וכל העם מריחים את הקולות

הנה קם מתחרה לטעם. ידוע שהריח והטעם שלובים זה בזה ואחראים יחד לחוויות הקולינריות הכי נפלאות והכי גרועות, אבל מחקר חדש מראה שגם צלילים יכולים לשנות מידע שנקלט דרך האף. אם יתברר שאכן כך הדבר, יכולות להיות לאיחוד הזה שהתגלה לאחרונה השלכות ריחניות וטעמיות מרחיקות לכת.

את חוש הריח-שמיעה (smound) החדש גילה דניאל וסון במקרה. "פשוט ניסיתי לברר את מנגנון התגובה של גבעול הריח (olfactory tubercle) לריחות," הוא אומר. וסון מתכוון למבנה המצוי בבסיס המוח שתפקידו בזיהוי ריחות התגלה רק ב-2004.

אבל כשביום אחד אחר הצהריים הוא הניח את כוס הקפה שלו על הספסל במעבדה, הבחין וסון שהפעילות בגבעולי הריח של העכברים שצפה בהם זינקה. הוא הרים את הכוס, לגם, הניח. נקישה. זינוק בפעילות.

וסון ועמיתו דונלד וילסון, שניהם עובדים במכון על שם נתן ס' קליין למחקר פסיכיאטרי באורנג'בורג שמדינת ניו יורק, החליטו לחקור את זינוקי ה-smound באופן מדוקדק יותר.

חמישה חושים?

ראשית הם וידאו שהגבעול אכן מגיב לריחות. הם מצאו ש-65% מן התאים במדגם תאי-גבעול שנלקחו מ-23 עכברים מורדמים, הופעלו כשנחשפו לסוג אחד של ריח, לפחות, מתוך חמישה ריחות.

ממצא זה חשוב כשלעצמו, משום שאיש לא ידע עד אז אם תאי הגבעול מסוגלים להבדיל בין ריחות. עד כה חשבו שההבדלה נעשית רק באזור במוח הקרוי הקורטקס הפיריפורמי. אחר כך חזרו וסון ווילסון על הניסוי, והפעם חשפו כמה מן התאים רק לצליל. 19% הופעלו והגיבו.

סדרת ההקלטות הבאה שביצעו "שינתה לגמרי את התפיסה שלנו לגבי ריח" מספר וסון. וילסון והוא שיגרו תערובת של ריחות וצלילים אל תאי הגבעול מספר פעמים, ומצאו שתגובתם של 29% מהם הוגברה או הוחלשה בהתאם לנוכחותו או להיעדרותו של הגירוי השני. תא אחד, למשל, נראה אדיש גם לריח וגם לצליל, אבל הגיב באופן נמרץ לשילוב של השניים.

רמזים לחילופיות הזאת בין ריחות לקולות מצויים בדפי ההיסטוריה. באמצע המאה ה-18, קטלג רוקח הבשמים הצרפתי ג' ו' ספטימוס פייס ניחוחות לפי גובהי הצליל המתאימים להם. אבל וילסון ווסון גילו אולי את הראיה הנוירולוגית הראשונה לכך.

ואולם, מאחר שפעילות חושית אינה שקולה תמיד לשינויים בתפיסה, עליהם לתכנן ניסוי שיברר מה מריחים ושומעים העכברים שלהם הלכה למעשה.

בין מנדרינה למנגו

השינוי התפיסתי יכול להיות ניכר: גם שינויים קטנים בפעילות החושית מאלה שנצפו בניסויים שלהם יכולים להשפיע מאוד על תפיסת החושים. "באופן תיאורטי, זינוק אחד כזה בפעילות התאים יכול להיות בסיס להבחנה בין מנדרינה למנגו", אומר וסון.

שילוב ריח-שמיעה הוא דוגמה נוספת ברשימה הולכת ומתארכת של קשרים הדוקים בין מערכות חישה. "אמנם נוח לנו לחשוב שיש חמישה חושים נפרדים, אבל הדברים אינם פועלים ככה", מעיר דונלד כץ, נוירוביולוג מאוניברסיטת ברנדייס. "מה שהמוח שלנו עושה בפועל, הוא עיבוד אובייקטים".

לחוש המשולב השלכות נרחבות. הוא יכול לסייע בהבנת התהליכים הפגומים שבבסיסן של הפרעות מסתוריות כדוגמת סינסתזיה, שהלוקים בה טועמים צבעים ורואים טעמים.

וסון ווילסון מתכננים גם לפתח טכנולוגיה הקשורה בממצאיהם. לדוגמה, הם מקווים לרשום פטנט על מכשיר שמשדר צליל לאוזן של כלב בכל פעם שהוא מרחרח, ומגביר את הרגישות שלו לחומר כלשהו, חומרי נפץ למשל. הפרטים הנחוצים יתקבלו אחרי שיבררו אילו תדירויות ועוצמות הכי יעילות להגברה או לטשטוש של מיני ריחות.

כל הסועד את לבו יכול, כמובן, לנסות את הגילוי הזה על עצמו. אפשר לבדוק אם ריחו של מאכל כלשהו, ולפיכך גם טעמו, משתנה בהתאם לצלילים שברקע. אם תנסו, אולי תגלו שהריזוטו בזעפרן שעל שולחנכם טעים יותר לצלילי ביונסה מאשר לצלילי בטהובן.

לין פיפלס היא כתבת עצמאית לענייני מדע המתגוררת בניו-יורק.

הכתבה התפרסמה בגיליון יוני-יולי של המגזין "סיינטיפיק אמריקן - ישראל" בהוצאת אורט.