, שתי הנבחרות סיימו בטעם מר ולא העפילו לרבע הגמר.
גאסקוין מנחם את סאותגייט אחרי החמצת הפנדל ב-96' (גטי אימג'ס)
המפגש הטעון הבא התקיים בוומבלי במוקדמות מונדיאל 2002. דיטמאר האמאן העניק לגרמנים ניצחון 0:1 וסלל את הדרך להתפטרותו של המנג'ר האנגלי, קווין קיגן. אותו האיש שב-82' היה כוכב הנבחרת ואשר שיחק בהמבורג הגרמנית.
את הנקמה המתוקה, ואולי ההשפלה הגדולה ביותר שהנחילו האנגלים לגרמנים, השיג דווקא מאמן זר - מחליפו של קיגן, השבדי סוון גוראן אריקסון. ב-1 בספטמבר 2001, יום השנה ה-62 לפרוץ מלחמת העולם השניה, הגיעו האנגלים לגומלין במוקדמות מונדיאל 2002, אשר נערך באצטדיון האולימפי במינכן.
זה נגמר ב-1:5 בלתי נשכח לאנגלים, שהעלה אותם למונדיאל מהמקום הראשון, וזה היה הלילה של מייקל אואן שכבש שלושער.
אואן חוגג עם חבריו שלושער ו-1:5 במונכן ב-2001 (גטי אימג'ס)
האוהדים האנגלים לא הפסיקו להקניט את הגרמנים בשירה אדירה, על פי מנגינת השיר "Go West" של להקת 'אנשי הכפר': "1:5, 1:5 – אפילו האסקי הבקיע!" כוכב העבר של גרמניה, קארל היינץ רומיניגה, התקשה לעכל את המפלה: "זה היה כמו ווטרלו בשבילנו". ה'סאנדיי מירור' דיווח בכותרת: "בליץ".
משחק הידידות האחרון בין שתי הנבחרות התקיים ב-19 בנובמבר 2008, כאשר אנגליה ניצחה בברלין 1:2. השנאה מעולם לא נעלמה וכנראה לא תיעלם.
שירי נאצה ומחזות הקנטה צפויים להיראות ולהישמע גם ביום א' הקרוב, ממש כפי ששיר העידוד הידוע של הנבחרת 'וינדאלו' של להקת FAT LES זכה לגירסה בה מתעמתים אוהדים גרמנים ואנגלים, וממש כפי שהאנגלים לא התביישו לשיר במונדיאל הקודם, על אדמת גרמניה, את השיר 'היה היו עשרה מפציצים גרמנים באוויר'. היכונו למערכה הבאה בבלומפונטיין.
לפנייה לכתב/ת 
