טירון ודוקטור: "אני מבוגר בכמה שנים מהמ"פ"

קודם דוקטורט ברוסיה, אחר כך טירונות בישראל. הוא בן 29, עלה ארצה לפני שנתיים מסנט פטסבורג עם סבו בן ה-95, אבל החליט שחייו בישראל לא יכולים להתחיל ללא שירות צבאי קרבי.

איליה ויקטורוב, דוקטור לביופיזיקה, קיבל את הכומתה המנומרת של חטיבת כפיר ומעביר לכולם שיעור במוטיבציה. "אני חושב שצבא זה דבר מאוד חשוב, ולא משנה הגיל והמקצוע. הרגשתי שאני לא יכול שלא לתת את התרומה שלי", מספר ל-ynet הטירון הקרבי המבוגר ביותר בצה"ל.

מבין הסיפורים על מקרי השתמטות מצה"ל, יש גם לא מעט מקרים הפוכים - חיילים שנלחמים להגיע ליחידות קרביות למרות שאינם חייבים בכך מטעמים שונים. נדמה כי הסיפור של ויקטורוב מירושלים, או ד"ר ויקטורוב בשבילכם, שובר את השיאים של כולם ומהווה דוגמא לציונות אמיתית.

"כל הזמן חשבתי לעשות עליה לישראל, אבל הייתי בתוך הלימודים שלי וזה נדחה", סיפר השבוע במהלך שהותו בבסיס האימונים של חטיבת כפיר בבקעה. "אחרי שסיימתי ללמוד החלטתי שזה הזמן. זה משהו שנמצא בדם שלי, וההורים שלי הבינו אותי. ניסיתי לשכנע אותם להגיע איתי. הם הרגישו שהם עדיין לא מוכנים לזה, אבל לא עצרו בעדי". וכך עלה ויקטורוב לישראל יחד עם סבו הקשיש טוביה קוגן, בו טיפל שנים רבות.

"עוד לפני שהגעתי לישראל, ידעתי היטב מה קורה כאן, שמעתי חדשות", הוא אומר. "ידעתי כמה חשוב פה השירות בצה"ל ולא רציתי להיות שונה, אלא חלק מהמדינה הזאת, אחרי תקופה קצרה הלכתי ללשכת גיוס וביקשתי להגיע לקרבי". ויקטורוב, שהתעניין ביחידות השונות בצה"ל ביקש להגיע לדובדבן, אך לא הצליח לעבור את הגיבוש. "אז ביקשתי כפיר, כי רציתי להגיע ליחידה שפועלת, שעושה דברים מעניינים".

סבו של ויקטורוב פחות אהב את הרעיון. עד הגיוס הם גרו ביחד, ולאחר מכן הוחלט לשלוח את הסב לבית אבות. "היו לנו הרבה שיחות בעניין", סיפר ויקטורוב, "הסברתי לו כמה חשוב לי לעשות צבא, והוא הבין את זה".

לא קיבל הנחות: "הקטע הפיזי לא היה קשה"

בקיץ הקודם קיבל לראשונה ד"ר ויקטורוב מדים. "זה היה מוזר", הוא מודה, "להגיע למקום כזה שונה ועוד עם חבר'ה צעירים בני 18". הוא מספר שכל הזמן שואלים אותו שאלות, "אפילו מספרים בדיחות - לא רק שאני מבוגר יותר מכל החברים לפלוגה, אלא גם מבוגר בכמה שנים מהמ"פ. אבל אנשים מבינים את הרצון שלי, מכבדים אותי. ברור שיש הרבה דברים שונים ביני לבין יתר החיילים, להם יש בראש דברים אחרים, אבל בסך הכל מאוד נהניתי בטירונות".

למרות גילו ה"מופלג", הוא לא קיבל שום הנחות בטירונות ובאימון המתקדם. "הקטע הפיזי בכלל לא היה קשה עבורי, אני ספורטאי ורגיל להתאמן, אולי אפילו קצת ירד לי הכושר בצבא. היו קטעים קשים במסעות, אבל בסך הכל הרגשתי מאוד טוב". גם עם הנשק הסתדר הד"ר לביופיזיקה מעולה ואפילו לאוכל של הצבא הוא התרגל מהר. "כאשר יש לך רצון גדול, אז הכל הופך להיות קל", הוא מסכם.

באחרונה סיים ויקטורוב מסע כומתה מפרך. סבו לא יכול היה להגיע למעמד המרגש, אך למחרת ביקר אותו איליה במדים ועם הכומתה החדשה, והשניים נסעו לבלות בחוף הים בתל אביב. בקרוב הוא עולה לגדוד שלו - חרוב. "קורס קצינים? אני לא יודע", הוא משיב. "השירות שלי הוא שנה ושבעה חודשים, קודם אולי קורס מ"כים, אחר כך נראה".