דרום אפריקה שלי. המסע של עמרי פולק
מה עובר על כתב שמגיע למונדיאל? האם הוא יספיק לטיסה בזמן? מה יעלה בגורלה של חבורת הזרים שמחכה למטוס הקטן? קבלו פרק מתוך מה שבקלות להיות גם ספר מתח טוב
צירוף מקרים הביא את חבורת הזרים המוחלטת לחלוק את אותו גורל מוזר. לו דבר אחד היה קורה באופן שונה, לעולם לא היו נפגשים וחווים את אותו לחץ ואת אותם הפחדים. לא היו פונים אחד אל השני לנחמה.
משפחה בת חמש נפשות מיוטה, ארה"ב; חבר הוועדה המארגנת של מונדיאל 2010; פרשן טלוויזיה איטלקי; נציגת משרד התיירות הדרום אפריקני; עיתונאי מישראל. כל אלו נדחקו למטוס הקטן של סאות' אפריקן אקספרס בתקווה להגיע בזמן ליעדם - פורט אליזבת'. מחוגי השעון עבדו נגדם. הזמן לא עמד מלכת.להפך, הוא נראה ממהר מהרגלו.
אין זהו מקום שרבים מגיעים אליו, 'עיר הרוחות' היא נקראת בפני המקומיים. אבל באותו בוקר חורפי נראה כי פורט אליזבת' היא היעד המבוקש באפריקה. כל הטיסות אליה היו מפוצצות והטרמינל בקייפטאון געש ורעש.
עמרי פולק ואוהדי ארה"ב. חוויות במונדיאל (צילום: מיקי שגיא)
ברי המזל שהחזיקו בכרטיס הטיסה המיוחל התנהלו באיטיות אל עבר דלפקי הצ'ק-אין ואז בדרכם לבדיקות הביטחוניות. בניגוד מוחלט הסתובבו כסהרוריים אלו ששמם הופיע ברשימת ההמתנה של הטיסה האחרונה ליעד המבוקש.
הם חלפו זה על פני זה עשרות פעמים במסלולי ההליכה העצבניים שלהם, מזהים את יריבם על הכרטיס היקר מפז. בסופו של דבר, רק אחד שילם את המחיר - אוהד פורטוגלי, דווקא זה שנבחרתו מתמודדת מול חוף השנהב במשחק אליו כולם מנסים להגיע בכל מחיר.
גם השגת הכרטיס לא הרגיעה את מפלס הלחץ; הטיסה נדחתה ב-20 דקות ומועד ההגעה לפורט אליזבת' קרוב מאוד (15:05) לשעת פתיחת המשחק (16:00). כולם מתחילים לברר את הדרך המהירה ביותר מהשדה לאצטדיון, מנסים לדלות כל מידע לגבי פקקים אפשריים בדרך. חלק עוד יצטרכו לעבור קודם בחברת השכרת הרכב, בתקווה שהכרטיס שהובטח להם למשחק יחכה עד שיגיעו.
רונאלדו. הכול כדי לראות אותו בועט למשקוף (AP)
כשהם כבר על המטוס הקטן, לא יותר מ-50 מקומות, כל אחד מתמודד אחרת עם הלחץ. הצעיר מבין ילדי המשפחה מיוטה, קיצוני שמאלי בהתהוות, משחקת בקונסולה הניידת שלו; אחיותיו קוראות; אימו ישנה; הפרשן האיטלקי נראה לחוץ, הוא לא מצליח להתרכז בכלום.
חבר הוועדה המארגנת מנסה לשמור על פאסון ועושה זאת בהצלחה בתוך החליפה שלו, עליה מוטבע סמלו של המונדיאל; הצעירה המקומית, נציגת משרד התיירות, נראית לא לחוצה כלל.
מאוחר יותר יתברר כי היא אכן לא לחוצה להגיע למשחק לפני שריקתו, אין הוא מעניין אותה עד כדי כך. לידה יושב העיתונאי הישראלי. הוא מצליח להסתיר את הלחץ המבעבע שמחריב כל מחשבה הגיונית במוחו. מ-10:20 הוא בשדה התעופה, מנסה להכניס את עצמו לטיסה אחרי שהחמיץ את זו של 6:25 בבוקר.
אוהדים בשערי האצטדיון. כמה כמה? (צילום: עמרי פולק)
הוא מנסה לשמוע מוזיקה. בוחר בנקה, זמרת ניגרית-גרמנייה בגלל מוצאה. זה נראה לו מתאים לטיסה בשמי היבשת השחורה. אבל הלחץ מונע ממנו ליהנות מהדיסק המוכר והאהוב. הוא מצטער שלא הביא עימו את הספר שקרא רק אמש. בחוסר רצון הוא נענה לניסיונותיה של שכנתו ופוצח בשיחה עימה.
מיד עם הנחיתה ב-15:05 הוא מבין כי לא טעה כשעשה זאת, תפקידה עשוי לסייע לו להגיע לאצטדיון במהרה ואולי אף לפתור בעיות במקרה וכרטיסו כבר ניתן לעיתונאי אחר. הם יורדים יחדיו מהמטוס והיא ממתינה איתו למזוודה, למרות ששלה כבר הגיעה.
יחד הם יוצאים מהשדה והולכים לסוכנות השכרת הרכב. הדקות נוקפות, אבל השירות איטי והמכוניות מתעכבות. מפלס הלחץ עולה בצד הישראלי, הדרום אפריקנית ממשיכה להציג חזית רגועה. זה משפיע גם על שותפה החדש למסע, הוא שומר על קור רוח מול האיטיות של נותני השירות. דבר המאפיין את דרום אפריקה.
האצטדיון בקייפטאון. גם אליו פולק מיהר להגיע (גטי אימג'ס)
המכונית שלו מגיעה קודם, יש בעיה עם שלה. היא מסמנת לו לצאת בלעדיה, עם הבטחה כי ייפגשו שוב באצטדיון. אין זמן לנימוסים. הוא לא מהסס ומתחיל לדהור אל עבר המגרש. שמונה דקות של נהיגה מעט פרועה על כבישים פתוחים מביאים אותו מספיק קרוב, הוא חונה ברחוב הראשי, מקווה שהרכב יהיה שם גם כשיחזור ומתחיל לרוץ.
הריצה ארוכה יותר מהנהיגה, האוויר הקר שורף את ריאותיו ושרירי רגליו כואבים. הוא נכנס בסערה לאיזור העיתונאים ומגלה לשמחתו כי הכרטיס עדיין מחכה לו . ברקע הוא שומע את התחלת המשחק, מה שמוציא אותו לריצה נוספת - אל עבר יציע העיתונאים.
בתום טיפוס של שש קומות הוא מוצא את מקומו ומיד אחר כך כריסטיאנו רונאלדו יורה כדור אדיר מ-30 מטר אל עבר הקורה. כשהוא מזיע בקור של 'עיר הרוחות' הדרום אפריקנית הוא מתרווח בכיסאו וחושב לעצמו: "היה שווה את כל הריצה". כמה חבל שבסיום התבדיתי.
כנראה שזהו כוחו של הכדורגל, לאחד בני אדם מכל קצוות העולם תחת אותו גג ולאפשר להם לחוות יחדיו קשת רחבה של רגשות. רק חבל שהפעם כולם יצאו עם אותה הרגשה - אכזבה לאחר 0:0 בין פורטוגל וחוף השנהב. לא בטוח שזה ימנע מהם לעבור את אותה רכבת הרים רגשית גם בפעם הבא, זוהי השפעתו של הכדורגל.
